חשבתם פעם האם יתכן לוגית שלא יהיה שום דבר? לא עולם פיזי, לא זמן, אפילו לא מתמטיקה ורעיונות מופשטים כמו "יופי", "משולש" ו"גובה", פשוט כלום... מציאות ריקה? אם בעבר היה מצב ריק כזה בו שום דבר לא היה קיים, האם היה פוטנציאל שיהיה משהו קיים אחר כך? אם לא, איך זה שמשהו עכשיו קיים? והאם בעתיד יתכן שהכל יעלם עד שהמציאות תהיה ריקה ולא תהיה אפשרות שמשהו היה קיים לפני זה? האם זה לא יסתור את העובדה שמשהו קיים עכשיו?

דבר אחר. חשבתם פעם למה כשעוזבים חפץ הוא נופל? זה נכון שזה מפני שכדור הארץ מפעיל שדה משיכה, אבל למה כדור הארץ מפעיל שדה משיכה?

דבר אחר. נניח שהיקום התחיל במפץ גדול. למה היה מפץ הגדול? נניח שהיה אירוע, נקרא לו An, שגרם למפץ הגדול. אבל למה An קרה? נניח שאירוע An-1 גרם לAn... ואירוע A1 גרם לאירוע A2, ואירוע A0 גרם לאירוע A1. מה גרם לאירוע A0? מה יכול היה לגרום לו? האם יתכן שהיו אינסוף אירועים כאלה? אם היו אינסוף אירועים כאלה, איך זה שההווה היגיע? או אולי לאחד האירועים לא היה שום גורם?

דבר אחר. נניח שהייתה אבולוציה בה כל צורות החיים התפתחו על ידי מוטציות וברירה טבעית מאורגניזם ראשון חד תאי. מאיפה הגיע האורגניזם הראשון הזה? לדעת חלק מהמדענים, יש תהליך טבעי, שנכון להיום לא ידוע, שנקרא abiogenesis, שמסוגל להחיות דומם ולהפוך אותו לאורגניזם חי. אפילו אם יש תהליך כזה, זה לא עונה על השאלה למה יש תהליך כזה, וגם לא על השאלה מי הפעיל אותו או מה הסיכוי שהוא יפעל במקרה בכוכב כלשהו בו יש תנאים להיווצרות חיים.

דבר אחר. גרף עוצמות התדרים של גלי הקול, כשאומרים שמות של אותיות בעברית, יוצר את הצורה של האות שנאמרה. בתקופה שבה הומצאו האותיות ושמותיהן לא היה לאיש מחשב, ולא הייתה שום דרך להתאים בין שמות האותיות לצורתן, והסיכוי לקבל התאמה הוא מגוחך. אם כן, מי התאים בין שמות האותיות לצורתן? ואיך ההתאמה נודעה לעם ישראל?

דבר אחר. האם יתכן שהנילוס הפך באמת לדם? היתכן שים סוף נקרע לגזרים? היתכן שמליונים שמעו את ה' מדבר איתם בהר סיני? היתכן שמשה רבינו באמת ידע על חורבן בית המקדש השני על ידי רומי יותר מאלף שנה מראש? היתכן שידע מחבר הזוהר איך מקימי מדינת ישראל יכבשו את הארץ? לחילופין, האם אפשר היה להשתיל את האירועים האלה על ידי שיכנוע? או בכוח כמו שהושתלו דתות אחרות? או אולי אפשר היה לייצר את הסיפורים האלה במגה קונספירציה? או אולי האירועים באמת קרו, אבל מישהו זייף אותם כדי שיראו כניסים? האם אפשר היה להשתיל את הנבואות שהתגשמו? היתכן שה' קיים ובאמת מצפה למשהו מבני אדם? היתכן שלא?

המאמר "נצחון השכל" מוכיח את מציאות ה' בהוכחה לוגית, הוכחה מתמטית והוכחה אמפירית, ובהוכחה היסטורית מוכיח את מציאות ה' ואת אמיתות התורה. המאמר לא מבקש מאף אחד להאמין באמונה עיוורת בכלום, אלא רק להבין ולדעת, והכל על ידי השכל. ומי שיקרא את המאמר ידע את התשובות לשאלות הקשות האלו.

אי אפשר לא להאמין שהאלכסון בריבוע יותר גדול מהצלע. אפשר לא לדעת את זה, אבל אי אפשר לא להאמין בזה. האמת היא שאפילו להאמין בזה אי אפשר, כי המלה אמונה לא מיוחסת לדבר מוכח אלא רק לדבר שיש לגביו אי ודאות. בדיוק כך, מפני שמציאות ה' מוכחת לוגית, אי אפשר לא להאמין בה', וגם להאמין אי אפשר, אלא צריך להבין ולדעת. והדרך היחידה בה אנשים יכולים לחשוב שהם לא מאמינים היא על ידי חוסר ידיעה. ורק חוסר לימוד מאפשר להם להמשיך לחשוב כך.

קראו את המאמר כדי ללמוד, להבין ולדעת את האמת, ותנו לשכל לנצח. מי שלא מאמין, בסוף המאמר לא רק יאמין אלא גם יבין וידע, ומי שכבר מאמין, יזכה לקיים את מצוות התורה (דברים ד ל"ט): "וידעת היום, והשבות אל לבבך" ואת מצוות רבי אלעזר במשנה (אבות ב י"ד): "דע מה שתשיב לאפיקורוס".

פרק א (הפרק הנוכחי): הקדמה.

פרקים ב-ז: הוכחה לוגית טהורה למציאות ה', המתבססת על ההוכחה של איבן סינא, אבל מתקנת את כל הבעיות שהובילו לטענות שהיו כלפיה ב1000 שנה האחרונות, ולא משאירה שום ספק, והוכחה מתמטית חדשה שיש לעולם כולו התחלה.

פרק ח: הוכחה אמפירית למציאות ה', המסתמכת על המדע המודרני, ולא משאירה שום ספק. בפרק זה גם ניישב את כל הסתירות שיש לכאורה בין המדע לתורה, ונוכיח שאין שום סתירה.

פרק ט: הוכחה הסתברותית למציאות ה' ולנבואה, מתוך העובדה שגרף עוצמות התדרים של גלי הקול, כשאומרים את שמות האותיות העבריות, יוצר את הצורות של האות ששמה נאמר.

פרקים י-יד: הוכחה היסטורית שתורת ישראל, בכתב ובעל פה, כולה אמת.

פרק טו: מחשבות ורעיונות על התרבות היהודית וישראליות.

אפשר להתחיל לקרוא את המאמר באופן עקבי מפרק א (הפרק הנוכחי), או מפרק ח (התורה והמדע), או מפרק ט (השפה העברית), או מפרק י (תחילת חלק התורה במאמר) או מפרק טו (התרבות היהודית וישראליות). כמובן שמומלץ ביותר לקרוא לפי הסדר, אבל מי שיתעייף מהחלקים הלוגיים-מתמטיים יכול לדלג לאחד מהפרקים האלה ולהמשיך משם.

1. המאמר מתחיל בהוכחה לוגית למציאות ה'. בתחילת ההוכחה, נבדיל בין רעיונות מופשטים, כמו "מעגל", "עץ" ו"קניון", לדברים ממשיים, כמו מעגל שמצויר על דף מסוים במקום וזמן מסוימים, עם רדיוס מסוים, בצבע מסוים וכו', וכמו עץ מסוים שנמצא במקום מסוים, בגבוה מסוים וכו', וקניון איילון.

2. נאמר שדבר הוא "יתכן", אם אינו מביא לסתירה לוגית. לכן לא יתכן שאדם מסוים הוא גם גבוה מאדם אחר וגם נמוך ממנו, אבל כן יתכן, למשל, סוס מעופף, אף שאינו קיים כרגע. גם יתכן שאדם יהיה מספיק חזק וירים בניין, אפילו שזה לא אפשרי. כלומר, אפשרות תלויה המצב הממשי, ומשום שבני אדם לא חזקים מספיק להרים בניינים, לא אפשרי שבן אדם ירים בניין, אבל משום שאין בזה סתירה לוגית זה כן יתכן, כלומר, המצב הממשי יכול היה להיות אחר, כך שבני אדם היו מאוד חזקים והיה אז אפשרי שאדם ירים בניין.

נשים לב שאם משהו הוא יתכן, אז הוא יתכן תמיד (בכל מצב של העולם), ואם לא יתכן, אז לא יתכן תמיד. זה משום שיתכנות היא עובדה לוגית-מתמטית, ולא תלויה במצב כזה או אחר של המציאות הממשית (לא תלויה באילו בני אדם חיים, מה המיקומים כרגע של הכוכבים, אילו חוקי טבע פועלים ולא בשום פרט אחר של המציאות הממשית).

3. נבחין בעובדה שכל דבר שיש לו סיבה הכרחית לקיומו (כלומר, תלוי בדבר אחר, ובלי הדבר האחר הוא לא יכול להתקיים), יתכן שלא יהיה קיים כלל אם הסיבה שלו לא תהיה קיימת. למשל, חום הוא מצב מסוים שאנרגיה יכולה להיות בו, ולכן אם לא תהיה בכלל אנרגיה לא יהיה חום.

4. נזהה שישנם רעיונות מופשטים שתלויים ברעיונות מופשטים אחרים, כמו רעיון מופשט של "מעגל" (כצורה גאומטרית) שתלוי ברעיון מופשט של "מרחק", הרי מעגל הוא צורה שכל נקודה בהיקפה נמצאת באותו מרחק מנקודה מרכזית כלשהי, ובלי רעיון מופשט של "מרחק" אי אפשר להגדיר מה זה מעגל. וכן רעיון מופשט של "מרחק" תלוי ברעיון מופשט של "מרחב", אחרת לא היה למרחק שום משמעות. וכן הרעיון של "המספר "7" תלוי ברעיון של "ריבוי", והרעיון "חצי" תלוי ברעיון של "שלם" ושל "חלק משלם". לכן, אם יתכן לוגית שרעיון מסוים יעדר (לא יהיה קיים) אז גם יתכן שרעיונות שתלויים בו יעדרו.

5. ברור שאם נניח שלא יתכן שרעיונות מופשטים יכולים להיעדר ולהתווסף, אז כל מה שיתכן, תמיד יתכן. משום שיתכנות תלויה במציאות המופשטת בלבד, שתחת ההנחה, לא יכולה להשתנות. אם נניח שרעיונות מופשטים יכולים להיעדר ולהתווסף, אז אולי יש מצבים שונים של המציאות המופשטת, כך שאם אוסף הרעיונות המופשטים הוא A, רעיון מופשט מסוים - X, הוא יתכן, ואם האוסף הוא B אז X לא יתכן. לדוגמא, אם יכול להיות מצב בו אין רעיון מופשט של "מרחב" ולכן הרעיון של "מעגל" שיתכן עכשיו, לא יהיה יתכן. דבר אחד בטוח, אפילו אם מניחים שאוסף הרעיונות המופשטים יכול להשתנות, והוא שכל מה שיתכן תחת אוסף רעיונות מופשטים מסוים, הוא יתכן לוגית תמיד. הרי אפילו אם אוסף הרעיונות המופשטים יהיה B, בו X לא יתכן, אוסף הרעיונות המופשטים יכול להפוך להיות A. וכשאוסף הרעיונות המופשטים הוא A, אז X יתכן. לכן אפילו כשאוסף הרעיונות המופשטים הוא B, עדיין X יתכן במידה כזאת או אחרת. ולכן לכל X, אם X יתכן במצב עולם מסוים אז הוא יתכן תמיד, בין אם יתכן שאוסף הרעיונות המופשטים ישתנה ובין אם לא.

מה שאמרנו לגבי היתכנות של X כאשר אוסף הרעיונות המופשטים הוא B דורש התעמקות יתירה, משום שבמצב כזה, X לא יתכן במשמעות הרגילה של יתכנות, כלומר, בהינתן אוסף הרעיונות המופשטים. במשמעות הרגילה של יתכנות, X כלשהו הוא יתכן אם בהינתן המציאות המופשטת, המציאות הממשית יכולה להיות כזאת בה X יהיה קיים. במקרה שהעלנו לעיל, כדי ש-X יהיה קיים, לא רק המציאות הממשית צריכה להשתנות אלא אף המציאות המופשטת עצמה צריכה להשתנות. בגוף המאמר נגדיר את הנקודה הזאת יותר במדויק, ונסביר למה בכל מקרה שלא יהיה, אם X יתכן תחת אוסף רעיונות מופשטים מסוים, אז הוא יתכן תמיד.

6. נשים לב שאם נגדיר רעיון מופשט של היעדרות כך: "דבר נעדר אם כל דבר שקיים שונה ממנו", אז ברור שרעיון מופשט של "היעדרות" (ההפך מקיום) תלוי ברעיון מופשט של "קיום", מה שאומר שבשביל שמשהו כלשהו יעדר, רעיון מופשט של "קיום" חייב להיות קיים.

7. אנו נגדיר את הקיום וההיעדרות של רעיונות מופשטים כך שלא יהיה תלוי באם יש או אין מי שחושב עליהם. במצב בו יש חלל וכוכבים כמו עכשיו, ואין שום ישות חושבת, נאמר שהרעיון המופשט "מרחק" קיים מפני שאם היתה ישות חושבת היא הייתה יכולה לחשוב על הרעיון של "מרחק". מצד שני, אם יתכן מצב בו הרעיון של "מרחב" נעדר, אז באותו המצב גם הרעיון של "מרחק" יעדר, כי אפילו אם הייתה ישות חושבת, אי אפשר היה לחשוב על רעיון של "מרחק" אם אין רעיון של "מרחב".

8. יוצא שאם רעיון ה"קיום" יעדר, רעיון של "היעדרות" חייב להיות קיים, כי משהו נעדר. אבל רעיון ה"היעדרות" תלוי ברעיון ה"קיום", לכן אם רעיון ה"היעדרות" קיים אז גם רעיון ה"קיום" קיים. לכן, כדי שרעיון ה"קיום" יעדר הוא צריך להיות קיים, ויוצא שאם רעיון ה"קיום" נעדר, הוא גם קיים וגם לא קיים, וזו סתירה לוגית. לכן לא יתכן לוגית שרעיון ה"קיום" יעדר.

חשוב להבין שאין הכוונה שרעיון ה"קיום" לא יכול להיעדר כי לא יהיה על מה לומר שהוא נעדר, אלא שלא יתכן שיעדר כי אז לא יהיה דבר כזה "היעדרות". נתבונן במשפט הבא "רעיון הקיום(1) הוא נעדר(2)". מהמשפט יוצא שאין רעיון של "קיום". אולם מ(2)(הנשוא) יוצא שיש רעיון של "היעדרות", אחרת שום דבר לא נעדר. אבל רעיון של "היעדרות" תלוי ברעיון ה"קיום", ולכן מ(2) יוצא שיש רעיון של "קיום". וזו סתירה לוגית. האינטואיציה היא שאם רעיון מופשט של "קיום" יעדר, לא יהיה לו מאיפה להיעדר.

ועוד דבר בהקשר הזה. נניח שיש "מסגרת קיומית", שכל מה שקיים נמצא בתוכה והיא סיבה הכרחית לכל מה שקיים. לא ידוע מבחינה מדעית מה היא המסגרת הקיומית, והיא יכולה להיות הטבע, או היקום, או המקום בו היקום נמצא, או אוסף כל היקומים הקיימים (אם יש הרבה יקומים נפרדים) וכו', ובמקרה הטריויאלי, המסגרת הקיומית היא אוסף כל מה שקיים. נניח גם שיש כפתור אדום שאם לוחצים עליו, המסגרת הקיומית נעלמת. אם נרצה לתאר את המצב שיתקבל אחרי הלחיצה על הכפתור האדום, נאמר שהמסגרת הקיומית נעדרת. אבל מפני שמשהו נעדר, רעיון ה"היעדרות" חייב להיות קיים. אבל אם רעיון ה"היעדרות" קיים, המסגרת הקיומית, שהיא סיבה הכרחית לרעיון ה"היעדרות" חייבת להיות קיימת. ומתקבל שלאחר הלחיצה על הכפתור, המסגרת הקיומית גם קיימת וגם לא קיימת, וזו סתירה לוגית. לכן לא יתכן שיש כפתור אדום כזה ולא יתכן שהמסגרת הקיומית תיעדר. נשאלת השאלה - "מה מונע מהמסגרת הקיומית להיעדר?". זו שאלה טובה ונענה עליה בהמשך.

9. במהלך ההוכחה נסביר את הטענה בעוד דרך, בעזרת העובדה האמפירית שעכשיו משהו קיים. נאמר שאם לא יתכן שרעיונות מופשטים יעדרו ויתווספו, אז ברור, אפילו מבלי מה שהראינו, שבפרט לא יתכן שרעיון ה"קיום" יעדר. ואם יתכן שרעיונות מופשטים יעדרו ויתווספו, על כל פנים, כל מה שיתכן עכשיו, יתכן בכל מצב עולם, כי אפילו במצב עולם בו יש רעיונות מופשטים שונים, הרעיונות המופשטים יכולים להשתנות (לפי ההנחה) ולהיות מה שהם עכשיו. לכן, משום שעכשיו משהו קיים, בכל מצב עולם המשפט "יתכן שמשהו קיים" הוא אמת. אבל המשפט תלוי ברעיון ה"קיום", ואם במצב מסוים לא יהיה רעיון של "קיום", כלומר, יהיה כלום ממש, מצב ריק מהכל, אז המשפט הזה לא יהיה אמת, ולא יהיה יתכן שמשהו קיים. לכן, בכל מקרה, בין אם יתכן שרעיונות מופשטים יעדרו ויתווספו ובין אם לא, לא יתכן שרעיון ה"קיום" יעדר.

הדרך הפשוטה ביותר לחשוב על זה היא שלא משנה מה, בעבר, תמיד היה פוטנציאל שמשהו יהיה קיים, אחרת זה היה סותר את העובדה האמפירית שמשהו קיים עכשיו. וכן בעתיד, לנצח תהיה אפשרות שמשהו היה קיים, אחרת זה יסתור את אותה עובדה אמפירית שמשהו קיים עכשיו.

10. מזה יוצא שלא יתכן שלכל דבר יש סיבה לזה שהוא קיים (כלומר, תלות בדברים אחרים), כי כל דבר שיש לו סיבה יעדר אם הסיבה שלו תיעדר. ואם כך היה, אז היה יתכן לוגית שהכל יעדר כולל הרעיון המופשט של ה"קיום". אבל זה לא יתכן שרעיון ה"קיום" יעדר. ולכן יש לפחות דבר אחד ללא שום סיבה להיותו קיים.

11. אז נוכיח שלא יתכן שישות ללא סיבה מורכבת מחלקים, מפני שחלק הוא סיבה לשלם (חלק יכול להיות פיזי, כמו שאטום הוא חלק מכסא וגלגל ממכונית, או מאפיין כמו צבע של חפץ או גובה של חפץ, או חלקים מרעיון מורכב כמו שהרעיון "מרחק" הוא חלק מהרעיון "מעגל"). אפשר היה לחשוב שלישות ללא סיבה יש בכל זאת חלקים, אלא שאין שום סיבה להרכבתם. אבל אם זה היה המצב, אולי לא היה אפשרי שהחלקים יתפרדו (הרי אין סיבה להרכבתם, אז אי אפשר לבטל את סיבת ההרכבה ולהפריד ביניהם) אבל כן היה יתכן שיתפרדו, כלומר, לא הייתה מתקבלת מהתפרדותם סתירה לוגית, וגם לא הייתה סתירה לוגית אם הם היו פשוט נעלמים. ומשום שיש הכרח לוגי שיש ישות שלא יתכן שתיעדר, לא יתכן שהיא מורכבת מחלקים.

12. לאחר שהוכח שיש לפחות ישות אחת חסרת סיבה ושאין לישות כזאת חלקים, נוכיח שיש רק אחת כזאת. זה מתקבל מהעובדה שכל הבדל בין שתי ישויות נובע מחלק מסוים שיש בישות אחת ואין בשניה או ממאפיין מסוים שמקבל ערך שונה. למשל, הרעיון של "כסא" שונה מהרעיון של "כסא כחול". וכמו שכסא שנמצא בישראל וכסא שנמצא בארה"ב הם לא אותו הכסא, הרי המאפיין של המיקום שלהם שונה. לעומת זאת, כסא שנמצא במיקום מסוים X בזמן Y, וכסא שנמצא במיקום מסוים X בזמן Y הם אותו הכסא. לכן, אם יש 2 ישויות שאין להם בכלל חלקים, אין ביניהן שום הבדל, והן אותה הישות. נקרא לישות היחידה הזו שלא יתכן שתיעדר ושאין לה חלקים, "ה".

13. נוכיח שישות מיוחדת זו שונה מרעיון ה"קיום", ושהיא סיבה מספיקה שלו, והיא המחסום המונע מרעיון ה"קיום" ומהמסגרת הקיומית להיעדר.

המעבר הזה שעברנו מהעובדה הלוגית שלא יתכן שרעיון ה"קיום" יעדר,למסקנה על המציאות - שיש ישות אמיתית שלא יתכן שתיעדר ומונעת את היעדרות רעיון ה"קיום", הוא מעבר מתבקש והכרחי לוגית. משום שהמעבר הזה יכול להיראות תמוה, יש לציין בתור דוגמא את תאוריית היחסות ומשם להוכיח שהמעבר מקובל במדע האמפירי.

תאוריית היחסות מבוססת על עובדה אמפירית שמהירות האור אינה יחסית, בניגוד לכל שאר המהירויות, וכל עצם, לא משנה כמה מהר הוא נע, רואה את האור נע במהירות קבועה (בריק היא הקבוע c). בזכות התכונה הייחודית הזאת של האור, חשב איינשטיין על ניסוי מחשבתי בו שני אנשים מסתכלים על השעונים אחד של השני, ובקיצור נמרץ, בגלל שמהירות האור לא יחסית, עבור אחד האנשים הזמן עובר יותר לאט (השעון שלו זז יותר לאט מהשעון של האיש האחר).

מאותה תאוריה מוכח שאם חפץ כלשהו יוכל לנוע יותר מהר ממהירות האור בריק (c) מנקודה A לנקודה B, אז תהיה נקודת ייחוס כלשהי C אשר ביחס אליה החפץ הגיע ל-B עוד לפני שהתחיל לנוע מ-A. תופעה כזאת היא בסתירה לוגית לעיקרון שגורם תמיד קודם לתוצאה (Casuality), כי אם הסיבה קדמה לתוצאה, והסיבה היא תחילת התנועה מ-A והתוצאה היא ההגעה ל-B, יוצא שביחס לאותה נקודת ייחוס C החפץ גם התחיל לנוע מ-A וגם לא התחיל לנוע מ-A, וזו סתירה לוגית.

משום שמתקבלת סתירה לוגית אם חפץ ינוע מהר יותר מ-c, יש 3 אפשרויות תאורטיות - האחת היא שגם אפשר לנוע יותר מהר מ-c וגם העיקרון שהגורם קודם לתוצאה נכון, ולא צריך להתרגש מזה שיש בזה סתירה לוגית. את האפשרות הזאת אף אחד בכלל לא שוקל. האפשרות האחרת היא שהעיקרון שגורם קודם לתוצאה אינו נכון, והשלישית היא שאי אפשר לנוע יותר מהר מ-c. משיקולים פילוסופיים שהתבררו כנכונים כאשר התאוריה נבדקה, המסקנה של איינשטיין הייתה שאי אפשר לנוע יותר מהר מ-c. על כל פנים, רואים את הכוח של הסתירה הלוגית והשפעתו על המדע האמפירי.

וחשוב לציין שהוכחה לוגית היא חזקה יותר מכל תאוריה אמפירית בכל מקרה, וגם אם לא הייתה ראיה מהמדע האמפירי, ברור שהמעבר מהכרח לוגי למסקנות על המציאות הוא תקין והכרחי, הרי כל המתמטיקה בנויה על אקסיומות ומסקנות לוגיות (למשל - השיטה של הוכחה על דרך השלילה, ובכלל כל הבסיס של המתמטיקה הוא הלוגיקה), וכל הפיזיקה ושאר המדעים בנויים על המתמטיקה. אם כלל הסתירה הלוגי לא היה נכון, המתמטיקה לא הייתה נכונה, ולכן המדע, ולכן המחשבים שלנו לא היו עובדים וכן 100% מהטכנולוגיה שלנו. אבל המחשבים ושאר הטכנולוגיה שלנו כן עובדים. לכן המתמטיקה נכונה, ולכן כלל הסתירה הלוגי נכון.

14. ברור שאם X הוא הסיבה ש-X קיים, אז יוצא ש-X קיים מפני ש-X קיים, וזה לא מסביר למה X קיים. בדומה, אם יש מעגל תלויות כך ש-X קיים מפני ש-Y קיים ו-Y קיים מפני ש-X קיים (וגם ממעגל עם יותר מ2 ישויות יתקבל אותו הדבר) אז נכון יהיה לומר ש-X קיים מפני ש-X קיים, וזה שוב לא יסבר למה X קיים. בדומה, אם יש סדרה אינסופית של תלויות כך ש-X1 קיים מפני ש-X2 קיים, ו-X2 קיים מפני ש-X3 קיים, וכן הלאה עד אינסוף, נכון יהיה לומר שהסדרה הזאת קיימת מפני שהיא קיימת, ואין הסבר ללמה הסדרה קיימת, ובפרט למה כל ישות בה קיימת. בכל המקרים האלו נקבל שיש דברים שקיימים ללא סיבה, וזה סותר את "עיקרון הסיבה המספיקה", שאומר שכל ישות שיכולה להיות בכמה מצבים והיא באחד מהם, יש סיבה מספיקה שהיא במצב הזה ולא באחר. לכן לכל מעגל תלויות או סדרה אינסופית של תלויות, יש סיבה מספיקה שאינה חלק מהמעגל או מהסדרה האינסופית.

15. מזה יצא שלכל קבוצת ישויות קיימות, אם יתכן שכולן תיעדרנה, יש סיבה מספיקה שאינה חלק מהקבוצה, שבזכותה הקבוצה קיימת. אחרת הקבוצה קיימת מפני שהקבוצה קיימת, וזה בסתירה לעיקרון הסיבה המספיקה.

16. אם ניקח את כל הישויות הקיימות בעולם שיש סיבה לזה שהן קיימות, ונשאל - למה כולן קיימות? לפי מה שאמרנו יוצא שיש סיבה מספיקה חיצונית לקבוצה. אבל הישויות היחידות שהן חיצוניות לקבוצה הן ישויות ללא שום סיבה לזה שהן קיימות, כלומר, ישויות שלא יתכן לוגית שיעדרו. וכבר הוכחנו שיש רק ישות אחת כזאת והיא "ה". לכן "ה" הוא סיבה מספיקה לכל מה שקיים.

17. נוכיח שב"ה" לא חל שום שינוי, משום ששינוי הוא התחלפות חלק בחלק (למשל, צבע שהשתנה מכחול לצהוב) או הוספת או הסרת חלק (למשל, התקנת ידיות לכסא או הסרת ידיות). ול"ה" אין חלקים ולכן אין מה שישתנה.

18. מזה ש"ה" לא משתנה והוא סיבה מספיקה לכל מה שקיים, ומשום שישנם דברים קיימים שמשתנים, יצא ש"ה" היא סיבה לכל מה שקיים ברצון. כלומר, "ה" בוחר, מבלי להשתנות, שכל מה שקיים יהיה קיים (בניגוד להכרח, כמו שאש מחממת בהכרח ולא יכולה לבחור לא לחמם). גם נסביר שהרצון של "ה" הוא לא רצון כמו הרצון שלנו, ואנחנו קוראים לזה רצון משום שזו המלה הקרובה ביותר לתאר את זה ש"ה" פועל לא מתוך הכרח.

19. מזה נקבל ש"ה" היא בלתי מוגבל לעשות רצונו, הרי אם משהו מגביל אותו, הוא מקיים את מה שמגביל אותו מתוך רצון ויכול פשוט להסיר המגבלה, ולכן אם הוא מוגבל, זה הוא מגביל את עצמו. אז נסביר למה זה לא מביא לשום סתירה.

20. בסוף חלק ההוכחה הפילוסופית של המאמר, נשתמש בהוכחה המתמטית שπ הוא מספר אי רציונלי (אי אפשר לייצג אותו כחלוקה של שני מספרים שלמים) להוכיח שיש התחלה לעולם, ונוכיח ש"ה" התחיל אותו.

21. בחלק המדע במאמר נסביר שזה שיש הסבר טבעי לניסים המתוארים בתורה לא סותר את התורה, ונוכיח את זה מתוך התורה עצמה שמייחסת להרבה תופעות שהן ללא ספק טבעיות, את התואר נס. נסביר גם שהמדע המודרני מגלה עוד ועוד דברים על העולם שיכולים להסביר הרבה ניסים באופן טבעי, מה שמקל מאוד לקבל שכלית שהם אכן התרחשו. בין היתר, מסתבר שיש הסבר טבעי אפשרי לבריאת היקום כולו יש מאין.

22. נוכיח אמפירית מהפיזיקה המודרנית שישות חכמה הינדסה את הטבע כדי שיתאפשרו בו חיים, ונסביר למה, לפי המדע עצמו, אין שום דרך מילוט מהמסקנה הזאת (ולכן, להוכחה הלוגית תתווסף הוכחה אמפירית).

23. אז נוכיח מתוך התורה עצמה שיש סיבות לגיטימיות לחשוב שסיפור בראשית התרחש על פני הרבה יותר מ6 ימים של 24 שעות, ואולי ארך הרבה יותר זמן. מזה יצא באופן ברור שהראיות המדעיות לגיל עולם מופלג של מיליארדי שנים לא סותרות את התורה בשום אופן, ורק יכולות לסתור פירוש מסוים של התורה, שאינו הפירוש האפשרי היחיד. חלק מהראיות שנביא לאפשרות לפרש את סיפור בראשית כהרבה יותר מ6 ימים של 24 שעות מגיעות מרבנים שחיו בתקופות קדומות, בהן לא היו עדיין ראיות מדעיות לגיל עולם מופלג.

24. בחלק השפה העברית במאמר נציג תגלית מרעישה - גרף עוצמות התדרים של גלי הקול, כאשר נאמר שם של אות עברית, יוצר את הצורה של אותה האות ששמה נאמר. בפרק זה נחשב את הסיכוי שזה יקרה, ונוכיח מעבר לכל ספק שרק ה' יכול היה להתאים בין שמות האותיות לצורתן בתקופה בה נוצרה ההתאמה. מעבר למציאות ה', זה ששמות האותיות וצורתן הגיעו לעם ישראל יוכיח גם את הנבואה. בפרק זה נציג עוד ממצאים מעניינים שיוכיחו שיש פסוקים מסוימים בתנ"ך שרק נביאים יכלו לכתוב.

25. בחלק התורה במאמר נוכיח שהאמונה בתורה היא אמונה שכלית ולא אמונה עיוורת, ונדחוק, על ידי המון ראיות, את הכפירה בתורה למצב שיהפוך דווקא את הכפירה לאמונה עיוורת.

26. נוכיח מתוך התורה שאם התורה שבכתב היא אמת, אז בודאות ניתנה למשה רבינו גם תורה שבעל פה, אחרת היה בלתי אפשרי אפילו בשביל משה רבינו עצמו לקיים את התורה.

27. לבסוף, נדון בנושאים שונים בהחברה הישראלית, ונשווה את הישראליות לתרבות היהודית.

ההוכחה שנציג במאמר, נכון להיום, לא התפרסמה והיא חדשה דנדשה, ולכן זה לא פלא שלא כולם מאמינים.

עד היום היו מספר הוכחות מרכזיות למציאות ה':

הראשונה היא הוכחת המניע הראשון של אריסטו. בגרסא המקורית היא בנויה על פיזיקה אריסטוטאלית שאינה מקובלת היום והותקפה מהרבה כיוונים. הוכחה זו הובאה בספר מורה נבוכים לרמב"ם ונסתרה על ידי הרב קרשקש.

הוכחה נוספת היא הontological argument, שמניחה שישות היא יותר מושלמת אם היא קיימת מאשר אם היא לא קיימת. ומשום שאפשר לחשוב על ישות מושלמת, בודאי קיימת ישות מושלמת. מספר בעיות עלו עם ההוכחה הזו, כמו השאלה האם זה שישות קיימת או לא קיימת זה חלק ממהות הישות או לא, וכמו השאלה האם באמת אפשר לחשוב על ישות מושלמת.

הוכחה נוספת היא ההוכחת הkalam cosmological argument, שאומרת בקצרה שלא יתכן שעבר אינסוף זמן מאז שיש עולם, אחרת ההווה לא היה מגיע, ומפני שכל מיני דברים אבסורדים שמתקבלים מההנחה שעבר אינסוף זמן (למשל, כל מה שאפשרי היה חייב כבר לקרות בהסתברות 1, ובפרט, כל מי שחי עכשיו כבר היה חי פעם אינסוף פעמים וכד'). ואם אכן לא עבר אינסוף זמן מאז שיש עולם, כלומר, יש לעולם התחלה, אז ההוכחה מניחה שחייב להיות גורם שגרם לעולם "להתחיל", והאירוע הזה של התחלת העולם הוא האירוע הראשון שקרה. אם כך הדבר אז אותה ישות שגרמה לעולם להתחיל, שום דבר לא גרם לה לגרום לעולם להתחיל, וההנחה היא שהישות הזאת חייבת להיות ה', כלומר, משהו מחוץ לזמן ולעולם ש"התחיל" את העולם. הבעיה היא שההוכחה מתבססת על מספר הנחות לא מוכחות, ואף שהן הגיוניות מאוד, וכל אחת יותר הגיונית מההפך שלה, כשמשהו לא מוכח אין הכרח לאדם רציונלי לקבל אותו. הוכחה זו הובאה בספר אמונות ודעות לרב סעדיה גאון, ובאופן כזה או אחר במורה נבוכים לרמב"ם ובספר העיקרים לרב יוסף אלבו, וחודשה לאחרונה.

הוכחה רביעית, והיא הדומה ביותר להוכחה שנציג במאמר, היא ההוכחה של אבן סינה, שאומרת, בקצרה, שאם כל הישויות הקיימות הן ישויות שאפשרי שיעדרו, אז למה משהו קיים בכלל? ואם כך היה אז באמת שום דבר לא היה קיים. ומזה מסיקה ההוכחה שחייבת להיות ישות אחת שלא אפשרי שתיעדר, הנקראת ישות "מחוייבת המציאות" (לעומת אפשרית המציאות), כלומר, היא קיימת מתוך חיוב ולא אפשרי שלא תהיה קיימת, והיא הסיבה שכל מה שקיים, קיים.

הבעיה עם ההוכחה היא שאין הכרח להאמין שיש רק ישות אחת כזאת, אף על פי שאבן סינה טען שישות כזאת לא יכולה להיות מורכבת מחלקים ולכן חייבת להיות רק אחת (אם יש 2 ישויות ללא חלקים, אין שום הבדל ביניהן, ואם למחוייב המציאות אין חלקים, אז לא יכולים להיות 2 כאלה). הסיבה שאפשר לדחות את הטענה לייחוד (שיש רק ישות 1 כזאת) היא שאפשר להניח שמחוייב המציאות כן מורכב מחלקים ורק אין שום סיבה להרכבתם. מזה יצאה טענת גזלי (Ghazali) שבמקום להניח שיש ישות אחת שהיא הסיבה להכל, אפשר להניח שכללות כל מה שקיים הוא מחוייב המציאות, כלומר, לא אפשרי שכל העולם יעדר. ואפשר גם להניח פשוט שיש כמה מחויבי המציאות שלא אפשרי שיעדרו (אם אפשרי שמחוייב המציאות מורכב מחלקים, אפשרי שיהיה יותר מ1).

בעיה נוספת עם ההוכחה היא המושג "מחוייב המציאות". החיוב היחיד המוכר והמקובל הוא חיוב לוגי, שאומר שאם ההפך של טענה X מוביל לסתירה לוגית אז הטענה נכונה מתוך חיוב לוגי. כאשר בסתירה לוגית הכוונה שטענה מסוימת Y, היא גם אמת וגם שקר. לא ברור איזה סוג של חיוב מיוחס לה' בהוכחה של אבן סינה, משום שהחיוב הוא לא לוגי, כלומר, לא מתקבלת סתירה לוגית אם אין ישות מחוייבת המציאות, וכל החיוב לקיום ישות כזאת הוא שאם ישות כזאת לא קיימת, אין הסבר ללמה משהו בכלל קיים. הוכחה זו הובאה באופן כזה או אחר בספר מורה נבוכים לרמב"ם ובספר העיקרים לרב יוסף אלבו.

לעומת ההוכחות לעיל, ההוכחה שנציג במאמר לא מניחה שום הנחה מלבד עיקרון הסיבה המספיקה לקיום, אותו נסביר בהמשך, ובו משתמשת בצמצום בלבד.

ההוכחה שנציג במאמר פותחת בלתקן את ההוכחה של אבן סינה כך שכל הטענות כלפיה יתבטלו כלא היו.

לאחר מכן נוכיח בדרך נוספת שיש הכרח לוגי לקיום ישות מיוחדת שאין לה שום סיבה והיא סיבה הכרחית לכל מה שקיים (בסיבה הכרחית לכל מה שקיים הכוונה שבלעדיה לא היה קיים כלום), ונוכיח זה מבלי להסתמך על שום הנחה.

בהמשך נוכיח שאותה ישות היא סיבה מספיקה לכל מה שקיים (בסיבה מספיקה הכוונה שלא רק שאי אפשר בלי אותה ישות, אלא גם לא צריך שום דבר נוסף והיא לבד מספיקה כדי שכל מה שקיים יהיה קיים), ולשם כך ההוכחה נעזרת בעיקרון הסיבה המספיקה (כלומר, נשתמש בעיקרון הסיבה המספיקה כדי להוכיח שאותה ישות היא סיבה מספיקה לכל מה שקיים, אבל את זה שאותה ישות היא סיבה הכרחית לכל מה שקיים נוכיח ללא שום הנחה).

משום שנוכיח שיש הכרח לוגי לקיום ה', לא יישאר יותר מקום לדיון על מציאות ה', כמו שאין מקום לדון בעובדה ש3 בריבוע זה 9. מרגע שיש הוכחה לוגית, מציאות ה' היא לא משהו שאפשר להאמין בו (ובטח שאי אפשר לא להאמין בו), כמו שאי אפשר להאמין ששטח של מלבן זה הרוחב כפול האורך, אלא מציאות ה' היא משהו שצריך להבין ולדעת, וזה באופן כללי האוירה של כל המאמר.

אז נמשיך ונלך צעד אחד קדימה ונוכיח שה' לא פועל בהכרח אלא ברצון, כלומר, כל מה שקיים בזכות ה', קיים משום שה' רוצה בקיומו (בניגוד, למשל, לזה שהאש מחממת בהכרח ולא מתוך בחירה).

בסוף חלק ההוכחה, נוכיח מתמטית את ההנחה של ה-kalam cosmological argument שאומרת שלא עבר אינסוף זמן מאז שיש עולם, כלומר, נוכיח מתמטית שיש לעולם התחלה.

נציין את המובן מאליו, ונאמר שעבור כל הוכחה לוגית או מתמטית, כל אדם רציונלי מחוייב לקבל את המסקנה של ההוכחה. הסיבות הרציונליות היחידות לא לקבל מסקנה של הוכחה לוגית הן אם יש טעות בהוכחה, ואז ודאי שלא ראוי לשום אדם רציונלי לקבל את המסקנה, או אם האדם לא מקבל את ההנחות עליהן ההוכחה מתבססת. קבלת או אי קבלת הנחות של הוכחות זה תהליך יותר סובייקטיבי, אולם ראוי לאדם רציונלי לקבל או לא לקבל הנחות כאלה ואחרות על סמך טיעונים רציונלים. אם, למשל, אדם לא מקבל הנחה מסוימת רק בגלל שהמסקנה שמתקבלת בעקבות ההנחה נוגדת את האמונות הפרטיות של אותו האדם, אז ההחלטה לא לקבל את ההנחה אינה רציונלית. אם ישנה הוכחה לוגית שאין בה טעות ושהאדם מקבל את הנחותיה, והיא מוכיחה ההפך מהאמונה הפרטית של אותו האדם שאין לה (לאמונה) הוכחה כלשהי, אז האדם הרציונלי יוותר על האמונה הפרטית שלו שהוכחה כלא נכונה.

ישנם אנשים בימינו שאומרים שהם מאמינים רק במה שרואות עיניהם. גם אותם אנשים בודאי יאמינו שיש אש אם יראו עשן או שיש תבשיל שמתבשל אם יריחו ריח של אוכל. כלומר, אם ברור שכלית שלתוצאה מסוימת יש סיבה מסוימת אז לא צריך לראות בעיניים את הסיבה ומספיק לראות, לשמוע או להריח את התוצאה. את אותו הכלל של סיבה ותוצאה חייבים להפעיל כדי לדעת שיש דבר כזה "כוח משיכה" (gravity), משום שאיש מעולם לא ראה את שדה המשיכה עצמו, והרשימה של דברים שידוע שקיימים רק בזכות התוצאות שלהם היא מאוד ארוכה (ובין היתר, איש לא ראה מעולם אטומים, ובטח שלא נראו מעולם חלקיקים). אנחנו נוכיח לוגית, שזה כמובן חזק בהרבה מכל הוכחה אמפירית, שכל מה שאנחנו רואים זה תוצאה של ישות מסוימת, ולכן גם הגישה של "צריך לראות כדי להאמין" תתיישב יפה עם ההוכחה, כי את התוצאה רואים, שומעים, מריחים, טועמים וממששים.

עוד דבר חשוב שאפשר לציין לגבי אמונה הוא שאמונה היא רגש, ומשום כך, היא מושפעת מאוד מידע, ונסביר על ידי משל. כששני אנשים הולכים ברחוב, ואחד יודע שברחוב הזה מסתובב משוגע שיורה לאנשים בראש ורצח כבר עשרות אנשים בשנה האחרונה, והשני לא יודע את זה, זה שיודע יותר יפחד, והשני, מתוך בורות, לא יפחד (חוסר בידע מונע את הרגש). מצד שני, אם שניהם יודעים שנרצחו ברחוב הזה עשרות אנשים השנה על ידי משוגע, אבל רק אחד מהם גם יודע שתפסו את המשוגע והוא יושב בכלא, זה שיודע יותר לא יפחד, והשני, מתוך בורות, כן יפחד (חוסר בידע גורם לרגש).

וכמו עם פחד, כך בדיוק המקרה עם אמונה. כשאדם מאמין לא יודע מספיק על המדע המודרני ועל התורה (ואולי הוא חושב שהוא יודע מספיק, אבל אין זה המצב), אם ילמד מספיק, יכול להיות שהאמונה שלו תתערער. מצד שני, כשאדם לא מאמין לא יודע מספיק על המדע המודרני ועל התורה, אם ילמד מספיק, יכול להיות שהאמונה שלו תתחזק. ברור גם שהרגש שראוי להרגיש הוא הרגש אותו מרגישים כשיודעים מספיק עובדות, ולכן, אדם שיודע רק מעט על המדע המודרני או על התורה (אף אם יודע הרבה על אחד מהם ובטוח ששום דבר שילמד לא יכול לשנות את דעתו), לא נמצא בעמדה לקבוע האם הוא צודק בזה שהוא מאמין\לא מאמין.

את מציאות ה' נוכיח לוגית, ולכן לא יהיה שייך יותר לומר את המלה "אמונה" על ה' (כמו שאי אפשר להאמין או לא להאמין שאלכסון של ריבוע גדול מהצלע, אלא רק להבין ולדעת). לאחר מכן נציג עובדות מדעיות ותוריות שחלק מאוד גדול מהציבור לא יודע, ויהיה ברור מאותן עובדות שבמקרה של אמונה בתורה, חוסר בידע מונע את האמונה, וכשלומדים מספיק, זה הופך להיות בלתי אפשר לא להאמין, ויהיה גם ברור שזה בלתי אפשרי שלמידת מספיק עובדות על המדע ועל התורה תערער את האמונה. בכך, בעצם נוכיח שהסיבה היחידה שאנשים לא מאמינים היא חוסר בידע. בנוסף, חשוב לומר שלא נציג בעובדות מפוקפקות ולא נאמר דברים מעורפלים, אלא נחשיב כעובדה רק דברים שכל אדם רציונלי יודה שהם עובדות.

Robert Lawrence Kuhn הוא יוצר ומנחה את תוכנית הטלויזיה Closer to Truth, שעיקר מטרתה היא לראיין פיזיקאים ופילוסופים בניסיון להגיע יותר קרוב לאמת - למה יש עולם בכלל. בין היתר, הוא הכין רשימה של אופנים שונים בהם העולם היה יכול להיות ריק, בהתבסס על הפילוסופיה והמדע המודרניים:

1. עולם בו אין שום דבר נראה לעין, אבל יש חלקיקים ואנרגיה (שאי אפשר לראות).

2. עולם בו אין כלל חומר, אבל יש אנרגיה.

3. עולם בו אין חומר ואנרגיה בכלל, אבל יש מרחב וזמן.

4. עולם בו אין חומר ואנרגיה בכלל, יש מרחב וזמן, אבל זה לא רק שהמרחב והזמן ריקים מתוכן, אלא בלתי אפשרי בכלל שיהיה בהם חומר או אנרגיה.

5. עולם בו אין אפילו מרחב וזמן, וכל מה שיש בו הם חוקים פיזיקליים.

6. עולם בו אין מרחב וזמן, וגם לא פועלים בו שום חוקים פיזיקליים.

7. עולם בו אין מרחב, זמן, חוקי פיזיקה, וגם אין בו שום דבר רוחני (לא פיזי), אבל קיימים בו רעיונות מופשטים (כמו מספרים, צורות הנדסיות וכו').

8. עולם בו אין מרחב, זמן, חוקי פיזיקה, דברים רוחניים ואפילו רעיונות מופשטים אין בו (כמו מספרים, צורות הנדסיות וכו').

9. עולם בו אין אפילו אפשרות שיהיה משהו.

רוברט, בהתייחסותו לרשימת האפשרויות לעולמות ריקים שהכין, מייחס את ה' לישויות רוחניות (כלומר, מניח שבעולם ריק מספר 7, ה' נעדר). אז אומר רוברט שפילוסופים טוענים שכנראה עולם מספר 8, בו אין אפילו רעיונות מופשטים, הוא לא יתכן. עוד אומר רוברט שפילוסופיים דתיים טוענים שלא יתכן שה' יעדר. ומשום שבעולם ריק מספר 7 (בו אין ישויות רוחניות) ה' נעדר לפי הגדרתו השגויה, ועולם זה יתכן לוגית לעומת עולם ריק מספר 8, הוא מסיק שהאלוקים המסורתי לא יכול להיות הסיבה שהעולם בו אנו חיים הוא לא עולם ריק מספר 7.

1. במאמר זה נוכיח לוגית שבאמת לא יתכן שכל הרעיונות המופשטים יעדרו ושיהיה עולם ריק מרעיונות מופשטים, כלומר, נוכיח שעולם ריק מספר 8 מכיל סתירה לוגית. ובניגוד לתחושות בטן של פילוסוף כזה או אחר, אחרי ההוכחה הלוגית הדיון יפסק לתמיד. (פרק ג)

2. אז נוכיח שמשום כך, בהכרח יש ישות אחת, ואחת בלבד, שלא יתכן לוגית שתיעדר, אבל היא לא ישות רוחנית, לא פיזית ולא רעיון מופשט, אלא משהו מובדל מהכל, והיא הסיבה שעולם ריק מספר 8 (בו אין רעיונות מופשטים) לא יתכן. ובכך, בעצם, נוכיח שה' הוא לא האלוקים המוסרתי, או ליתר דיוק, לא מסורתי כמו שרוברט חושב שהוא, וכן המסורתי לפי היהדות (כמו שנוכיח בחלק התורה של המאמר). (פרק ג)

3. ומשום שעולם ריק מספר 7 (בו אין כלום פיזי ורוחני) יתכן לוגית, לעומת עולם מספר 8 (בו אין אפילו רעיונות), חייבת להיות סיבה שהעולם בו אנחנו חיים הוא לא עולם מספר 7. מזה נקבל שה' הוא לא רק הסיבה שעולם מספר 8 לא יתכן, אלא גם הסיבה שיש משהו בכלל בניגוד לעולם ריק מספר 7 (הסיבה שיש חוקי טבע, נפשות, מרחב, זמן, חומר ואנרגיה, וכל דבר אחר שקיים). (פרק ד)

4. אומנם זה לא חלק מהרשימה שהכין רוברט, אבל נכון לומר שאיזו סיבה שלא תהיה לזה שהעולם בו אנו חיים הוא לא ריק (בכל סוג ריקנות שלא יהיה), יתכן שהיא סיבה הכרחית או רצונית, כלומר, יתכן שמהסיבה שהעולם לא ריק יוצא שהעולם חייב להיות לא ריק (כמו שאש גורמת לחום בהכרח), או שיש ישות כלשהי שבוחרת באופן רצוני-חופשי שמשהו יהיה קיים (כמו שהאדם בוחר לשמור על הדיאטה או לאכול גלידה). אנחנו נוכיח במאמר שה' הוא הסיבה לכל מה שקיים, ולא בהכרח אלא ברצון. (פרק ה)

האמת מאחורי הקונפליקט הישראלי-פלסטיני

זכות היהודים על ארץ הקודש

הדרך היחידה לנצח טרוריסטים

שבטי הפשטונים באפגניסטן ופקיסטן הם עשרת השבטים ללא ספק - אנגלית

שבטי הפשטונים באפגניסטן ופקיסטן הם עשרת השבטים ללא ספק - עברית

פוסטים נבחרים מקבוצת הפייסבוק של יהודים ופשטונים

נבואות שהתגשמו ואלו שיתגשמו בקרוב

במה אתאיסטים מאמינים

הנשק הסודי של האתאיזם

מציאות הנפש

בחירה חופשית וידיעת ה'

אם במהלך הקריאה עולים רעיונות, שאלות, תגובות, הערות, נמצאות טעויות, דברים פוגעים או כל דבר אחר, אשמח מאוד מאוד אם תצרו קשר: TheRationalVictory@gmail.com