מי שירצה להתעמק בתחומים פיזיקאליים מודרניים עלול להיתקל בהרבה תאוריות שסוברות שדברים מסויימים הם אקראיים לחלוטין, כלומר, לא רק שאין גורם מכוון אלא שאין שום גורם, והתופעה מתרחשת כל כמה זמן, ללא שום גורם שיכריע שהתופעה תקרה בזמן כזה ולא אחר ושתקרה בכלל, באופן מסוים ולא באופן שונה שאפשרי גם כן (מדובר בגורם - מבחינת קדימות בזמן, שלא קיים לדעתם, ולא בהיעדר סיבה קיומית מספיקה). רצינו להדגיש לאותם המתעמקים שאין שום דרך להוכיח שתופעה היא אקראית.

אם ראובן יזרוק קוביה מיוחדת שנשלטת על ידי שמעון, וראובן לא יודע ששמעון שולט בקוביה, ראובן יחשוב שמה שיצא לו הוא אקראי בכל מקרה. אם התפלגות התוצאות לא תהיה אחידה, יחשוב שהקוביה קצת עקומה. על כל פנים, כל סדרת תוצאות שתצא לראובן תיראה אקראית, אף שיתכן ששמעון יושב עם דף מודפס מראש שכתוב בו בדיוק בכל זריקה מה תראה הקוביה, כך שאין פה אקראיות כלל. שמעון יכול בהכנת הדף בכוונה לשנות את התפלגות התוצאות לכל התפלגות שירצה, לא רק אחידה (וכך בדיוק מייצרים אקראיות מדומה בתוכנות מחשב, ומבססים בדרך כלל את הסדרה שנקראת פסאדו-אקראית על התאריך והשעה הנוכחית, כך שבהרצות שונות של התוכנה לא תתקבל אותה סדרה).

לא רק זריקת קוביה מכוונת יכולה להראות אקראית, אלא גם חוקי טבע שידוע שאינם אקראיים יכולים להיות מיוצגים על ידי נוסחה הסתברותית. למשל, אם ניקח 100 כוכבים שמסתובבים מסביב לכוכבים אחרים, ונניח ש10 מהם משלימום סיבוב תוך 100 ימים, 40 משלימים סיבוב תוך 200 ימים וה50 הנותרים משלימים סיבוב תוך 300 ימים. נניח שאנחנו לא יודעים שזמן הסיבוב תלוי במרחק שבין הכוכבים ובמסות שלהם. אפשר היה במצב כזה לייצר פונקציה הסתברותית שתתן ל100 ימים הסתברות 0.1, ל200 ימים הסתברות 0.4 ול300 ימים הסתברות 0.5, והפונקציה תייצג יפה את תנועת הכוכבים תחת ההנחה שהיא אקראית.

אפשר גם להפוך את הפונקציה לרציפה, ויש שיטות קירוב שיכולות למצוא פונקציות שעוברות דרך נקודות מסוימות. למשל, במקרה שלנו, הפונקציה צריכה לעבור דרך הנקודות f(100)=0.1, f(200)=0.4, f(300)=0.5. אפשר למשל לייצר פולינום במעלה 3 שעובר דרך הנקודות האלה (מהצורה aX^3 + bX^2 + cX + d), ואפשר לעשות את זה עם כל מספר נקודות שנרצה ולייצר פולינום שמקרב את הנקודות. ככל שהפולינום יהיה בדרגה יותר גבוהה (כשהכי טוב אם יהיה בדרגה כמספר הנקודות), כך הפונקציה ההסתברותית שנייצר תהיה יותר מדויקת. בפרט, בהינתן מחשב מספיק חזק, מספיק מחשבים או מספיק זמן, נוכל לעשות את זה לכל הכוכבים ביקום ולתת למחשב לרוץ ולייצר בעצמו את הפונקציה, והנה נקבל פונקציה הסתברותית שמייצגת את חוק הגרביטציה שקובע את תנועת הכוכבים.

האם זה שאפשר לייצג את הגרביטציה כחוק הסתברותי הופך אותו לאקראי? ברור שלא. רק כשלא יודעים שהחוק תלוי במרחק ומסות הגופים יש היגיון בלייצג אותו כפונקציה הסתברותית. מזה כל אחד יסיק שכל חוק טבע שמיוצג כהסתברותי, וזה קורה בעיקר בתאוריית הקוואנטים, יכול באותה מידה להיות בסך הכל ראיה לזה שלא יודעים באילו משתנים הוא תלוי. במקרה של תאוריית הקוואנטים הוכח אמפירית שאם יש משתנה נוסף שלא מתחשבים בו, הוא לא יכול להיות לוקלי (non local. למשל, אם היה אפשר להזיז דברים במחשבה זו הייתה דוגמה אחת להשפעה לא לוקלית) (Bell Theorem). מאותו הרגע שזה הוכח, זו רק שאלה פילוסופית של מה יותר הגיוני, שיש השפעה לא לוקלית או שחוק טבע הוא אקראי, והתשובה לשאלה היא סובייקטיבית ותלויה באמונה, וההנחה המקובלת שחוקי הטבע הבאים לידי ביטוי בתאוריית הקוואנטית הם אקראיים לא מבוססת על שום דבר מלבד האמונה הפרטית של חלק הפיזיקאים העוסקים בתחום, וכל עוד לא יהיה מאמץ מחקרי מספיק שיחפש משתנה לא לוקלי בו מערכת קוואנטית תלויה, כמובן שמשתנה כזה לא יימצא.

עד היום, ללא יוצא מן הכלל, כל תחומי המדע לימדו אותנו שהטבע הפיזי אינו אקראי. מצד שני, יש ללא ספק דברים לא פיזיקאליים ביקום, שאי אפשר להגדיר בעזרת חלקיקים ואנרגיה, כמו, למשל, צבעים - אין צבע בשום מקום ביקום מלבד הצבעים שאנחנו רואים - הם הצבעים שבתודעה שלנו. כל מה שיש מחוץ לתודעה שלנו הם רק נתונים פיזיקאלים נטולי צבע שגורמים לנו לראות צבעים כמו מבנה מולקולארי, תדרים של גלי אור, אותות שנשלחים מהעיניים למוח וכו' - לכל אלה שום צבע. ובלי לתת דוגמאות, אין שום דרך להסביר מה ההבדל בין כחול לאדום, ובפרט, להסביר את המבנה של החומרים שנראים לנו כחולים וההבדל בינם לבין חומרים שנראים לנו אדומים זה בודאי לא מסביר מה ההבדל בין הצבעים עצמם שאנחנו רואים, אלא רק מסביר את ההבדל בין החומרים שגורמים לנו לראות צבעים שונים. וכל מה שאמרנו לגבי צבעים נכון גם לגבי צלילים, ריחות, וטעמים.

גם ברגשות אין שום דבר פיזיקאלי שאפשר לתאר עם חלקיקים ואנרגיה. ניקח למשל את רגש השמחה. הוא לא פיזיקאלי... יש לו גורמים פיזיקאלים ללא ספק, למשל, כשאדם רואה את ההגרלה בלוטו ומגלה שניצח הוא מרגיש שמחה, אבל ברור שההגרלה של הלוטו היא לא השמחה עצמה אלא רק גרמה לה. יש גם חומרים בגוף שאם זורמים בדם יכולים לגרום לאדם לשמוח, ותהליכים במוח שעושים את אותו הדבר, אבל בדיוק כמו ההגרלה של הלוטו, החומרים בגוף והתהליכים במוח הם לא השמחה, הם רק גורמים לה. יש גם תוצאות פיזיקאליות לשמחה, כמו חיוך, חומרים שמשתחררים לדם ותהליכים במוח, אבל שוב, כל אלה אינם השמחה אלא רק תוצאות שלה. השמחה היא לא פיזית. ואותו הדבר נכון לגבי התרגשות, אהבה ושאר הרגשות. ויש עוד דברים דומים שאינם פיזיקאליים עליהם נרחיב בהמשך.

משום שיש בודאי דברים לא פיזיים ביקום, ומשום שמוכח אמפירית מכל המדעים השונים חוץ מתאוריית הקוואנטים שהטבע הפיזי הוא לא אקראי, ואם משהו קורה יש לו גורם שגרם לו, כנראה שהאמת היא שאכן קיים משתנה לא לוקלי שבו מערכת קוואנטית תלויה, והטבע הפיזיקאלי לא אקראי גם במקרה של מערכות קוואנטים.

יש אנשי דת שקפצו על כל "חור" בידע שלנו על הטבע וטענו שכל חור כזה הוא נס מבורא עולם. מה שחלק מהמדענים עושים עתה מאוד מזכיר את התופעה, כשמייחסים חורים בידע שלנו על מה שגורם לתופעות מסוימות לאקראיות.

על כל פנים, אפילו מי שאומר שיש בטבע תופעות אקראיות, מודה שחוקי הטבע עצמם קבועים (אותם חוקים שלדעתם מאפשרים תופעות אקראיות). כך שאף אם לדעתם יש תופעות אקראיות בטבע, לכל הפחות חוק טבע אחד, כזה או אחר, קבוע, מאפשר לכל תופעה כזאת לקרות. ובאופן כללי, האקראיות מיוחסת לגרימה (קדימות בזמן) ולא לסיבה קיומית, כך שלהנחה שלנו הם מודים, ולכן לכל ההוכחה.

ואפילו בעניין הגרימה, האקראיות מיוחסת לתוצאה, כלומר, מניחים שאין גורם שגרם לתוצאה מסוימת, אבל יש גורם שגרם ל"טבע" "לבחור" את אחת התוצאות לפי תאוריית ה-decoherence, כך שהכלל שלכל דבר שקורה יש גורם שגרם לו לקרות נשמר.

תחילה יש לומר שממילא כל חוקי הטבע מקויימים על ידי "ה", כמו שהוכחנו. ולכן אין כל קושיה, וגם כשמשהו קורה בדרך טבעית, "ה" ברצונו מקיים את חוק הטבע שאחראי למה שקרה.

בכל זאת, יש לומר משהו חזק יותר, והוא שזה שישנו הסבר טבעי זה נושא אחד, והשאלה האם משהו קרה מתוך רצון או במקרה הוא נושא שונה לגמרי. הראיה העיקרית היא עם בן אדם. נניח שבן אדם שגנב חס ושלום 100 שקל מאדם אחר יטען שהוא לא רצה לגנוב, אלא שהיד שלו בטעות נזרקה לעבר הארנק, ואז הדם ואותות המוח איתתו במקרה לאצבעות לשלוף את השטר, ובאמת, בלי להתכוון הוא ברח אחר כך במהירות רבה כי כך אותת המוח. האם הטענה שלו תתקבל בבית משפט? כנראה שלא. אולם, אם במקרה אחר לגמרי, אדם כלשהו ששבר אגרטל בבית של חבר שלו יטען שהוא החליק, ובאמת הריצפה מחליקה, ולכן האגרטל נשבר, סיכוי גבוה שיאמין לו חברו שזה היה במקרה.

ההבדל הלא כל כך דק בין שני הסיפורים הוא ההסתברות שאירוע יקרה במקרה. מה שמאפיין רצון הוא שההסתברות לא רלוונטית. יש הסתברות מאוד מאוד נמוכה לבנות מכוניות במקרה ואף על פי כן הן נבנות כל הזמן. ההסתברות להחליק על ריצפה ולשבור אגרטל במקרה היא סבירה. ההסתברות שסיפור הגניבה קרה במקרה היא אפסית. אם נרצה לתאר את שבירת האגרטל, לא נתחיל לספר את כל האירועים מאז שהאדם ששבר את האגרטל נולד ועד שהחליק, אלא נתחיל לספר מהרגע שהתהלך בחדר. בדומה, גם לגניבה אפשר למצוא הסבר טבעי שיראה מקרי לפחות בחלקו, הרי החל מרגע פעולת הבחירה בסיפור הגנב כל מה שקרה היה לכאורה מקרי לחלוטין. אם נברר מה קרה שגרם לגניבה ולא נתעקש מספיק, ונסתפק באלפי או מליוני האירועים המקריים שקרו אחרי פעולת הבחירה (תזוזות איברים, תאים, חילופי חומרים, רוחות שנשבו בעולם, רעשים של מכוניות וכו'), לא נדע שבחירה התבצעה. אף על פי כן, זה שההסתברות היא אפסית שהגניבה תקרה במקרה תוכיח שבחירה התבצעה גם אם אנחנו לא יודעים איך, למה ומתי.

אם כן, כשבאים לבחון האם אירוע מסוים, או תופעה מסוימת היא מקרית או רצונית, זה שחוק טבע כזה או אחר אחראי עליה אינו רלוונטי, מפני שזה שיש סדרה של אירועים שכל אחד משפיע על השני, ויש הסבר טבעי לאחד מהם, או אף להרבה מהם, לא אומר שבקצה הרחוק לא עומדת בחירה רצונית. אם כן, מה שרלוונטי זה רק ההסתברות שאירוע מסויים קרה במקרה. אם ההסתברות גבוה ניתן יהיה להניח שהאירוע אכן קרה במקרה, זה לא בהכרח יהיה נכון אבל זה גם לא יהיה מופרך לחשוב כך. אם לעומת זאת ההסתבות נמוכה מאוד אז לא יהיה רציונלי להניח שהאירוע קרה במקרה, אפילו אם יש לנו הרבה הסברים טבעיים על האירוע (כמו שיש לנו הרבה הסברים טבעיים על אירוע הגניבה שהזכרנו). וכל זה לפני ההוכחה, אבל עכשיו כשהוכח שכל מה שקורה, קורה ברצונו של "ה", על מקריות גמורה כבר מיותר לדבר ומה שנותר לברר זה אם אירוע מסוים היה ניסי, כלומר, היתה אפשרות אפסית שיקרה, או טבעי, כלומר, הייתה אפשרות סבירה שיקרה, ובשני המקרים זה הכל ברצונו של "ה".

אמר קהלת: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש".

שמות י' י"ג: "ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה. הבוקר היה ורוח קדים נשא את הארבה". כתוב בפירוש שהרוח נשא את הארבה, אז מה הנס פה?

וכתוב במדרש בראשית רבה (ספר פירושים לתנ"ך ודברי קבלה שמכיל אמירות שאמרו חז"ל בתקופת בית שני ואחרי החורבן): "אמר רבי יוחנן: תנאין התנה הקב״ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב״ה אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית. צויתי את השמש והירח שיעמדו לפני יהושע שנאמר (יהושע ו) שמש בגבעון דום..."

עוד במדרש בראשית רבה: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר: התנה הקדוש ברוך הוא עם כל מה שניקבע בששת ימי בראשית, כמו שכתוב: "אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי" (ישעיה מה, יב). צויתי את הים, שיהיה נקרע לפני ישראל. צויתי את השמים ואת הארץ, שישתקו לפני משה, שנאמר: "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים לב א). צויתי את השמש ואת הירח, שיעמדו לפני יהושע, שנאמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" (יהושע י, יב). צויתי את העורבים, שיכלכלו את אליהו, שנאמר: "והעורבים מביאים לו לחם ובשר" (מלכים-א יז, ו). צויתי את האור (האש), שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה (נזרקו לאש ולא נשרפו). צויתי את האריות, שלא יזיקו את דניאל (נזרק לבור מלא אריות רעבים והם לא נגעו בו, אחרי שיצא נזרקו לשם רשעים ונאכלו לפני שהספיקו להגיע לריצפה). צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר: "נפתחו השמים" (יחזקאל א א). צויתי את הדג שיקיא את יונה (שלא רצה לומר את הנבואה שקיבל), שנאמר: "ויאמר ה’ לדג ויקא את יונה אל היבשה" (יונה ב יא)."

אנחנו לוקחים מאוד מאוד ברצינות את המדרשים של חז"ל. ומה שרואים במדרשים האלה שרבי יוחנן ורבי ירמיה מפרשים אפילו ניסים גדולים שנראים כמו סטיה רצינית של הטבע מדרך פעולתו הרגילה כמשהו שנקבע בטבע כבר בעת בריאתו (ולא רק ניסים כמו הארבה שכתוב בפירוש שהיה לו איזשהו הסבר טבעי). במלים אחרות, חכמינו זכרונם לברכה אומרים שקריעת ים סוף הייתה דרך הטבע. באותו הרגע שעם ישראל נכנס לים, דרך הטבע היה שהים יקרע. איך בדיוק זה יכול להיות ולמה הימים לא נקרעים כל יום? אכן זה היה אירוע יוצא דופן, ואנחנו לא יודעים מה בדיוק היה יכול לגרום לו, אבל זה לא אומר שזה לא היה דרך הטבע.

ודרך אגב, לא יתכן לפי התורה, מה שאנשים לפעמים חושבים - שכל מה שקרה שם זו תופעה של גאות ושפל. תחילה, מפני שבתופעת גאות ושפל המים לא נעלמים, ואיך שפל יכול לאפשר את חציית כל ים סוף? ושנית, מפני שכתוב בפירוש שהים נקרע והמים נעמדו, ולא רק זה אלא שהקרקעית שאמורה להיות מאוד בוצית קפאה, כמו שכתוב: "וברוח אפיך נערמו מים, נצבו כמו נד נוזלים. קפאו תהומות בלב ים". אף שגאות ושפל לא מסביר את הנס, נשבה רוח, כמו שהפסוק בפירוש אומר, וגם בהמשך אומר (שמות ט"ו י): "נשפת ברוחך כיסמו ים, צללו כעופרת...", כלומר, גם בטביעת המצריים נשבה הרוח, והרוח נשבה ברצון ה', וכן כתוב (שמות י"ד כ"א-כ"ב): "ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". ואומר דוד המלך בתהילים: "לגוזר ים סוף לגזרים" (סבא רבא של סבא של דוד המלך היה נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה בעת ביציאת מצריים, ולפי המסורת הראשון לקפוץ לים, אז הוא אמור לדעת קצת יותר טוב מאיתנו מה קרה שם).

בכל מקרה אומרים חז"ל - אל תתפלאו, זה לא גאות ושפל, אבל בכל זאת זו דרך הטבע וכבר מאז שנברא הים היה חוק שבאותו הרגע הוא היה חייב להיקרע וזה שאנחנו לא יודעים להסביר מה קרה שם זה חסרון בידע שלנו ולא בטבע. זה שיש כללים בטבע שאנחנו היום לא יודעים זה לא עד כדי כך מופרך כמו שהגאווה המדעית של היום עלולה לגרום למדענים לחשוב.

בקריעת הים מדובר על נס שבאמת נראה לא כדרך הטבע, אולם יש ניסים רבים כמו ברכת יצחק אבינו שמצא הרבה בארות מים, ברכה שנראית כדרך הטבע ממש. באופן כללי, לפי היהדות הפרנסה היא מאת ה', והעובדה שהאדם הולך לעבודה ובדרך הטבע מתאמץ להצליח, וגם העובדה שהאדם יודע שהמשכורת היגיעה לבנק כי המעסיק העביר אותה לשם, לא מונעות מאיתנו להאמין שהפרנסה מגיעה אלינו בהשגחה אלוקית. המחשבה שהמצב היה שונה פעם וחקלאים חשבו שכל גשם הוא נס לא טבעי היא כמובן לא נכונה, כי אפילו אם אפשר לחשוב את זה על חקלאים ועל הגשם, מה נגיד על תופרי בגדים? האם יתכן שחשבו שזה נס לא טבעי שהם תופרים חולצות ואנשים קונים אותן? על הנקודה הזאת אמר דוד המלך עליו השלום (תהילים קמ"ה ט"ז) "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון".

ובמגילת אסתר, מרדכי מספר לאסתר שהמן רוצה להשמיד את כל היהודים ושעליה לבקש מהמלך שימנע את זה. אסתר עונה לו שהיא לא יכולה לבוא אל בית המלך בלי שיקראו לה ושזה עלול להביא למותה. על זה עונה לה מרדכי (אסתר ד י"ג-י"ג): "ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר: אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". ודאי אין שוב דבר לא טבעי בדרך שבה אסתר נאנסה להיות אשת אחשוראש, ובכל זאת מרדכי אומר לה שאולי היא היגעה לשם בשביל להציל את עם ישראל. והנה, ההסבר הטבעי לא הפריע למרדכי להאמין שיתכן שהייתה שם השגחה. ובכלל כל נס פורים הוא על דרך הטבע, וכן ניצחון המכב"ים על היוונים.

אם כן מוכח שהיהדות מייחסת גם את מה שקורה על פי הטבע לה'. הסיבה היא שה', על פי היהדות, וכמו שהוכחנו לוגית, הוא ההסבר לטבע, ולכן זה לא משנה מה קורה, זה בכל מקרה מאת ה', וכמו שאנו אומרים - הכל משמים חוץ מיראת שמים, כלומר, רק היראה, היא הגורמת לנו לבחור בין טוב לרע, נתונה באמת בשליטתינו, וכן אמר משה רבינו (דברים י י"ב): "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך".

יכול האדם מיד לומר - "אז מה הפלא הגדול? אפילו חז"ל מודים שלא היה פה שום נס!". מי שיגיד כך קרא את השורות אבל לא בין השורות, והתעלם ממה שאמרנו על ההסבר הטבעי. "כי בא, סוס פרעה, ברכבו ובפרשיו בים. וישב ה' עליהם את מי הים. ובני ישראל, הלכו ביבשה, בתוך הים". כשישראל סיימו להיכנס לים, הים נקרע. ישראל הלכו בתוך הים ביבשה והמצריים הבינו שמשהו מוזר קורה ולכן בחרו לברוח. בעוד ישראל בתוך הים והמצרים מנסים לברוח, הים נסגר על המצריים והם טבעו וישראל הגיעו לחוף בשלום. יש סיכוי קטן שהים יקרע, וכל אדם בעולם יתפעל מאוד אם יראה דבר כזה קורה. עוד יותר ראוי להתפעל כשהים נקרע בדיוק מתי שישראל היו צריכים שיקרע ונסגר מתי ואיך שהיו צריכים שיסגר. זה הנס. וכבר הוכחנו שלא משנה מה קורה, הכל רצוני ולא מקרי. אם היה חוק בטבע שאיפשר את זה או לא זה לא רלוונטי כלל להיות האירוע ניסי או לא, רצוני או לא.

בדיוק באותה מידה שזה לא רלוונטי שזה שהים נקרע היה בגלל חוק טבעי או משהו לא טבעי, זה לא רלוונטי כלל אם העולם התחיל בתהליך טבעי או לא טבעי, ובטח שלא רלוונטי אם היווצרות גלקסיות וכו' קרה בתהליך טבעי או לא טבעי. מה שמשנה זה שהתליך רצוני, וזה שיש חוק כלשהו שעל פיו התהליך התנהל לא רלוונטי.

אין זה כפירה לומר מה שאמרנו חס ושלום וזה ודאי לא נגד התורה, וכך נראה שמפרשים רבותינו. בודאי שה' יכול לשנות לגמרי את חוקי הטבע. זה לא אומר שהוא רוצה לשנות אותם, וכמו שבני אדם לא עושים משהו רק כי הם יכולים, כך אין סיבה לחשוב שה' יעשה משהו רק כי הוא יכול.

עוד אפשר לומר שיתכן שיש ניסים שאין להם הסבר פיזי, אבל הם כן קרו בדרך הטבע (וטבעי ופיזי הן לא מלים נרדפות). אולי זה טבעי, למשל, כשאדם קדוש (המשמעות של המלה קדוש היא מובדל מהכל. במקרה הזה הכוונה לאדם שמובדל משאר בני האדם, וזה בשיתוף שם, כי רק ה' באמת קדוש, כלומר, ממש מובדל מהכל, מכל הבחינות) כמו יהושוע בן נון, תלמידו של משה רבינו, שמעולם לא ציער זבוב לחינם, לא הרהר דבר עבירה וקיים את כל המצוות בחסידות עד שזכה להנהיג את ישראל בכיבוש הארץ, יכול להגיד לשמש לעצור וזה מה שיקרה. אפילו אם אין חוק פיזיקאלי (מלשון פיזיות) שמאפשר את זה, זה לא אומר שזה לא טבעי, ואולי יש חוק טבעי לא פיזי שאדם קדוש יכול לעשות דבר כזה, ורק אדם שמראש מאמין במטריאליזים (שכל מה שיש בעולם זה חומר וחוקים פיזיים) יחשוב שיש בזה סתירה, אבל למי שמוכן לקבל שלא כל מה שיש בעולם זה חומרים ודברים פיזיים לא תהיה שום סתירה בזה שמשהו הוא לא פיזי ובכל זאת טבעי (וכמו שהוכחנו, יש לפחות ישות אחת לא פיזית כלל, הרי "ה" בוודאי לא עשוי מחומר או אנרגיה או כל דבר פיזי אחר). כמובן שאפשר לטעון שהנס ההוא של השמש שעצרה היה תוצאה של תופעה אסטרונומית כלשהי, אבל למה זה קרה בדיוק מתי שעם ישראל היה צריך שזה יקרה?

ישנם הרבה אנשים שלא מוכנים לקבל את הרעיון שאולי ישנם בעולם דברים לא פיזיים. אף שרק אמרנו שזה הסבר אפשרי, יש מחשבה שכל אדם יכול לחשוב שודאי תמתן את ההתנגדות לרעיון. אם לכל בני האדם לא היו עיניים, או בכל מקרה לא היו רואים, לא היינו יודעים שיש כוכב שנקרא שמש, ואולי היינו קוראים לשמש "התנור הגדול". על כוכבים לא היינו יודעים כלל, ולא על האור, לא שהדם אדום, לא שגזע העץ חום, וכן לגבי כל שאר הדברים שתלויים בראיה, אף שזה מובן מאליו שהדם היה אדום וגזע העץ חום גם אם לא היינו יכולים לראות אותם.

תארו לכם אי בודד שבו לכל האנשים יש בעיה גנטית, ואף על פי שיש להם אף, לא מסוגלים להריח. פתאום מגיע לשם אדם מבחוץ והם רואים אותו עם האף בתוך פרח, דמיינו כמה ישתוממו. נסו כעת לחשוב איך אותו אדם יוכל להסביר להם שיש לפרח ריח טוב והוא הריח אותו...

יש לאדם אף ואת היכולת להריח (כל התהליך מרגע שנכנס החומר לאף ועד שהאדם חווה את הריח), עיניים ואת היכולת לראות (כל התהליך מרגע שהאור נקלט בעין ועד שהאדם רואה את מה שנקלט), אוזניים ואת היכולת לשמוע, עור והיכולת לחוש, ופה והיכולת לטעום. מי אמר שאין עוד דברים בעולם והבעיה היחידה היא שאין לנו את היכולות המתאימות? או אולי יש לנו את היכולות המתאימות ורק אין לנו את האיברים המתאימים! ואל תקשו מזה שהיינו יכולים לבנות מכשיר שיגלה את הדברים האלה, כי לא נדע בכלל שיש דברים כאלה ואיך נתכנן מכשיר שמגלה אותם?

ומי שמאמין בתאוריית האבולוציה בכלל צריך להסכים שבאותה מידה שהתפתחו עיניים, לפחות לפי התאוריה, יכלו לא להתפתח עיניים! אם כן אין שום סיבה לחשוב שיש לנו את כל החושים האפשריים וכל האיברים הנחוצים לכל החושים האפשריים.

גם אין סיבה לחשוב שכל דבר שקיים בעולם ניתן לקליטה על ידי חוש או איבר, ולכן יתכן שאפילו אם היו לנו כל החושים והאיברים המתאימים, עדיין לא היינו יכולים לגלות את כל מה שיש בעולם.

ישנם דברים שודאי לא ראינו או שמענו, כמו שדה משיכה או שדה מגנטי, שכל מה שאנחנו רואים זה את ההשפעה שלהם ולא אותם ממש (יודעים עליהם בעקיפין). אם כן, זו לא רק אפשרות אלא זה ממש מוכח שיש דברים בעולם שלא נקלטים בחושים שלנו ובאברים המשמשים את החושים. עם השקפה כזאת, שאולי חסרים לנו חושים או איברים, הגבול בין פיזיות לרוחניות מתערפל, כי יתכן שיש דברים פיזיים בדיוק כמו גלי אור, שאין לגוף שלנו איך לקלוט אותם, כמו שללא עיניים לא היינו מבינים מה זה אור, מה זה חושך, מה זה יפה, מה זה מכוער ומה הם צבעים.

ובאופן עקרוני, זה שלא הכל בעולם פיזי זה כמעט מוכח. הרי כבר בדקו וראו פעמים רבות שאדם יכול להשפיע על העבר. לא, זה לא משהו דמיוני אלא משהו שהוכח במעבדה.

ידוע שגלי אור וחלקיקים יכולים להיות בשני מקומות באותו הזמן (double slit experiment). מה שקורה באופן כללי זה שהחלקיק עובר דרך שני חריצים במסך מסוים, ועובר דרכם במקביל (לכן נמצא בשני מקומות במקביל), כל עוד האדם לא מסתכל דרך איפה החלקיק עובר. אם מודדים דרך איזה חריץ הוא עובר (האדם מסתכל) אז הוא תמיד יעבור רק בחריץ אחד.

מסתבר שאם מתקינים גלאי שיבדוק האם החלקיק עבר דרך חריץ A וגלאי אחר שיבדוק האם החלקיק עבר דרך חריץ B, אז כשהגלאים לא יפעלו החלקיק יעבור דרך שני החריצים, וכשהגלאים יפעלו החלקיק תמיד יעבור רק דרך חריץ אחד. על הגלאים אפשר לחשוב כעל מצלמות וידאו שמצלמות את החריצים, ואם החלקיק יעבור בשניהם, יהיה אפשר לראות סרטון בו החלקיק נמצא בשני מקומות במקביל. מה שמדהים זה שלחלקיק לוקח כמה שברירי שניה להגיע לגלאים, ולכן זה שהגלאים פועלים לא משפיע כלל על החלקיק לפני שעבר את החריצים או בזמן שעובר, אלא רק אחרי כן. לא רק זה, אלא שאפשר להפעיל את הגלאים ולמדוד מיקום של חלקיק שכבר עבר איפה שעבר עוד לפני שהגלאים הודלקו. והנה צבירת הידע על איפה עבר החלקיק (לשון עבר), משפיע על המסלול שהוא כבר עבר קודם לכן. ממש נראה כאילו ישות כלשהי עושה מה שצריך לעשות כדי שהאדם לא יראה שהחלקיק עבר בשני חריצים במקביל, וזה עד כדי כך חשוב לישות הזאת שהיא מוכנה לשנות את העבר, רק כדי שהאדם לא ישתגע (הפירוש הזה, שחשוב לישות שהאדם לא ישתגע, הוא רק מחשבה שלי ולא משהו מוכח מדעית).

מה שעוד מעניין זה שלא ידוע כרגע על שום דרך לשנות בדיעבד ידע שהיה ידוע על העבר, מפני שאם היו בודקים בדרך כלשהי איפה החלקיק עבר, זה היה "מקלקל" את הניסוי, והחלקיק היה עובר רק באחד החריצים בגלל אותה בדיקה. ולכן אם כבר יודעים בדרך כלשהי איפה החלקיק עבר, אי אפשר לשנות את זה בעתיד, ורק כל עוד לא יודעים איפה הוא עבר, אפשר להשפיע על מה שקרה. מה שמדהים זה שהטבע "דואג" שהידע שלנו על העבר לא יוכל להשתנות, ולכאורה, הידע שלנו מאוד חשוב לטבע.

אם הטבע לא היה דואג לזה, היה אפשר לתכנן ניסוי כך שאם החלקיק עובר בחריץ אחד הוא הורג את מבצע הניסוי, וכשעובר בשני החריצים לא קורה כלום, ואז מבצע הניסוי היה יכול בעתיד להשפיע על העבר ולגרום לחלקיק להרוג אותו, וזה היה פרדוקס משום שאז מבצע הניסוי לא היה חי בעתיד כדי להשפיע על העבר של החלקיק. אבל, משום שבניסוי כזה, ברגע שהחלקיק כבר עבר בחריץ או בחריצים יודעים איפה הוא עבר (מסתכלים על מבצע הניסוי ורואים אם הוא חי או לא), באותו רגע כבר יקבע גורלו של החלקיק, והידע שלנו על העבר לא ישתנה יותר.

האמת היא שיש עוד אפשרות לפרש את התוצאות, לא פחות מדהימה. אם ישות כלשהי יודעת מראש מתי האדם ידליק את הגלאים (מצלמות הוידאו) ומתי יכבה אותם, כלומר, הישות יודעת את העתיד, ואם לאותה ישות יש השפעה על תנועת החלקיק, הישות הזאת יכולה לדאוג שכל פעם שהאדם הולך להדליק את המצלמות בעתיד, החלקיק יעבור רק בחריץ אחד (עוד לפני שהאדם עצמו החליט), וכשהאדם לא ידליק בעתיד את המצלמות, יתכן שהחלקיק יעבור בשני החריצים במקביל. וידיעת העתיד על ידי ישות כלשהי זו בדיוק הכוונה בתואריית ה-superdeterminism. במקרה כזה, אותה ישות עושה מראש כל מה שצריך כדי שהאדם ישתגע. והנה, לפי פירוש זה, יש הסבר טבעי אפשרי לנבואה. (והחלק בתאוריה שמניח שאין לאדם בחירה חופשית הוא לא מוכרח, ובכל מקרה, לפי היהדות, הבחירה החופשית היא בין טוב לרע, בין חטא למצווה, ואין חשיבות לבחירה חופשית של האם להפעיל גלאים או לא).

אפשרות נוספת לפרש את התוצאות, ושוב, לא פחות מדהימה, היא שהחלקיק בכלל לא עובר דרך החריץ ולא דרך שני החריצים. בזמן שהחלקיק מתקדם הוא נמצא במצב של quantum superposition, ולא נמצא בשום מקום ספציפי במרחב. ברגע שמפעילים את הגלאים, מכריחים את החלקיק לבחור איפה הוא נמצא, ואז נראה כאילו הוא עבר באחד החריצים, אבל בעצם לפני הפעלת הגלאים הוא לא היה בשום מקום. לפי זה יוצא לכאורה שאין חשיבות כה גדולה למיקום החלקיק במרחב, והוא בוחר מיקום רק בשביל האדם המסתכל, כדי שלא ישתגע. אם כך הדבר, ושום אדם לא יסתכל על כוכב מספיק זמן, אותה תופעה יכולה בתאוריה לקרות לכוכב שלם, הרי כולו עשוי מחלקיקים.

לפי הפירוש האחרון, לא רק שיתכן תאורטית שלכוכב שלם לא יהיה שום מיקום, אלא תאורטית (וכרגע תאורטית בלבד, יש לומר) יתכן שמבין כמה מקומות אפשריים, באחד מהם החלקיק מפעיל מכשיר שהורג עכבר. אם זה המצב, ולפי הפירוש האחרון, עד שהאדם בודק איפה החלקיק, העכבר לא חי ולא מת, ולכן, לא רק שאין חשיבות למיקום של חלקיקים אלא אפילו לחיים של בעלי חיים יש חשיבות רק בשביל שהאדם לא ישתגע. עם זאת, מזעזע לחשוב שחיי בעלי חיים לא כל כך חשובים בפני עצמם, ולכן, זו יכולה להיות סיבה פילוסופית-אידיאולוגית לדחות את הפירוש הזה. בנוסף, לפי הפירוש הזה, לא ברור בכלל מה היה המצב של היקום לפני שנוצרו בני אדם, ולכאורה, כל היקום כולו היה ב-super position אחד גדול.

ולפי כל הפירושים האלה, לא ידוע על שום דרך לחזות מראש איפה ימצא החלקיק כשיבדקו את מיקומו, מבין האפשרויות השונות. מה שכן יודעים זה שמה שמשפיע על מקום הימצאותו, לא יכול להשפיע עליו בהשפעה פיזית-לוקלית (bell theorem), כלומר, זו לא יכולה להיות השפעה פיזית מהאיזור הסמוך של החלקיק, אלא השפעה מרחוק - סוג של טלפטיה, או משהו לא פיזיקלי בכלל, שגם לא נמצא רחוק, כמו איזה מלאך או משהו.

אף אחד לא בדק, אבל מי יודע? אולי אם אדם קדוש כמו יהושוע יגיד לחלקיק איפה להיות, החלקיק ישמע לו? נשמע הזוי, אבל כל התופעה הזאת היא הזויה, וכבר הוכיחו שמה שבוחר לחלקיק את המיקום הוא לא פיזי-לוקלי, ולכן, מה שזה לא יהיה, זה הזוי.

ועוד אפשרות לפרש את הניסוי, אולי ההזויה ביותר, היא שכאשר החלקיק יכול להיות בכמה מקומות, הוא באמת נמצא בכמה מקומות, כלומר העולם מתפצל. כשהאדם בודק איפה החלקיק נמצא, גם הוא משתכפל ובאמת רואה את החלקיק בכל אחד מהמקומות האפשריים בעולמות מקבילים.

בכל מקרה, איך שלא מפרשים את תוצאות הניסוי, קורה במעבדה פעמים רבות משהו לא פחות מדהים מנסים המתוארים בתורה.

ומי שכל זה לא הספיק לו כדי להבין שהטבע יותר פלאי ממה שנוכל לדמיין, יכול לקרוא מעט על תופעה שנקראת quantum fluctuation. במסגרת התופעה הזאת, נוצרים בתוך וואקום חלקיקים, כנראה ללא שום סיבה פיזית (עוד לא גילו שום סיבה או תבנית כזאת או אחרת להיווצרותם). לכאורה, היווצרות החלקיקים מפרה את חוק שימור האנרגיה, אבל מסתבר שיש מי שהולך עם חוק שימור האנרגיה עד הסוף וטוען שגרביטציה היא אנרגיה שלילית, ולכן האנרגיה של החלקיק מתקזזת עם הגרביטציה שהוא מפעיל. בכל מקרה, פלא עצום.

ודעו שכל מה שאמרנו זה לא קסם וכדומה, זה פשוט דרך הטבע, והשפעה על העבר כבר נחקרת כתחום חדש בפיזיקה. הטבע גם מאפשר לזמן לעבור יותר לאט או יותר מהר, ולחפצים להתארך ולהתקצר (special relativity) (למשל, שניה באלסקה היא יותר קצרה משניה בישראל), לכדור לעבור דרך הקיר בלי לגעת בו בכלל (השתגרות כזאת אפשרית כל עוד שום אדם לא מסתכל. וגוף של אדם מת כנראה יכול לעבור דרך קיר ושל אדם חי לא, כי אדם חי יודע איפה הוא עצמו נמצא וזה כלל גדול בפיזיקה קוואנטית שהידיעה משפיעה על הטבע ומונעת מדברים מוזרים לקרות! ויש ספק לגבי התשתגרות דרך קיר של אדם בזמן שהוא ישן) (quantum tunneling), ומסתבר שהיקום כולו (ולא רק חלקיקים), לפי חוקי הקוואנטים, יכול להיבראות יש מאין (creation of universes from nothing), והנה יש הסבר טבעי אפשרי לנס הבריאה (ויש סיכוי אפסי שיברא יקום כל כך גדול, וסיכוי אפסי שחוקי הטבע יאפשרו אירוע כזה, מה שמזכה את האירוע בתואר נס. אגב, אירוע זה, כמו שמתואר בתאוריה זו, הוא תחילת היקום אבל לא תחילת העולם, כי איכשהו פעלו חוקי פיזיקה, לפי התאוריה הזו, עוד לפני שהיה יקום, ולכן, העולם כבר התחיל לפני כן).

אגב, התופעה של Quantum tunneling יכולה בתאוריה, בהסתברות מאוד נמוכה, לאפשר לשמש ממש להשתגר ממקום למקום, או לכדור הארץ. אומנם, כל פיזיקאי יאמר מיד שזה בלתי אפשרי, כי בני אדם יודעים איפה השמש ביחס לכדור הארץ, ולכן זה לא אפשרי שהיא תשתגר (הידיעה של האדם משפיעה על המצב הפיזי של חלקיקים, וזו עובדה אמפירית לפי תאוריית הקוואנטים), אבל אולי כן יש דרך שאפילו שבני אדם יודעים איפה השמש ביחס לכדור הארץ היא באמת תשתגר (או כדור הארץ), רק שעוד לא גילו אותה? או אולי יש תופעה מיוחדת שבה, במקרה מסוים מאוד ונדיר, בשני מקומות בהם השמש יכולה להיות ביחס לארץ, כל בני האדם הערים רואים אותה באותה זוית מכדור הארץ (סוג של אשליה אופטית אולי) שתאפשר את השתגרותה? ואולי לא השתגרות השמש, אבל יתכן שמשהו אחר ישתגר - משהו שבני אדם לא רואים באור יום, ויגרום לכדור הארץ להפסיק להסתובב או לשמש לנוע יחד עם סיבוב כדור הארץ כדי להישאר באותה זוית? ואולי אפילו שבני אדם רואים את השמש, יתכן שכדור הארץ יפסיק להסתובב לכמה זמן (על ידי תופעה קוואנטית כלשהי)? הרי עצירה במקום היא לא ממש השתגרות (דמיינו מכונית שנוסעת מילימטר ומשתגרת מילימטר אחורה, ואז דמיינו אותו דבר אבל עם אלפית מילימטר וכו').

תופעה קוואנטית כזאת או אחרת יכולה להסביר באופן טבעי איך היום התארך כשיהושוע אמר "שמש בגבעון דום", ולכן, בזכות תאוריית הקוואנטים, להאמין שזה יקרה נשמע לגמרי בלתי אפשרי רק למי שלא יודע מספיק פיזיקה.

וכל זה רק חלק מהדברים שמדהימים בטבע. ואם אפשר להשפיע על העבר של חלקיקים או לדעת את העתיד, ואם שאר התופעות המוזרות הן תופעות לגיטימיות של הטבע, כמה גאווה צריכה להיות לאדם לחשוב שכל מה שיש בטבע זה מה שאפשר לראות, לשמוע, להריח, לטעום ולמשש?

והאמת, לחשוב כך זו לא גאווה אלא בורות פיזיקלית, כי חלקיק יכול להיות בשני מקומות במקביל או להיות בשום מקום, אבל בלתי אפשרי לראות את זה כי כל פעם שמסתכלים הוא נמצא תמיד רק במקום אחד. לכן, זה כבר ממש מוכח שלא כל מה שיש ביקום הם דברים שנקלטים בחושים שלנו או דברים שאנחנו יודעים נכון להיום למדוד עם מכשירים. ומאיפה בכלל הגאווה להיות בטוחים כל כך שחוקי הטבע עצמם לא יכולים להשתנות?

וכבר יש מי שחושב ברצינות על הרעיון שחוקי הטבע עצמם יכולים להשתנות. ראיה כבר יש על אחד מ"קבועי הטבע" שיתכן שתלוי במיקום ביקום בו מודדים אותו, ואם כך, הוא לא באמת קבוע. ואם זה יתברר כנכון, זה אומר שקובעים אחרים בהם הקבוע הזה תלוי יכולים להשתנות, כמו מהירות האור והמטען של אלקטרון. וכבר לא מעט פיזיקאים עובדים על תאוריות מסוג זה, בהן חוקי הטבע עצמם משתנים.

האמת היא שכל התאוריות שסוברות שהיקום התחיל כנקודה (נפח היקום היה אפס) ואז התרחב (כמו כמה גרסאות של תאוריית המפץ הגדול), מניחות בהכרח שחוקי הטבע היו שונים כשהיקום היה נקודה, או שחוקי הטבע עכשיו הם לא מה שאנחנו חושבים שהם, מפני שיש נוסחאות מסוימות בהן מופיע הנפח במכנה, ולכן אינן מוגדרות כאשר הנפח הוא אפס. ואף שלפעמים אומרים באופן לא מדוייק שכשמחלקים באפס מקבלים אינסוף, לא כך הדבר, אלא, כמו שלומדים בבית ספר יסודי, לחלק באפס זה לא מוגדר. רק כאשר משהו שואף לאפס, אז אם מחלקים בו מקבלים משהו ששואף לאינסוף, אבל לחלק באפס ממש אי אפשר. לכן 1 חלקי X שואף לאינסוף כאשר X שואף ל0, אבל עבור X שווה ממש ל0 הפונקציה לא מוגדרת.

ויש גם תאוריות שסוברות שיש עכשיו ממש יקומים נוספים חוץ משלנו עם חוקי טבע אחרים, ונדבר על זה בהרחבה בהמשך.

הרבה פיזיקאים, אגב, משתמשים בתאוריות כאלה כמוצא אחרון להצלת הכפירה, שהמדע עצמו מחסל מתגלית לתגלית, ובהמשך נסביר למה זה לא מועיל להם כל כך, ואם כבר, מוכיח את ההפך. ובכל מקרה, האמונה שכל מה שיש ביקום זה מה שאנחנו יכולים לראות, לשמוע, להריח, לטעום ולמשש הופכת להיות לאט לאט חלק מההיסטוריה, ממש כמו האמונה שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ. והאמת, גם זה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש זה לא לגמרי מדויק, וזה רק מה שמתקבל אם משתמשים בנקודות יחוס מיוחדות לתאר בעזרתן את תנועות הכוכבים, המאפשרות לתאר את את המרחב והזמן עם חוקי ניוטון. כעיקרון, אפשר לתאר את כל היקום גם מנקודת ייחוס של אדם בודד, כאשר הוא אף פעם לא בתנועה וכל שאר היקום זז, ואפילו כשאותו אדם יקפוץ, בעצם כל היקום יזוז למטה ואז יעלה למעלה עד שכדור הארץ ייתקע לו ברגליים. אבל אם עושים את זה, הנוסחאות הופכות למאוד מאוד מסובכות.

ועבור מישהו שעדיין מתקשה להאמין שיש ישויות לא פיזיות, אף לאור המאפיינים עוצרי הנשימה של הטבע, מפני שהוא לא יכול לדמיין ישויות כאלה, נגיד דבר אחרון שיוכיח שהיכולת של האדם לדמיין משהו היא לא רלוונטית. מלבד העובדה שהרבה מתופעות הטבע שציינו הן כאלה שאנחנו לא מסוגלים לדמיין, ברור שאחת מ3 האפשרויות הבאות נכונה לגבי צורת היקום: 1. היקום הוא אינסופי. 2. היקום סופי אבל אין לו גבול, וכמו שאם נלך בקו ישר בכדור הארץ מספיק זמן נגיע מתישהו לנקודה ממנה התחלנו, כך גם המצב ביקום וכל קו ישר שנלך בו בסופו של דבר מתחבר עם עצמו. 3. היקום סופי ויש איפשהו גבול בו היקום נגמר/מתחיל. אפילו שאחת מהאפשרויות האלה נכונה בודאות, את אף אחת מהן אנחנו לא יכולים לדמיין. לכן, מוכח שהיכולת או אי היכולת שלנו לדמיין משהו, לא משפיעה על הסיכוי שהוא קיים.

ולסיום העניין, נציין שיש המון דברים לא פיזיים ממש מתחת לאף שלנו. למשל - הצבע הכחול. אין שום חומר פיזי בצבע כחול בכל היקום הפיזי. כל דבר שנראה כחול, נראה כך בגלל מבנה האטומים שלו, ובגלל תופעות שקורות לגלי האור שפוגעות בו ומגיעות לעיניים שלנו. וגלי האור הם ודאי לא כחולים. גם אין שום חומר בכל העולם שהוא ירוק, ויש רק חומרים שהאור חוזר מהם באופן מסוים כך שהם נראים לנו ירוקים. וגלי האור עצמם הם גם לא ירוקים. ובכל מקרה אנחנו יכולים לדמיין צבעים, מה שמוכיח שהצבעים לא תלויים בשום דבר שיש מחוץ למוח שלנו. וגם במוח שלנו אין שום דבר פיזי בצבע כחול או ירוק, ובמקרה הטוב, יש תהליך מסוים - קבוע, שמתרחש במוח כל פעם שאנחנו רואים את הצבע הכחול או הירוק, אבל התהליך הזה הוא לא עצמו הצבע הכחול או הירוק, אלא רק תהליך כימי-ביולוגי כלשהו, נטול צבע.

אין שום דבר בכל היקום הפיזי שיש לו צבע, והצבע היחיד הוא זה שבתודעה שלנו כשאנחנו רואים או מדמיינים. אם כך, מה הוא הצבע הכחול ומה הוא הצבע הירוק? ומה ההבדל ביניהם (וההבדל בין מה שגורם להם זה לא אותו דבר כמו ההבדל ביניהם עצמם)? האמת היא שאי אפשר לתאר את ההבדל בין הצבעים עצמם מבלי לתת דוגמאות.

אגב, כנראה שאם היינו יודעים מספיק על המוח היינו יכולים לייצר מלאכותית במוח שלנו תהליך שיגרום לנו לראות צבעים מסוימים, מה שמנתק לגמרי את הקשר בין הצבעים לבין מה שקורה בעולם הפיזי החיצון. ושוב, לתהליך שייצר באופן מלאכותי את הצבע אין שום צבע. אגב, יתכן שאם נדע להנדס מוחות, נוכל לגרום לעיוור לראות צבעים על ידי שינוי המוח ויצירת תהליכים מתאימים, ואז העיוור ידע מה זה כחול למרות שהוא מעולם לא ראה כלום, וכל הקשר בינו לבין כחול הוא תהליך במוח שאין לו שום צבע. במקרה כזה, לא רק שאין לאותו עיוור קשר אם האור בזמן ראיית הצבע, כמו כשמדמיינים צבעים, אלא מעולם לא היה לו שום קשר עם אור.

אין גם שום קול בכל העולם שנשמע כמו התו סול. יש בסך הכל גלי קול עם תדרים מסוימים שנשמעים לנו כמו התו סול (כרגע נתעלם מההבדל בין שמיעה אבסולוטית ליחסית), אבל אף אחד מהם הוא לא התו הזה. גם במוח שלנו לא מופיע הצליל סול לעולם, ובמקרה הטוב, יש תהליך כימי-ביולוגי שמתרחש כל פעם שאנחנו שומעים את התו הזה, אבל התהליך הזה הוא לא עצמו התו סול. אז מה הוא התו סול?

ומה שאמרנו לגבי ראיה ושמיעה, נכון גם לגבי טעמים - אין שום מאכל בכל העולם שהוא חריף, וגם במוח שלנו ה"חריף" לא מופיע לעולם לביקור. וכן לגבי מתוק, וכן לגבי כל טעם אחר. וכן לגבי ריחות.

לכן, הצבע (כמו שאר החויות של החושים) הוא לא דבר פיזי. אבל הוא קיים ללא ספק והוא גם טבעי - כל פעם שאני מסתכל על הקיר בבית שלי אני רואה את הצבע הלבן. מה יותר טבעי מזה? ראוי לשייך את התואר "טבעי" לדבר שקורה ביקום שלנו על פי חוקיות מסוימת. הצבע הוא ללא ספק טבעי, והוא גם ללא ספק לא פיזי. הוא נגרם על ידי אובייקטים כימיים-פיזיקאליים כמו אור ותהליכים במוח, ואולי יש לו גם תוצאות כימיות-פיזיקאליות במוח, אבל הוא עצמו לא פיזיקאלי.

גם דמיונות הם לא פיזיים - כשבן אדם מדמיין סוס, איפה הסוס הזה נמצא? במוח אין ציור של סוס... אולי יש תהליך מסוים כל פעם שמדמיינים סוס, ואולי הוא אפילו זהה אצל כולם, אבל התהליך הזה הוא לא סוס. אז מה זה הסוס הזה שאנחנו מצליחים לדמיין?

גם אין שום דבר פיזי בכל העולם כולו שהוא ה"שמחה". אנחנו מרגישים שמחה, אבל מה זאת שמחה בעצם? יש מי שמאמינים במטריאליזם (שהכל בעולם פיזי), שמתרברבים בזה שגילו שכל פעם שבן אדם שמח, קורה לו משהו במוח. האמת היא שזה לא חידוש גדול. יש גורמים פיזיים לתופעות לא פיזיות, הרי כשבן אדם מקבל משלוח שהוא חיכה לו הרבה זמן, זה גורם לו לשמוח. החבילה שהוא קיבל היא גוף פיזי, והיא גרמה לשמחה. גם יש תוצאות פיזיות לתופעות לא פיזיות, הרי כשבן אדם שמח הוא מחייך, והחיוך הוא פיזי.

כל חומר שזורם לאדם בגוף כשהוא שמח יכול להיות מה שגרם לאדם להרגיש שמחה, או תגובה פיזית להרגשת השמחה. גם כל תהליך במוח יכול להיות מה שגורם לאדם להרגיש שמחה, או תגובה פיזית להרגשת השמחה. אבל ללא שום ספק, החומר בדם וגם התהליך במוח הם לא "שמחה". ה"שמחה" לא נמצאת בדם ולא במוח, ולא בשום מיקום פיזי אחר. השמחה היא הרגשה לא פיזית שהאדם מרגיש. ואם זורם חומר בדם כשהאדם שמח, זה בסך הכל גורם פיזי או תגובה פיזית יותר קרובים לשמחה מאשר אותה חבילה או חיוך. ואם יש תהליך קבוע במוח שגורם לשמחה או מתרחש בתגובה אליה, זה שוב, רק גורם או תגובה יותר קרובים מאשר אותה חבילה או חיוך. אבל כמו שחבילה היא לא שמחה, וכמו שהחיוך הוא לא שמחה, כך בדיוק החומר בדם והתהליך במוח הם לא שמחה.

אם כך, יוצא שיש המון דברים לא פיזיים ממש מתחת לאף שלנו, כמו כל חוויות החושים (צבעים, צלילים, טעמים וכו'), וכמו כל ההרגשות (שמחה, אהבה, התרגשות וכו').

ואם ניקח את זה עוד צעד אחד קדימה, נשאל מי בדיוק חווה את כל החוויות האלה ומרגיש את כל ההרגשות האלה? מי שמאמין במטריאליזם חושב שזה הכל המצאה של המוח, שמייצר באופן מלאכותי "תודעה". כל זה אגדה נחמדה, אבל אם האדם הוא המוח, והרי המוח הוא בסך הכל גוש של אטומים, גוש מורכב ככל שיהיה אבל עדיין גוש אטומים, איך הוא חווה חוויות ומרגיש הרגשות? הגישה המטריאליסטית משווה בין האדם, בעלי חיים, צמחים ואבנים - הכל חומר לדעתם. לפי זה, נצטרך להאמין שאבן יכולה לשמוח וחול יכול להתרגש, והם רק צריכים שיקרה להם תהליך כימי מתאים. וזו אמונה מגונה ומגוחכת.

בנוסף, אם האדם הוא המוח, הוא לא יכול לבחור שום דבר, וכל מעשיו מוכרחים, בדיוק כמו שאבן לא יכולה לבחור ליפול ולהכאיב או לא - אם יפילו אותה היא תיפול בטוח, ואם היא תפגע ברגל היא תכאיב. ובזה בדיוק המטריאליסטים מאמינים, ומי שחושב שהכל בעולם הוא פיזי ועדיין מאמין שיש לאדם בחירה, סותר את עצמו, והדרך היחידה שיוכל להציל את עצמו מסתירה היא אם הוא יאמין שגם האבן בוחרת, וזה יהיה מגוחך.

ואם האדם לא יכול לבחור, לא ראוי לשנוא את הרשע, כי הוא לא בחר כלום בחיו, ואם נשנא אותו, ראוי שנשנא גם אבן שנפלה לנו על הרגל, כי אין ביניהם הבדל. לפי זה, לא ראוי לשנוא אנשים כמו היטלר וחלד משעל ושאר רשעים. לפי זה גם לא ראוי לאהוב אף אחד, כי לפי האמונה הבזויה של המטריאליזם, כל מעשה טוב שאי פעם נעשה היה חייב להיעשות, ואף אחד לא בחר לעשות אותו. וכמו שלא ראוי לאהוב ענן כשהוא עושה עלינו צל מהשמש החמה בגלל שהרוח הזיזה אותו, כך לא ראוי לאהוב שום אדם. אגב, תהיו בטוחים שכל מי שמאמין במטריאליזם אוהב ושונא, כועס ומחבב, ובכך סותר את עצמו. יאמר לזכותם שיש להם תשובה טובה על זה - הם לא בוחרים לאהוב או לשנוא, התהליכים בגוף שלהם מכריחים אותם לדעתם. לפי זה, האמונה במטריאליזם יכולה גם לספק אחלה תירוץ לרוצחים, הם לא בחרו לרצוח, זה הכל באשמת כל הכימיה המעצבנת הזאת בגוף שלהם.

ובכל מקרה, אנחנו מרגישים תחושה מאוד חזקה של בחירה, ואם נפסיק לסמוך על התחושות שלנו, למה שנאמין שמה שאנחנו רואים אמיתי? אם נחשוב שהתחושה של בחירה חופשית היא מדומה, למה שנאמין שמה אנחנו רואים לא מדומה? ואם נפסיק להאמין למה שאנחנו רואים, הלך לו כל המדע לטמיון, ולא תהיה לנו שום ראיה אמיתית שיש בכלל עולם בחוץ, ובאותה מידה נצטרך להאמין שאולי הכל זה תעתועי המוח על "התודעה" שלנו.

האמונה המתבקשת והאמתית, והיא האמונה השכלית היחידה, היא שיש לאדם נפש (מי שמרגיש יותר בנוח עם המלה "תודעה", יכול להמשיך איתה, או במקום לקרוא לנפש נפש לקרוא לה X, או בכל שם אחר שירצה). הנפש היא לא על טבעית, אלא טבעית ממש, היא רק לא פיזית (לא מורכבת מחלקיקים או אנרגיה). וזה שהיא לא פיזית לא הופך אותה לעל טבעית. היא קשורה לגוף באופן שעוד לא גילו, יש לה מיקום פיזי (במוח או במקום אחר בגוף) והיא תחת השפעת הזמן, והאדם הוא הנפש שלו, לא המוח, והמוח הוא בסך הכל כלי ביד הנפש, כמו ההגה של המכונית בידי הנהג. והנפש, היא האדם, חווה את החויות הלא פיזיות, ומרגישה את הרגשות הלא פיזיות, ובוחרת איך להנהיג את הגוף.

כשהאדם שמח, משתחרר לו חומר בגוף. אם מזריקים לו חומרים מסוימים, זה יכול לגרום לו לשמוח. כל זה רק מוכיח את מה שכבר ידענו - אפשר להשפיע על הנפש על ידי דברים פיזיים, והנפש עצמה משפיעה על דברים פיזיים, בדיוק כמו הדוגמא עם החבילה המשמחת, ועם החיוך. השמחה עצמה, והישות שחווה אותה הם לא פיזיים בודאות.

אם כן, אנחנו בטוח לא פיזיים (רק קשורים לגוף פיזי, אבל הגוף הוא לא אנחנו), וכן החוויות שלנו והרגשות שלנו. ותאוריית הקוואנטים מספקת ראיות חזקות שכל העולם הפיזי מתנהל על ידי תהליכים לא פיזיים, ובכל מקרה, לפי תאוריית הקוואנטים, הפיזיות היא ממש לא מה שאנחנו חושבים שהיא. וזה שמשהו הוא טבעי, לא הופך אותו לפיזי, וזה שמשהו הוא לא פיזי, לא הופך אותו בהכרח לעל טבעי.

עדיין יש תמיהה מתבקשת - "איך יתכן שיהיה נס בכלל וגם זה דרך הטבע? הרי אם זה דרך הטבע אז זה היה חייב לקרות! לא הייתה אפשרות אחרת...". התמיה הזאת תעלה רק אצל אדם שמניח מראש שהטבע דטרמיניסטי (כלומר, בהינתן מצב מסוים וחוקי הטבע ניתן לדעת מראש בדיוק איך המצב יתפתח), ואפילו אז אין תמיהה אם זוכרים מי מקיים את כל הטבע ברצונו. אם "ה" השאיר לעצמו "דלת אחורית" בטבע, והדלת האחורית הזאת היא טבעית, ודרכה הוא יכול להשפיע על הטבע, באופן טבעי, נעלמת לה כל התמיה.

על כל פנים, בשלב הזה כל אדם חייב לבחור לעצמו את הגישה - האם הטבע דטרמיניסטי, או שהטבע פיזי בלבד. לפי Bell Theorem ותאוריית הקוואנטים, מוכח אמפירית שאדם לא יכול להאמין בשתי האמונות האלה ביחד, כי אחת מהן בטוח לא נכונה. אם הטבע דטרמיניסטי, יש השפעות לא לוקליות, ואם הוא פיזי בלבד אז הוא לא דטרמיניסטי. ברגע שאדם יבין שהוא יכול לבחור רק את אחת מההנחות האלה, ולא את שתיהן, יהיה יותר קל לו לקבל את זה שהטבע יותר מסובך ממה שאנשים חושבים.

אגב, זה שלא ידוע מה הן ההשפעות הלא לוקליות של תאוריית הקוואנטים לא בהכרח אומר שאין להן הסבר אמצעי, כלומר, לא בהכרח "ה" הוא המשפיע הלא-לוקלי באופן ישיר, אבל ההבנה שיש השפעות לא לוקליות יכולה לעזור לפתוח את הראש למציאות של ניסים אף שמשהו הוא בדרך הטבע. כלומר, יכול להיות שההשפעות הלא לוקליות של תאוריית הקוואנטים הן הדלת האחורית שבה "ה" משפיע על הטבע, ויכול להיות שיש דלת אחורית אחרת שעדיין לא גילו, אבל מההשפעות הלא לוקליות אפשר להבין שהרעיון ש"ה" ישפיע על אירועים ועדיין הם יהיו בדרך הטבע הוא בהחלט אפשרי.

ובכל מקרה, "ה" הוא זה שמקיים את הטבע עצמו. והטבע הוא הרבה יותר מסובך ממה שאנשים חושבים שהוא. יש בו, למשל, השפעות פיזיות-רוחניות כמו הנפש, שמרגישה הרגשות כמו שמחה וחווה חוויות כמו צבעים בעקבות גורמים פיזיים, ומתקשרת לגוף הגשמי, אליו היא כנראה מתקשרת בתהליך טבעי כלשהו במהלך ההריון. גם אין סיבה לחשוב שהנפש עצמה היא על טבעית, או לפחות לא יותר על טבעית מחוקי טבע כמו גרביטציה. הרי מה שהופך את הגרביטציה לחוק טבעי זה שהוא פועל באופן קבוע, וגם הנפשות מתקשרות לגופים גשמיים באופן קבוע, ומרגישות הרגשות וחוות חוויות באופן קבוע שאפשר לרוב לצפות מראש. אז למה שנחשוב שגרביטציה זה חלק מהטבע והנפש מעל הטבע? האם ראוי לחשוב שכל דבר שאנחנו עדיין לא מבינים הוא מעל הטבע? ואם כך, האם אנחנו מבינים למה יש גרביטציה?

ומי שבנוסף על הכל גם יקרא מעט על תאוריית הקאוס שאומרת ששינוי מזערי בערך פיזיקאלי מסוים יכול במקרים מסוימים לגרום שינוי עצום במה שיקרה כתוצאה מזה (אפקט הפרפר), יבין שזה אפשרי שעל ידי דלת אחורית קטנה שחומקת מעינינו "ה" יכול להשפיע על הטבע באופן משמעותי אפילו אם נמדוד כל מה שאפשר למדוד על כל חלקיק ביקום.

לכן, גם אם נגלה שחוק טבע כלשהו פעל בזמן שהתהוו הכוכבים, ובעלי החיים והאדם, ואולי אף בשניות הראשונות של היקום נוצרו חלקיקים לפי חוק טבע כלשהו, לא נתפלא בכלל. הנקודה היחידה שחשובה היא שכל העולם הזה, ובפרט בריאתו או יצירתו, מקויים על ידי "ה", ושזה ברצון ולא במקרה. והאמת שלפי מה שהוכחנו, אפילו אם יש סיכוי גבוה שיהיה יקום וכל מה שבו זה גם ברצון "ה", אבל אם הסיכוי המקרי מאוד נמוך שיהיה יקום ושיהיו בו חיים אז לא רק שזה ברצון "ה" אלא זה גם ראוי לתואר "נס".

סיכום: אם היהדות טוענת טענה X, והתגלו ראיות מדעיות שטענה X לא נכונה, אז יש סתירה בין המסקנה המדעית מהראיות לבין היהדות.

גם מקרה כזה לא מוכיח שהיהדות אינה נכונה, מפני שהמסקנה מהראיות יכולה להיות לא נכונה. למשל, עד לא מזמן הדעה המדעית הרווחת הייתה שהיקום נצחי (כך האמין למשל איינשטיין לפני פחות ממאה שנה, וכך חשב אריסטו לפני אלפי שנים), לעומת היהדות שטוענת שיש ליקום התחלה. עם ישראל לא היה חייב לחפש ראיות מדעיות נגד הדעה הזאת, כי מעצם העובדה שהדעה הזאת סותרת את התורה, היה ברור לעם ישראל שזו טעות. ואכן, היום הדעה המדעית הרווחת היא שהיקום התחיל לפני מספר סופי של שנים. במקרה הזה הייתה בהחלט סתירה בין הדעה המדעית לבין היהדות, והדעה המדעית התגלתה כלא נכונה.

אם, לעומת זאת, היהדות טוענת טענה Y, ואנשים מסויימים חושבים שהיהדות טוענת טענה X, ואז מתגלות ראיות מדעיות שטענה X אינה נכונה, זה לא אומר שיש סתירה בין המסקנה המדעית לבין היהדות, אלא רק בין המסקנה המדעית לאופן הלקוי בו אותם אנשים מבינים את היהדות.

ישנם הרבה מקרים שקרו שהיהדות טוענת שקרו ברצון ה' (טענה Y). אנשים מסוימים טוענים להבין את זה כאילו היהדות טוענת שלאותם מקרים אין הסבר טבעי בכלל (טענה X). ישנה דעה רווחת בקהילה המדעית שלחלק מהמקרים האלה יש הסבר טבעי (הדעה היא שטענה X אינה נכונה). אותם אנשים חושבים שיש סתירה בין הדעה המדעית לבין היהדות, אבל כל הסתירה היא בין הדעה המדעית להבנה הלקויה שלהם ביהדות.

היהדות טוענת שהיקום נברא על ידי ה' (טענה Y1). היא לא טוענת שלא היה לזה הסבר טבעי (טענה X1). היא גם לא טוענת שהיקום נברא לפני פחות מ6000 שנה בחיתוליו וסותמת את הגולל על האפשרות שהוא נברא כשהוא כבר נראה מובגר (טענה X2). לא רק זה, אלא היהדות אפילו לא בהכרח טוענת שהוא נברא לפני פחות מ6000 שנה, כמו שנוכיח בהמשך (טענה X3). היהדות טוענת שהאדם הראשון נוצר לפני פחות מ6000 שנה (טענה Y2), אבל היא לא טוענת שהוא היה היצור הראשון עם גנטיקה של האורגניזם שאנחנו קוראים היום "אנושות", כמו שנוכיח בהמשך (טענה X4). והיהדות טוענת שה' יצר את האדם, אבל היא לא טוענת שלא היה ליצירה הזו הסבר טבעי (טענה X5). והיא גם לא טוענת שיצירת האדם או בריאת היקום היו פעולות מידיות (כשאדם מייצר מכונית חדשה, הוא לא אומר אברה-כדברה והמכונית מופיעה... ואף על פי כן הוא יוצר אותה) (טענה X6).

הדעה המדעית הרווחת כרגע סותרת את טענות X1,X2,X3,X4,X5,X6, וטענות דומות להן, אבל לא סותרת את טענה Y1 וגם לא את טענה Y2. ומתוך מה שכבר אמרנו ומתוך מה שנגיד בהמשך פרק זה יובן חד משמעית שאין שום סתירה בין התאוריות המדעיות המקבולות לבין היהדות, אלא רק בינן לבין הבנה לקויה של אנשים מסוימים ביהדות.

נזכיר שהוכחנו לוגית שיש גורם מתכנן. אם כן, כל הוכחה אמפירית שיזרקו לכיווננו תתמסמס ותעלם בפני ההוכחה הלוגית שהוכחנו. אף על פי כן, הפיזיקאים יכולים להיות מאוד משכנעים, ולפעמים קשה להפריד מתוך דעותיהם בין מה שבאמת מוכח מתמטית או לפחות יש לו ראיה אמפירית, לבין תאוריה עם מעט מאוד ראיות שמנסה להסביר תופעה מסוימת ובהחלט עלולה להסתבר כשגויה, ולבין האמונות הפרטיות של המדענים שלא ראוי להאמין בהן יותר מאשר ראוי להאמין באומונות פרטיות של כל אדם אחר. לכן נביא בחלק זה כמה ראיות מהמדע לזה שיש גורם מתכנן. כמו שאמרנו, זה שיש הסבר טבעי לתופעה מסוימת לא יחזק ולא יחליש את הטענה שיש גורם מתכנן, ומה שיעניין אותנו זה רק הסיכוי שמשהו יקרה במקרה, ואם הסיכוי נמוך מאוד זה יוכיח אמפירית, בנוסף על ההוכחה הלוגית, שאותו הדבר לא קרה במקרה אלא ברצון. האמת היא שגם דבר שיש לו סיכוי מאוד נמוך לקרות עלול לקרות במקרה בתנאי שהסיכוי גדול מאפס, אבל לא ראוי להאמין שקרה במקרה אם יש אפשרות שתוכנן, בדיוק כמו שיש סיכוי גדול מאפס שחתול שהולך על פסנתר ינגן במקרה סימפוניה של בטהובן ועדיין אף אחד לא יאמין, אם ישמע סימפוניה, שהנגן הוא חתול.

בעת העתיקה היו פילוסופיים שרצו להביא ראיה לקיום מהנדס שהינדס את הטבע, ובפשטות אמרו שהעולם מסודר וזה ראיה חזקה שישנו מסדר. זו אכן אמירה מאוד כללית שקשה להכריח אדם אחר לקבל אותה. בימינו, כשתחום הפיזיקה החוקר את הטבע התקדם, אפשר לנסח את אותה טענה באופן הרבה יותר מתמטי. ישנם חוקי טבע שהעולם מתנהל לפיהם. דוגמא מהמפורסמות ביותר היא תופעת המשיכה (gravity). כאשר ישנו שדה משיכה חלש, לפי תאוריית היחסות הכללית של איינשטיין, עוצמת הכוח המופעל על גוף הנמצא בשדה המשיכה נקבעת לפי הנוסחה של ניוטון, והיא הערך הקבוע G כפול מכפלת מסות שני הגופים, חלקי המרחק בין הגופים בריבוע. כאשר G שווה ל-0.00000000006673. ניוטון ניחש את הנוסחה הזאת, או לפחות את המבנה שלה אם לא את הקבוע G. היא פשוט התבררה כנכונה, ויותר מאוחר התברר שהיא נכונה רק בחלק מהמקרים.

מהירות האור בואקום היא 299792458 מטר לשניה. איך יודעים את זה? מדדו. לא רק זה, אלא שהאור הוא הדבר היחיד מכל הדברים שאינו יחסי. אם אדם רץ במהירות 10 קמ"ש ואדם אחר רץ במהירות 20 קמ"ש באותו הכיוון, וזורקים כדור בכיוונם במהירות 30 קמ"ש, הראשון רואה את הכדור כנע במהירות 20 קמ"ש ביחס אליו, והשני רואה הכדור כנע במהירות 10 קמ"ש. לעומת כדור, גלי אור שינועו באותו כיוון בוואקום, יראו לשניהם כנעים באותה מהירות קבועה - c, כלומר, מהירות מוחלטת ולא יחסית למהירותם. איך יודעים? מדדו וראו...

ומה נגיד על פאי (היחס בין היקף מעגל ל2 כפול הרדיוס)? למה דווקא 3.14 וכל הספרות שבאות אחרי זה ולא משהו אחר? (נכון, היינו שואלים את זה על כל ערך, למה זה ולא אחר, אבל זה לא מבטל את השאלה).

כמו שאמרנו כשהסברנו את ההנחה של עיקרון הסיבה המספיקה, זו עובדה אמפירית שיש סיבה קיומית לכל מצב של ישות, ולפי עיקרון זה יש סיבה גם למספר המסוים של מהירות האור ושאר חוקי הטבע. הן אמת, עדיין אין שום קצה חוט להתחיל ממנו חיפוש לסיבה של הערכים והנוסחאות האלה.

מה שכן ידוע זה שהסיכוי המקרי שחוקי הטבע יאפשרו חיים הוא מאוד אפסי, כמו שנסביר בהמשך, והמדענים המאמינים באמונה עיוורת במקריות, ניסו למצוא תאוריות שיסבירו איך הפלא הגדול הזה של הדיוק של חוקי הטבע התרחש על כל פנים במקרה, ללא שום ישות רצונית שהינדסה את החוקים. כלומר - הודו שחייבת להיות סיבה מספיקה דווקא לחוקים האלה, במיוחד אם ההסתברות לחוקים האלה כה אפסית (מה שמזכה אותם בתואר "מיוחדים"), ולכן חיפשו דרכים להראות שהסיכוי לחוקים האלה לא עד כדי כך נמוך.

ננסה להסביר בקצרה מה כל כך מפליא בחוקי הטבע. יש 4 רמות בניתוח הטבע שבהן יש פלא גדול.

1. הרמה הראשונה היא הקבועים שבנוסחאות (c - מהירות האור, G - קבוע גרביטציה וכו') ומצב החומרים ביקום (למשל - צפיפות החומר ביקום, כלומר, כמות החומר ביחס לנפח, וכד'). כדי להבין את אחד הפלאים הגדולים ברמה הזאת, צריך לספר קודם שלפי תאוריית היחסות הכללית יתכנו צורות שונות ליקום. לא נרצה לסטות יותר מידי מהנושא ורק נגיד שאחד מהפרמטרים שמשפיעים על צורת היקום הוא עד כמה היקום "מעוקם" (curved), ואחד הפרמטרים שמשפיע על עקימות היקום הוא צפיפות החומר ביקום והיחס שלו לערך מסוים שנקרא צפיפות קריטית. מסתבר שהיחס ביניהם, נכון להיום, קרוב מאוד ל1. הערך הזה מאוד מיוחד כי הוא הופך את היקום לכמעט שטוח, מה שאומר שגאומטריה אוקלידית (מה שלומדים בבי"ס בשיעורי גאמוטריה) עובדת גם על מרחקים בין כוכבים וכד' (רק ב3 מימדים). אם היקום לא היה שטוח, לצורך העניין ולפי תאוריית היחסות, היו משולשים עם יותר מ180 מעלות או פחות מ180 מעלות, ולכן הערך 1 מאוד מיוחד. מה שעוד יותר מיוחד בערך הזה הוא שכדי שהערך שנמדד היום יהיה מאוד קרוב ל1, בתחילת היקום לפי תאוריית המפץ הגדול הערך היה חייב להיות בין 0.999999999999999 לבין הערך 1.000000000000001.

אולי שיא הכיוונון בקבועי הטבע מגיע מקבוע שנקרא "הקבוע הקוסמולוגי" (cosmological constant). קבוע זה מופיע בנוסחאות של איינשטיין ליחסות כללית, ומסתבר שאם הערך שלו היה גדול מ1 חלקי 10 בחזקת 120, או קטן ממינוס 1 חלקי 10 בחזקת 120, שזה ערך קטן ביותר, לא היו יכולות להיווצר גלקסיות, ולא היו יכולים להיות חיים. כדי להבין כמה טווח הערכים קטן, צריך להבין שיש יותר סיכוי לזרוק חץ מכדור הארץ לירח ולפגוע באטום בודד מיוחד, מאשר לקבל ערך כל כך ספציפי מבין הערכים האפשריים של הקבוע הזה.

בנוסף, הקוסמולוגים נכון להיום סוברים שהעולם הוא הומוגני ואיזוטרופי ברזולוציה גבוה (כלומר, אם מחלקים את היקום לאיזורים גדולים, לדעתם, כל החלקים יהיו מאוד מאוד דומים בהרבה בחינות). יש סיכוי מאוד אפסי שזה יקרה לפי תאוריית המפץ הגדול הקלאסית והמצב התחלתי חייב להיות מאוד מדויק כדי לאפשר את מצב היקום בהווה. פותחו תאוריות מסוימות כמו תאוריית ה-Inflation שמנסות להסביר את הומוגניות היקום באופן שהסיכוי יהיה פחות אפסי, אך ההסבר שלהם פתר בעיה אחת ויצר בעיה אחרת לא פחות גדולה, כלומר, הסבירו איך התחיל המפץ על ידי הנחות על המצב והכוחות בתחילת המפץ, ולא הסבירו למה פעלו הכוחות שאפשרו את המפץ.

עוד פותחו תאוריות שמנסות להסביר את ההסבר למפץ, לפיהן עוד לפני שהיה יקום בכלל היו חוקי פיזיקה קוואנטית שבראו את היקום יש מאין שזה מפליא עוד יותר. בנוסף, כדי שחוקי הפיזיקה יבראו את היקום יש מאין או אפילו ייצרו אותו יש מיש צריך לקרות משהו שיש לו הסתברות מאוד מאוד נמוכה, ולא יתכן שהיו אינסוף הזדמנויות שזה יקרה, כי אז היקום היה נברא יותר מוקדם בהסתברות 1. ולכן, יוצא מהתאוריות הללו שעדיין צריך לקרות משהו עם סיכוי אפסי, אלא שבמקום שהסיכוי האפסי יתייחס להיות היקום כמעט שטוח, הסיכוי האפסי מתייחס לאירוע הבריאה. תאוריות שסוברות שהיקום נברא יש מאין על ידי חוקי הפיזיקה מניחות שפעלו חוקי פיזיקה קוואנטית לפני שהיה יקום בכלל, ולדעתם, אז לא היה זמן ולא היה מרחב ולא ברור איפה ומתי ועל מה חוקי הפיזיקה פעלו, מה שהופך את התחלת היקום לפי תאוריות אלו למדהימות והזויות לא רק מבחינה הסתברותית.

ישנה תופעה שבה פרוטונים דבוקים ביחד בגרעין של האטום. הפרוטונים כולם בעלי מטען חיובי, ובעקבות הכוח האלקטרומגנטי הם דוחים אחד את השני, ובאמת שני יונים (אטומים שאין בהם איזון בין מספר הפרוטונים למספר האלקטרונים) בעלי אותו מטען דוחים זה את זה, אז איך יתכן שהפרוטונים דבוקים כל כך חזק בגרעין האטום? אף אחד לא יודע, אבל כדרכם, כשלא מבינים תופעה, נותנים לה שם: "הכוח הגרעיני החזק". הכוח הזה חזק פי 100 מהכוח האלקטרומגנטי במרחקים קטנים (ודווקא במרחקים קטנים, ובמרחקים גדולים הוא יותר חלש) ולכן הפרוטונים דבוקים בגרעין ולא דוחים אחד את השני. אם הכוח הזה היה אפילו קצת יותר חלש מהכוח האלקטרומגנטי, לא היה בכל היקום אפילו אטום אחד (או לפחות שום אטום שדומה לאטומים שאנחנו מכירים).

כמו כן, אם קבוע הגרביטציה G היה גדול מידי, הגלקסיות היו מושכות אחת את השניה ובמקום שהיו כוכבים פרודים אחד מהשני, כל היקום היה עיסת חומר אחת גדולה או נהיה חור שחור. בכל מקרה, חיים לא היו.

מסתבר, שבהינתן הנוסחאות, רק בהינתן טווח מאוד ספציפי של ערכים לקבועי הטבע יכלו להיווצר כל התנאים לחיים אינטיליגנטיים (תנאים כמו האפשרות שיהיו כוכבים כמו השמש שנשרפים לאט וביציבות, מים, ועוד דברים שבלעדיהם לא היו יכולים להיות חיים כלל), והדוגמאות שהבאנו פה הם רק חלק מהמון דוגמאות אחרות. לכן, הסיכוי לחיים כלשהם (לאו דווקא בני אדם), אם קבועי הטבע היו נבחרים באקראי בהינתן הנוסחאות הוא אפסי ביותר.

2. הרמה השניה בה הטבע פלאי היא בעצם הנוסחאות. כל נוסחה, פשוטה או מסובכת ככל שתהיה, היא רק אפשרות אחת מבין אינסוף נוסחאות אפשריות. מזה עולה שאפילו בלי שהקבוע G ישתנה יכול היה להיות כוח גרביטציה יותר חזק, אם למשל במקום שהמרחק במכנה בנוסחה של ניטון היה בריבוע, היה במכנה שורש של המרחק, או אם מכפלת המסות במונה הייתה בחזקה גבוה. כמובן יכול היה לקרות משהו מוזר ביותר אם הנוסחה הייתה הפוכה, ומכפלת המסות הייתה במכנה והיה יוצא שככל שלאובייקט יש פחות מסה (יותר קטן), ככה הוא מפעיל כוח גרביטציה יותר חזק, ואז היה יותר קל להרים פיל מאשר להרים גרגיר חול. אגב, גם אם נוסחה מסוימת תלויה בנוסחאות אחרות זה לא אומר שהיא לא יכלה להיות שונה, אלא זה רק אומר שאם אותה נוסחה הייתה שונה אז גם נוסחאות אחרות היו שונות בהתאם.

ולא חייבים ללכת רחוק כל כך אל היקום הגדול כדי להבין את הדיוק בחוקי הטבע. מתחום הביולוגיה, ידוע שיש כמות עצומה של תהליכים כימיים שמאפשרים לאורגניזמים להתקיים, ולפי תאוריית האבולוציה, התהליכים האלה לא רק מאפשרים לאורזנימים להתקיים, אלא להתפתח ולהשתפר ולהפוך לבני אדם. תאוריית האבולוציה מנסה להסביר איך אורגניזם פשוט, חד תאי, יכול להפוך לבן אדם על ידי מוטציות וברירה טבעית בהינתן כל התהליכים הכימיים האלה, אבל למה שיהיו בכלל תהליכים כימיים כאלה? או למה שלא יהיו תהיליכים אחרים שלא מאפשרים לשום אורגניזם להתקיים, או אפילו כן להתקיים אבל לא להתפתח?

לא עבור כל קבוצת נוסחאות שיכלו לתאר את הטבע היה ניתן לבחור את קבועי הטבע כך שהיו יכולים להיווצר תנאים לחיים, ועוד חיים אינטיליגנטיים מספיק כדי להבין את התהליכים שמאפשרים להם להתקיים. כלומר, על דרך משל, יכולה להיות קבוצת נוסחאות שמתארת את הטבע (קבוצה שונה מקבוצת הנוסחאות המתארת את הטבע שלנו), שעבורה היה צריך לבחור - או שכוכב כמו השמש יהיה אפשרי, או שמים יהיו אפשריים, אבל לא גם וגם. והסיכוי לקבל, אקראית, קבוצות הנוסחאות, מתוך כל קבוצות הנוסחאות האפשריות, שמאפשרות את כיוונון קבועי הטבע כך שכל התנאים הנחוצים לחיים יהיו אפשריים ביחד הוא מאוד מאוד קטן.

בהסתכלות על המדע ברמה הזו יש משהו ידוע (ונוח למדענים מסוימים להתעלם ממנו) בעייתי מאוד לכופרים, והוא שכל התוצרים של המדע המודרני הם רק גילוי נוסחאות חדשות שמסבירות תופעות טבע או נוסחאות ישנות. משום שכך המצב, במקרה הטוב מוצאים עוד נוסחה חדשה שמסבירה כמה תופעות טבע ונוסחאות אחרות, ובכך מוחקת כמה שאלות במכה, אבל עדיין יוצרת שאלה חדשה - למה דווקא הנוסחה החדשה הזו ולא אחרת?

במקרה האידיאלי, המדע מסוגל באופן תאורטי להגיע לנוסחה אחת כללית שתסביר את כל חוקי הטבע, ועדיין תישאר השאלה - למה הנוסחה הזו מתארת את כל חוקי הטבע ולא אחרת?

ולמה שתהיה נוסחה בכלל ולא בלאגן? ובבלאגן הכוונה חוסר חוקיות גמור, ובמקרה כזה לא קיימת שום נוסחה מתמטית, אפילו לא התסברותית, שמתארת את חוקי הטבע. למשל - אם חוק הגרביטציה הוא מבולגן (כבר לא בדיוק חוק), אז פעם אחת שעוזבים חפץ הוא עולה, פעם שניה נע באלכסון, ופעם שלישית לא זז בכלל וכו'. וההסתברות של כל אחת מהאפשרויות האלה, בהינתן טבע מבולגן, אינה קבועה, והעוצמה של הכוח המופעל על חפץ בכל פעם שנעזב משתנה, ושום נוסחה, אפילו הסתברותית, לא מתארת אותה (את עוצמת הכוח הפועל). ויש לשים לב שיש הרבה יותר סיכוי מקרי שיהיה בלאגן מאשר סדר, כי מכל שתי אפשרויות לסדר (2 חוקות אפשריות לטבע) אפשר ליצור אינסוף אפשרויות לבלאגן, הרי סדרה אקראית כלשהי, ללא התפלגות קבועה, הבוחרת בכל פעם חוקיות אחת מבין שתיים אפשריות, היא בדיוק דוגמא לטבע מבולגן. ויש אינסוף סדרות כאלה עבור 2 חוקות אפשרויות.

וכדי להבין למה המדע לא מסביר למה יש חוקי טבע אלא רק איך הם פועלים, וכן לעולם לא יסביר את זה, ניתן דוגמא שוב מגרביטציה. התאוריה הנוכחית שמתארת הכי מדויק את חוק הגרביטציה היא תאוריית היחסות הכללית. לפיה, כל חומר מעקם את המרחב והזמן (spacetime), וגורם לתופעה של משיכה. התאוריה לא מסבירה למה החומר עושה את זה, אלא רק מסבירה על ידי נוסחאות דיפרנציאליות (שהפתרונות שלהן הן פונקציות) מה החומר עושה.

לעומת זאת, תאוריית ה-Standard Model מנסה להסביר את חוקי הטבע בעזרת חלקיקים. למשל, לפי התאוריה הזו, הסיבה שאלקטרון מסתובב סביב הפרוטונים באטום היא שהפרוטונים פולטים חלקיק בשם Gauge bosons, שיוצרים השפעה אלקטרומגנטית על האלקטרון. וכן, לפי התאוריה הזו, כל דבר שיש בטבע מוסבר על ידי חלקיקים, אפילו מסה.

תאוריית ה-Standard Model נחשבת למאוד מוצלחת, אך כרגע לא מסוגלת להסביר עם חוק הגרביטציה. התקווה היא שיתגלה חלקיק שנקרא Graviton שמסביר למה יש גרביטציה. אם זה יקרה, התאוריה הזו תחליף את תאוריית היחסות הכללית, וגם סוף סוף יהיה הסבר למה יש גרביטציה - מפני שחלקיקים עם מסה יורים Gravitons על חלקיקים אחרים. מה שלא יהיה מוסבר זה למה יש Graviton, ולמה חלקיקים עם מסה יורים אותו על חלקיקים אחרים, ולמה הוא גורם להם להימשך. רואים מפה שבמדע האמפירי, ובפרט בפיזיקה, כל הסבר לתופעה עונה על שאלות מסוימות, אבל יוצר לפחות שאלה אחת נוספת, כך שלעולם לפחות שאלה אחת נשארת פתוחה.

ומשום שיש הרבה תאוריות מתמטיות עקביות (לא סותרות את עצמן) שיכולות לתאר את הטבע, וברובן ככולן לא מתאפשרים חיים, ומשום שלוגית, יתכן שלא תהיה חוקיות בכלל (הטבע פשוט לא יתנהג על פי שום נוסחה) או לפחות לא חוקיות קבועה, איזו נוסחה שלא תמצא, אף במצב האידיאלי הנזכר, תהיה מכווננת לחיים. הרי יש סיכוי אפסי לחיים בהינתן נוסחה כלשהי או בהינתן בלאגן, והנה אם הנוסחה הכללית שמתארת הכל מאפשרת תנאים לחיים, זה בדיוק אומר שקרה משהו עם סיכוי אפסי ולכן ראוי לכל אדם רציונלי להאמין שזה לא קרה במקרה ויש מהנדס. והנה אפסה כל תקווה לכפירה (והיא כמובן אפסה קודם לכן כשהוכחנו לוגית את מציאות ה', ועכשיו, אחרי שכבר אפסה התקווה לוגית, היא אפסה שוב אמפירית).

3. הרמה השלישית היא ברמת הכוחות הפועלים. מובן למה יש מהירות בהינתן שיש מרחב וזמן, אבל למה שיהיה בכלל דבר כזה גרביטציה? למה ששני חומרים ימשכו אחד את השני? אם לא היה כוח כזה בכלל, לא היה שום כוכב, ולכן שום כוכב לא היה יכול להסתובב סביב שום שמש ולא היו יכולים להיות חיים בשום מקום. אם הכל מקרי, כמו שחלק מהפיזיקאים מאמינים, זה שהכוח הזה מאפשר חיים זה לא סיבה לזה שיש כוח כזה. והכוח החזק... למה שיהיה כוח כזה בכלל?

ולמה שיהיו כל מיני תהליכים כימיים שמאפשרים לאטומים של חמצן להתחבר ל2 אטומים של מימן וליצור מים? ולמה שיתאפשר שמולקולות של חומצות אמינו שמהן מורכבים כל החומרים האורגנים יווצרו? ולמה שיהיה קשר כימי של hydrogen bond שיחבר בין שני בסיסים ב-DNA? ולמה שיהיה אפשר לייצג אינזימים על ידי רצף בסיסים ב-DNA, ולא רק לייצג אותם אלא לייצר אותם? ולמה שאינזימים יוכלו להתחבר למולקלות של חומרים כמו גלוקוז ולהאיץ בכמה סדרי גודל את זמן הפירוק שלהם, ולכן את הזמן שלוקח לייצר מהם אנרגיה? גם יש מספר אדיר של תהליכים כימיים המאפשרים למערכת הכי מתוחכמת בעולם, היא המוח האנושי, לעבוד, לחשוב מחשבות ולהבין את התהליכים הכימיים שמאפשרים לו להבין אותם. זה נכון שבאופן תאורטי, המבנה של ה-DNA יכול היה להיות שונה, ותהליכים כימיים אחרים היו יכולים לאפשר לאורגניזמים לחיות, אבל בכל מקרה שלא יהיה, לכל מבנה של DNA, רק תהליכים מאוד ספציפיים היו מתאימים לו. ולמה שיהיו בכלל תהליכים כימיים? ולמה הנוסחה E=mc^2? למה שאנרגיה בכלל תהפוך לחומר? ולמה שיהיה אור?

יש נכון להיום תאוריה אחת שמסביר מאיפה יכול היה להגיע המפץ הגדול שפיתח אלכסנדר וילנקין, והיא נקראת Universes From Nothing. לפי התאוריה הזאת, היה איזשהו מצב שבו לא היה זמן, לא היה מרחב ולא היה יקום (לכן למצב הזה לא היה "מתי" להיות וגם לא "איפה"). במצב ההזוי הזה, באופן בלתי מוסבר, פעלו חוקי הטבע של פיזיקה קוואנטית והיה שם איזשהו שדה שאיפשר היווצרות ספונטנית של 2 חלקיקים על פי תופעת טבע שנקראת Quantum Fluctuation. יש סיכוי כמעט ודאי ש2 החלקיקים האלה יעלמו מיד אחרי שנוצרו, אלא שלפי התאוריה של וילנקין קרה נס גדול בדמות תופעת טבע שנקראת Quantum Tunneling (הסיבה שזה היה נס היא שהסיכוי שזה יקרה הוא אפסי, ואם זה לא היה קורה לא היה מרחב ולא זמן ולא יקום). כתוצאה מזה, החלקיקים הצליחו להימנע מלהיעלם ואחרי כמה חלקיקי שניה התחיל המפץ הגדול.

עולים מהתאוריה הזאת 2 עניינים מעניינים. האחד הוא שאם לא היו תופעות טבע (שאין שום הכרח מתמטי-לוגי שתהיינה קיימות בטבע) של Quantum Fluctuation ושל Tunneling, לא רק שלא היו חיים בשום מקום ביקום, אלא לא היה בכלל יקום, לא היה מרחב ולא היה זמן, וגם לא היה יכול להיות (לא רק שלא היה בפועל, אלא גם לא הייתה שום אפשרות שייוצר יקום, מרחב וזמן). השני הוא שאפילו בהינתן תופעות הטבע האלו, משום שהסיכוי ל-Tunneling הוא מאוד נמוך, זה עדיין כמעט ודאי שלא יהיה יקום, לא יהיה מרחב ולא יהיה זמן, וזה שכן יש יקום זה ממש בגדר נס. אגב, אם הנס הזה לא היה קורה זה לא שהיה ממש כלום, כי לפחות לפי התאוריה הזאת, גם אם לא היה יקום, היה איזשהו מצב הזוי בו יש פיזיקה קוואנטית למרות שאין מרחב, זמן ויקום.

וכמו שכבר שאלנו, למה שתהיה חוקיות כלשהי בכלל ולא בלאגן גמור?

4. לבסוף נשאלת השאלה - למה שיהיה משהו בכלל? למה שלא יהיה פשוט כלום. אומנם כבר הוכחנו שמציאות ריקה היא רעיון מופשט שלא יתכן, אבל לפי האמונה של הפיזיקאים שלא ראו את ההוכחה עדיין, הכלום אפשרי באותה מידה כמו זה שיש משהו. הכלום גם הרבה יותר פשוט מהמצב בו יש משהו, ויש כלל גדול במדע, והוא שתמיד עדיף לתאר את המצב עם הנוסחה הכי פשוטה האפשרית (הרי כל תופעה אפשר לתאר עם הרבה נוסחאות, ובוחרים דווקא את הפשוטה ביותר, ואיכשהו הטבע זורם עם זה), ולכן זה שיש משהו פיזי צועק - "תסבירו אותי".

יש מי שרצה לטעון שיש הסתברות יותר גבוה שיהיה משהו מאשר שיהיה כלום, הרי יש אינסוף אפשרויות למשהו, ורק אפשרות אחת לכלום. אלא שהדעה הזאת מניחה ללא שום סיבה שיש התפלגות אחידה על כל המציאויות האפשריות (כלומר, שלכולן יש את אותה ההסתברות), ולפי עיקרון הפשטות, יש דווקא סיכוי יותר גבוה לכלום מאשר לכל מציאות בה משהו קיים (ואם, למשל, הסיכוי לכלום הוא 0.6, והסיכוי למשהו הוא 0.4, אז זה שיש אינסוף אפשרויות למשהו לא עזר לסיכוי שמשהו יתקיים, כי כל מציאות בה משהו קיים תקבל סיכוי אפסי מתוך 0.4 ותמיד רוב הסיכויים יהיו לטובת הכלום). ואין להקשות על מה שאמרנו קודם ולומר שאולי לערכי קבועי הטבע שלנו, לנוסחאותיו ולחוקיו יש סיכוי הרבה יותר גבוה מאינסוף האפשרויות האחרות לערכי קבועים, מבני נוסחאות וחוקים, משום שאף שיתכן שההתפלגות אינה אחידה, אין שום סיבה לחשוב שיש סיכוי מאוד גבוה דווקא לאותם ערכים מיוחדים כמו c, כמו G ודומיהם, וכן לגבי הנוסחאות והחוקים, ובפרט כי הם לא יותר פשוטים מאינסוף האפשרויות האחרות.

עד כאן דוגמאות לכיוונון הטבע לחיים.

אדם שמבין בהסתברות עלול לשאול מיד! אז מה? צריכים להיות חוקים כלשהם, יש אותו סיכוי בדיוק לחוקים האלו כמו לכל חוקים אחרים, ואין פה שאלה בכלל. המשפט הזה נכון. למה הדבר דומה? נניח שנזרוק קוביה 100 פעמים. הסיכוי שכל 100 הפעמים ייצא 1, שווה בדיוק לסיכוי של כל סדרה סתמית מסוימת, גם אם אי אפשר לזהות בה שום חוקיות. אם כן מה מיוחד כל כך בסדרה של 100 פעמים ברצף 1 שיגרום לכל אדם להתפעל? מה שמיוחד בה זה שיש רק 6 סדרות שבהן בכל הזריקות יוצא אותו המספר. הסדרה של 100 פעמים 1, 100 פעמים 2 וכו'. לעומת זאת, יש מספר עצום של סדרות שיראו לנו סתמיות, ללא שום חוקיות.

ההסתברות לסדרה מסוימת כלשהי היא 1/6 בחזקת 100. אם נשאל את השאלה, מה הסיכוי שב100 זריקות יצא כל הזמן אותו מספר, התשובה תהיה 1/6 בחזקת 100 (הסיכוי לסדרה מסוימת) כפול 6 (כי יש 6 סדרות שנמצאות בקבוצת "הסדרות המעניינות"), וזה שווה ל1/6 בחזקת 99. מי שיעשה את זה במחשבון יבין מהר שמדובר במספר מאוד קרוב ל0. לעומת זאת, הסיכוי לסדרה אחרת הוא 1 פחות המספר האפסי הזה, ולכן קרוב מאוד ל1. מספר הסדרות הסתמיות שלא נמצאת בהן שום חוקיות הוא מאוד גדול (הרבה הרבה יותר מ6), ולכן הסיכוי שהסדרה שתתקבל תהיה סדרה סתמית גבוה הרבה יותר מהסיכוי שתתקבל סדרה שבה יצא אותו מספר כל הזריקות, זאת אף שלכל סדרה 1 ספציפית יש אותו סיכוי. כלומר, ההבדל הוא לא בסיכוי לסדרה ספציפית אלא בגודל "קבוצת הסדרות המעניינות", והקבוצה "סדרות סתמיות" מכילה הרבה יותר סדרות אפשריות מאשר הקבוצה "סדרות עם מספר מסוים 100 פעמים".

אז איך כל זה קשור לחוקי הטבע אתם שואלים? כדי לבדוק את מקריות חוקי הטבע, זה באמת לא נכון לשאול מה הסיכוי דווקא לחוקים האלה, כי זה בדיוק כמו השאלה - מה הסיכוי לסדרת תוצאות מסוימת ב100 זריקות קוביה. השאלה שצריך לשאול באמת היא מה הסיכוי שיהיו חוקי טבע שמאפשרים חיים אינטיליגנטיים (שימו לב, אפילו לא שאלנו דווקא על בני אדם כדי שזה לא יהיה ספציפי מידי, אלא רק שואלים מה הסיכוי שתיווצר צורת חיים כלשהי אינטיליגנטית מספיק כדי להבין את חוקי הטבע הפלאיים המאפשרים לאותה צורת חיים להתקיים). אם כן, התשובה היא שהסיכוי שחוקי טבע אקראיים כלשהם יאפשרו חיים אינטליגנטיים הוא אפסי עד כדי גיחוך.

את החישוב לא עשו אנשים דתיים, אלא ההפך, ואותם פיזיקאים שמאמינים בכל מאודם שאין גורם מכוון לעולם (לא ראו את ההוכחה המובאת לעיל, יש לציין להגנתם), עד היום מנסים להתמודד עם הנושא הזה. מה שבטוח הוא שאם הסיכוי כל כך אפסי שדבר יקרה, זה בורות לחשוב שהוא קרה במקרה. לצורך העניין, הסיכוי לסוג כזה של חוקי טבע, המאפשרים חיים אינטיליגנטיים, כל כך אפסי שהוא נמוך בהרבה מהסיכוי לזכיה רצופה פעמים רבות בלוטו, ותאמינו או לא, אם מישהו יזכה יותר מידי פעמים ברצף בלוטו הוא לא יהיה עשיר אלא ישב בכלא, כי איש לא יאמין שזה קרה במקרה.

עוד חשוב לציין שכל מה שאמרנו (שהסיכוי אפסי) נכון רק לגבי ההסתברות שיהיו חוקי טבע המאפשרים חיים אינטיליגנטיים, מבין חוקי הטבע האפשריים. על ההסתברות שבאמת ייוצרו חיים בהינתן שיש תנאים לחיים לא דיברנו, ולא מסתבר שהיא גבוה במיוחד. (על ההסתברות הזאת אנשים אוהבים לומר שיש הרבה כוכבים, אז הסיכוי גבוה שבאחד מהם יהיו חיים, אלא שגם בחישוב כזה יש שימוש בהסתברות מותנית - שהסיכוי גבוה בהינתן שיש הרבה כוכבים, וזה לא פוטר אותם מלהוכיח שהסיכוי שיהיו הרבה כוכבים הוא גבוה בהינתן חוקי טבע שמאפשרים חיים (לאו דווקא חוקי הטבע שלנו), ובטח לא פוטר אותם מהעניין שהסיכוי לחוקי טבע המאפשרים חיים אינטיליגנטיים הוא אפסי).

לפני שנציין את דרכי ההתמודדות של הפיזיקאים עם הנושא, נגיד מראש שהם (על פי רוב) מאמינים באמונה עיוורת, לא מבוססת על שום ראיה מדעית, אלא אמונה פרטית שלהם, שאין שום גורם מכוון. לפי זה, התאוריות פותחו מתוך הגישה שחייב להיות הסבר הגיוני לכיונון הטבע שלא יכיל גורם מכוון, ולא מתוך ראיה אמפירית כזאת או אחרת. כלומר, המוטיבציה לתאוריות שנדבר עליהן היא האמונה הפרטית ולא ראיה מדעית, וההוכחה היא שלתאוריות האלה, עד היום, אין שום ראיה חזקה, ולפעמים הראיה היחידה לתאוריות מסוימות היא שהן אפשריות ועוד לא נסתרו, כאילו זה מחזק אותן בצורה כלשהי.

הם פיתחו טקטיקה אחת עיקרית: אם יש סיכוי אפסי שמשהו יקרה זה בכלל לא בעיה... כל מה שצריך זה שיהיו לו מספר עצום של הזדמנויות לקרות (זה הקטע בהסתברות, לא משנה כמה היא קטנה, אם היא לא 0 ממש, אז בהינתן מספיק הזמדנויות יש סיכוי סביר שהיא תתממש). הדרך הטובה ביותר לגרום למספיק הזדמנויות לחוקי הטבע להתכוונן כמו שצריך היא להניח שנוצרים יקומים (או חלקי יקומים) במשך המון זמן או להניח שפשוט יש מספר עצום של יקומים קיימים (חלק מהתאוריות האלו מניחות שיש אינסוף יקומים או אינסוף זמן, כל מה שנאמר נכון גם לגביהן, אף שבכל מקרה כבר הוכחנו שהן לא יתכנו מתמטית).

כל יקום, לפי התאוריות האלו, מגריל אקראית את חוקי הטבע בכיף שלו, אם יש מספיק יקומים, מתישהו נקבל חוקים שמתאימים לחיים (כמו שחתול שמהלך על פסנתר מספיק פעמים ינגן מתישהו סימפוניה). אומר המדען: "ההסתברות לחוקי טבע שמאפשרים חיים אינטיליגנטיים היא 1 ל10 בחזקת 1000? מה הבעיה, כל מה שצריך זה לחשוב על תאוריה שיש בה לפחות 10 בחזקת 2000 יקומים (רק בשביל לפנק)". "ההסתברות לחיים בהינתן שיש תנאים לחיים היא 1 ל10 בחזקת 500? טוב נו, אז יש 10 בחזקת 2000*500 יקומים. רק אל תתלוננו שהסיכוי אפסי". אלא שאין שום ראיה שיש עוד יקומים ולא ראיה שנוצרים עוד יקומים או חלקי יקומים, ובטח שאין שום ראיה שמישהו זורק קוביות ומגריל חוקי טבע.

וזה לא הכל... כי עם תאוריות כאלה הם רק מסתבכים עוד יותר ומקווים שנעזוב אותם בשקט לפני שנשים לב כמה הם הסתבכו. מיד אחרי שימציאו לנו מספיק יקומים שיאפשרו סיכוי סביר לחיים אינטיליגנטיים באחד מהם, אנחנו נשאל אותם מה הסיכוי האקראי שיהיו כל כך הרבה יקומים או חוק טבע שמייצר אותם? ונסביר את השאלה. הסיכוי להיווצרות חיים אינטיליגנטיים בהינתן שישנם הרבה יקוימים לא שווה להסתברות הלא מותנת להיווצרות חיים אינטיליגנטיים. הסיכוי הלא מותנה שיהיו חוקי טבע המאפשרים חיים אינטיליגנטיים שווה לסיכוי שיהיו חיים אינטיליגנטיים בהינתן שאין שום יקום כפול הסיכוי שאין שום יקום, ועוד הסיכוי שיהיו חיים אינטיליגנטיים בהינתן שיש רק יקום אחד כפול הסיכוי שיש רק יקום אחד, ועוד הסיכוי שיהיו חיים אינטיליגנטיים בהינתן שיש שני יקומים, כפול הסיכוי לשני יקומים... ועוד הסיכוי לחיים אינטיליגנטיים בהינתן N יקומים כפול הסיכוי שיהיו N יקומים, וכן הלאה עד אינסוף.

כאשר מספר היקומים קטן המכפלה היא אפסית, כי הסיכוי לN יקומים, בהיותו הסתברותי, הוא קטן מ1, וכל עוד N קטן מידי, הסיכוי שיהיו חוקי טבע המאפשרים חיים אינטיליגנטיים בהינתן שיש רק N יקומים הוא אפסי, ומשהו אפסי כפול משהו קטן מ1 יתן משהו עוד יותר אפסי. בהינתן N מספיק גדול, באמת יהיה סיכוי סביר לתנאים שיאפשרו חיים, אבל אם הסיכוי לכל כך הרבה יקומים הוא אפסי (כלומר, הסיכוי שמספר היקומים הוא N הולך וקטן ככל ש-N גדל), הם לא עשו כלום, מפני שהסיכוי שיהיו חיים אינטיליגנטיים בהינתן N יקומים הוא תמיד קטן מ-1.

ובכל מקרה, מה הסיכוי שיהיה חוק טבע שמייצר יקומים ומגריל את חוקי הטבע שלהם? למה אין חוק טבע שמשמיד יקומים יותר מהר מקצב ייצור היקומים של החוק האחר כך ששום יקום לא יהיה קיים מספיק זמן כדי שיהיו בו חיים? ולמה שלא יהיה חוק טבע שמשמיד את חוק הטבע יוצר היקומים ואז יקומים לא יווצרו כלל כי חוק הטבע שמייצר אותם הושמד? אם זה לגיטימי לשחק בניחושים ודמיונות, אז זה לגיטימי לכולם ולא רק להם.

ושלא יקשו ויאמרו שלהם יש מודלים מתמטיים מסובכים, כי עוד נציע מודלים כמו הנוסחא 1=1 שאף אחד לא יוכל להפריך ויש אותו מספר של ראיות לה כמו למה שהם מציעים (0), ואז גם למי שרוצה לצחוק עליהם יהיה מודל מתמטי. ואל תקשו שזה מודל מאוד פשוט, כי פשטות מחזקת את המודל ולא מחלישה אותו. אגב, כבר יש מי שהציע את זה, ואמר שכל עולם שיתכן לוגית קיים בפועל, שזה בערך כמו לומר שהנוסחה 1=1 מתארת את העולם, ואין סמל ליאוש גדול מזה.

או שבמקום זה, נעיז ונשאל אותם מה הסיכוי שיהיה בכלל מתמטיקה... בקיצור, עדיף להם לא להעלות את נושא המודל המתמטי.

יש מהפיזיקאים שחושבים שהישועה תגיע מ-string theory. מסתבר שלפי התאוריה, יתכנו מספר עצום של פתרונות אפשריים לנוסחאות התאוריה, כאשר כל אחד מהם, אם קיים בפני עצמו, יכול לתאר יקום מסוים עם חוקי טבע ייחודיים. האמונה של מחפשי הישועה (אלה שבורחים מהאמונה בה') היא שיש string landscape, בו קיים יקום עבור כל פיתרון אפשרי של המשוואות.

יש כמה סיבות שישועת הכופרים לא נמצאה בתאוריה הזו, על אפם וחמתם. האחת היא שאין עדיין שום ראיה ש-string theory באמת מתארת את המציאות הפיזית, ויתכן שהיא כלל אינה נכונה, ובמצב כרגע, בגלל פרטים טכניים ביצירת מאיץ חלקיקים שייצור אנרגיות מספיק גבוהות, לא נראה שבעתיד הקרוב תהיה ראיה כזאת. הסיבה השניה שהישועה לא נמצאה בתאוריה הזו היא שאפילו אם התאוריה באמת נכונה עבור היקום שלנו, זה רק אומר שיקום מסוים (שלנו) המתאים לפיתרון אחד מסוים של התאוריה קיים. כלומר, אפילו אם יוכח שפיתרון מסוים של תאוריה זו באמת מתאר את הטבע שלנו, גם אז לא תהיה שום ראיה לזה שיש מרחב בו קיים יקום עבור כל פיתרון אפשרי למשוואות התאוריה ובו חוקי הטבע אחרים, וזה רק יוכיח שמתוך כמות עצומה של פתרונות, היקום שלנו מתאים לפיתרון אחד של המשוואות שמאפשר חיים, וזה שוב יהיה ראיה למהנדס.

והאמת היא שכנראה בלתי אפשרי למצוא ראיה שיש יקומים אחרים וגם לא ראיה שאין יקומים אחרים (ואלה שמאמינים ביקומים אחרים בעצמם טוענים שאי אפשר למצוא לכך ראיה מוכיחה או מפריכה), ולכן התאוריה מותקפת בטענה שאינה מדעית כלל, כי אי אפשר להוכיח או להפריך אותה (מבחן פופר). אם כך, התאוריה דומה מאוד לתאוריה שהזמן זז 2 שניות קדימה ו1 אחורה, או שבין כל שתי שניות שעוברות הזמן קופא עבור כולם חוץ מכלבים שמשחקים במשך שעה ואז חוזרים בדיוק למקום בו הם היו לפני שהזמן קפא וגם מחזירים את כל מה שהם הזיזו למקום, או לתאוריה שיש יקום אחר שאי אפשר להגיע אליו ובו יש רק סוסים מעופפים, ועוד יקום אחר שיש בו רק קרנפים ועצים, וכל שטות אחרת שנמציא שאי אפשר למצוא לה ראיה ולא להוכיח שהיא לא נכונה (כזאת בדיוק היא התאוריה שאומרת שכל עולם שיתכן לוגית קיים בפועל, אלא שלממציאה לא הייתה את החוצפה לטעון שהיא מדעית). ולכן, אפילו שיש מאחורי האמונה הזאת מתמטיקה מסובכת, להאמין שיש strings landscape היא לא יותר מאמונה עיוורת (כלומר, זה שצריך לדעת הרבה מושגים במתמטיקה כדי להבין את האמונה הזאת, לא הופך אותה לפחות עיוורת).

הסיבה שישועת הכופרים לא תמצא גם בעתיד בתאוריה הזו, על אפם וחמתם, היא שאפילו אם באמת יש כמות אדירה של יקומים, אחד עבור כל פיתרון אפשרי של המשוואות (כנראה שלעולם אי אפשר יהיה למצוא לזה ראיה, אבל עכשיו נניח לשניה שזה נכון אפילו כאמונה עיוורת ללא ראיה), עדיין תישאל השאלה - למה התאוריה הזאת והמשוואות האלה שיש להן המון פתרונות? ולמה אפילו אחד מהפתרונות מאפשר חיים? הרי מבחינה לוגית-מתמטית, יתכן שהיה פשוט יקום עם טבע בו יש רק חלקיקים מפוזרים שמסתובבים אחד סביב לשני ללא שום אטום וודאי לא כוכב, או אפילו לא מסתובבים, או מופיעים ונעלמים, או כל יקום אחר שאין בו סתירה לוגית או מתמטית. כלומר, בהינתן שיש יקום עבור כל פתרון למשוואות ה-string theory, יש סיכוי פחות אפסי שיש תנאים לחיים באחד מהם (זה עוד לא מבטיח התפתחות חיים ממש, הרי לא ידוע לנו הסיכוי לחיים בהינתן התנאים לחיים), אבל כל זה רק בהינתן שהתאוריה נכונה ויש הרבה יקומים. לצער הכופרים, יש סיכוי א-פריורי הרבה יותר גדול שהתאוריה לא נכונה, ואם היא כן נכונה אז היא עצמה מכווננת לקיומם של חיים. כלומר, אם היא מאפשרת חיים על ידי ייצור המוני של יקומים, והיא נכונה, והסיכוי שתהיה נכונה אפסי, אז היא עצמה ראיה למהנדס שבחר דווקא בה. והנה חלומות הכופרים ירדו לטמיון.

הסיבה שלא תהיה לעולם ישועה לכופרים, בשום תאוריה, על אפם וחמתם וכמו שכבר הסברנו ונסביר שוב בשביל ההנאה שבדבר, היא שכל עוד ינסו הפיזיקאים להסביר את הטבע באמצעות הטבע, הם תמיד ירדפו אחרי הזנב של עצמם ויחפשו נוסחה שתסביר תופעת טבע, או נוסחה חדשה שתסביר נוסחה ישנה שמסבירה תופעת טבע, וכו'. כל עוד התוצר הטוב ביותר שאפשר למצוא היא נוסחה חדשה, כל תאוריה תצליח במקרה הטוב ביותר להסביר שאלות מסוימות וליצור שאלה אחרת במקומן. אם תמצא תאוריה שמסבירה הרבה תופעות ונוסחאות אחרות, אפשר להפחית את כמות השאלות הפתוחות (למשל, נוסחה חדשה שמסבירה 3 תופעות טבע ו2 נוסחאות אחרות, מוחקת 5 שאלות ויוצרת רק שאלה 1 חדשה). מה שלא יהיה, תמיד לפחות שאלה אחת תישאר פתוחה (ובמקרה האידיאלי תישאר רק אחת). וכל עוד יש תאוריות רבות עקביות (לא סותרות את עצמן) שיכולות להסביר טבע כלשהו (לאו דווקא את היקום שלנו), וכל עוד אין סתירה לוגית באפשרות שלא תהיה חוקיות בכלל (הטבע לא יתנהג על פי נוסחה) או שתהיה רק חוקיות חלקית, וברוב ככל ה"טבע"ים האפשריים בלתי אפשרי שיהיו חיים, הסיכוי לחיים יהיה אפסי ולא יהיה רציונלי להאמין שהטבע מאפשר חיים במקרה. לכן, נישאר תמיד עם האפשרות השכלית היחידה (שגם הוכחנו לוגית) - שיש מהנדס שהינדס את הטבע כדי שיהיו בו חיים.

ונגיד את אותו הדבר במלים אחרות. נוסחה מתמטית היא אף פעם לא יכולה להיות סיבה לזה שמשהו קורה. כלומר, הנוסחה של גרביטציה יכולה לאפשר לחשב את המהירות בה הגוף יפגע בקרקע ואת הזמן שיקח לו ליפול, אבל היא לא מסבירה למה הכוכב מפעיל גרביטציה ולמה דווקא בעוצמה כזאת, כלומר, הנוסחה היא לא הסיבה שיקח לגוף כלשהו T שניות ליפול מגובה H, אלא רק מאפשרת לחשב את T. יש חוק טבע, ולא ברור מה זה בדיוק חוק טבע אבל הוא עצמו ודאי לא הנוסחה שמתארת אותו, אלא רק פועל על פיה, שהוא הסיבה שיקח לאותו גוף T שניות ליפול מגובה H. ואותו חוק שפועל על פי הנוסחה הוא הסיבה האמתית לנפילה. הנוסחה לא מסבירה למה הוא קיים ולמה פועל על פי אותה הנוסחה, אלא רק מנסה להסביר איך הוא פועל, וזה לא אותו הדבר בכלל.

והנה, אפילו אם תימצא נוסחה אחת כללית להכל, שיכולה להסביר למה כל חוקי הטבע פועלים על פי הנוסחאות שלפיהן הם פועלים, היא רק תסביר איך הטבע בכללותו פועל ולמה בהינתן שכך הטבע פועל, כל החוקים חייבים לפעול לפי נוסחאות מסויימות. מה שהיא לא תסביר כלל זה למה הטבע בכללותו פועל כך ולא אחרת (למה אין נוסחה כללית אחרת שמכריחה את כל החוקים לפעול על פי נוסחאות אחרות), ולמה הטבע פועל על פי נוסחה בכלל ואין בלאגן גמור, ולמה יש בכלל טבע.

ולא רק שמוכח שיש מהנדס לטבע, ולכן, מציאות ה' מוכחת אמפירית, אלא שזו עובדה שיש הסתברות אפסית שעולם כלשהו שמתחיל יאפשר חיים, והעולם שלנו התחיל ומאפשר חיים, ולכן, התחלת העולם ראויה בהחלט לתואר "נס". והנה, לפחות נס אחד התרחש שאף אחד לא יוכל להכחיש.

אם כן לנסיון העיקרי הנוכחי של הפיזיקאים מאמיני המקריות להסביר את היקום וחוקי הטבע בדרך המקריות יש חורים עצומים ומעט מאוד תקווה אם בכלל. מי שרוצה לעיין עוד, מוזמן לקרוא על Anthropic Principle ולטייל שם בין הנושאים, ולזכור מה שוכחנו לוגית, ושהתאוריות - כולן מבוססות ניחושים ללא שום ראיה, וישועה לאמונת הכפירה בה' בכל מקרה לא תבוא משם ולא משום מקום אחר, אפילו אם לא הכל היה ניחושי.

אם כן, יש מאפיין מאוד ייחודי לנוסחאות שעל פיהן הטבע מתנהל ולקבועים המופיעים בנוסחאות, והוא שהנוסחאות מאפשרות חיים אינטיליגנטיים. אם חוקי הטבע היו נוצרים אקראית, ללא מהנדס שתכנן את החוקים האלה כך שיתאימו לחיים אינטיליגנטיים, הייתה הסתברות קרובה מאוד מאוד ל0 שהטבע היה מאפשר חיים אינטיליגנטיים כלשהם. חשוב לציין שאפילו המדענים הכופרים ביותר מודים בעיקרון הסיבה המספיקה, וגם מודים בעיקרון שלא ראוי להאמין שמשהו עם הסתברות כה נמוכה יקרה באקראי.

יש פיזיקאים מסוימים בעלי השקפת עולם שהכל מקרי, ולפי אמונתם הפרטית, לא יתכן שישנו גורם מתכנן, ולכן מצאו דרך אחת עיקרית להתמודד עם הקושיה הזו והיא על ידי פיתוח אמונות (שאין להן שום ראיות) שלפיהן יש מספר רב של יקומים עם חוקי טבע משתנים בין יקום ליקום שמעלים את הסיכוי המקרי שחוקי הטבע יאפשרו חיים אינטיליגנטיים באחד מהם. באף אחת מאותן תאוריות אותם מדענים לא טרחו להסביר מה הסיבה הקיומית שחוק הטבע שהם מאמינים שמייצר אקראית חוקי טבע - קיים, ומה ההסתברות האקראית שהוא עצמו יהיה דווקא מה שהוא לפי התאוריות שלהם ויאפשר חוקי טבע מגוונים. במלים אחרות, ענו על השאלה בשאלה אחרת. וגם הסברנו למה אין שום תקווה למי שירצה לכפור בה', מפני שהכפירה במהנדס נסתרת אמפירית, ללא שום קשר לאיזו אמונה ימציאו בפעם הבאה.

ובכל מקרה, הוכחנו לוגית שיש סיבה קיומית לחוקי הטבע, והנחנו רק הנחה אחת שגם הם מקבלים אחרת בשביל מה הם מפתחים תאוריות עם הרבה יקומים? יכלו להגיד שהחוקים הם מה שהם ללא סיבה, או לומר שאין בכלל חוקים וכל מה שקורה זה במקרה גמור ואף שהכל כל הזמן נופל לארץ זה לא בזכות כוח המשיכה אלא במקרה, ופעם הבאה יש סיכוי טוב שמה שנעזוב ירחף באויר.

הוכחנו גם שהסיבה הקיומית לחוקי הטבע היא רצונית, מה שפותר את הקושיה בהסתברות חוקי הטבע - הם מתוכננים, ולכן לא רלוונטי לשאול מה ההסתברות המקרית שדווקא אלה יהיו החוקים ולא אחרים, בדיוק כמו שיש סיכוי מאוד נמוך שתיווצר אקראית מכונת כביסה, אבל משום שהיא לא נוצרה אקראית אלא מישהו תיכנן אותה, זה שהסיכוי המקרי נמוך כלל לא רלוונטי.

כל הטיעון לעיל לא יהיה שלם אם לא נתייחס לניסיון פחות פופולרי של הכופרים להתחמק מהמסקנה המתבקשת - שיש לטבע מהנדס. במאמר Problems with the argument from fine tuning, תוקפים את הטיעון מכיוונון הטבע בטענה מעניינת - לפי תאוריית ההסתברות, הסיכוי לחיים הוא לא מאוד נמוך אלא ממש אפס (כלומר, בלתי אפשרי שיהיו חיים). לפי האמת, וכך גם הם טוענים, זה לא מוכיח שזה באמת בלתי אפשרי (הרי סוף סוף אנחנו חיים), אבל כן מוכיח שאי אפשר לחשב בעזרת תאוריית ההסתברות את הסיכוי הזה.

לפני הכל צריך לזכור שהטיעון לעיל לא בא להחליף את ההוכחה הלוגית, ולכן, בכל מקרה יש לטבע מהנדס. ועוד יש לזכור שהפופולריות של תאוריות הרבי-יקומים מוכיחה שרוב הקהילה המדעית לא מסכימה עם המאמר הזה, וסוברת שהטיעון אמיתי, ומנסה לכפור במהנדס על ידי יצירת מספר עצום של הזדמנויות לחוקי הטבע להתכוונן במקרה.

וכדי להבין את הטיעון מהמאמר, צריך קודם להסביר משהו על תאוריית ההסתברות. אם אדם אחד כתב 1 או 2 על דף, ואדם אחר צריך לנחש מה הוא כתב, אף אחד לא יופתע אם הניחוש יהיה מוצלח. מצד שני, אם המספר הכתוב הוא מספר שלם בין 1 ל1,000,000,000, אם בניחוש אחד, אדם אחד יצליח לנחש אותו כמו שצריך זו תהיה הפתעה גדול.

באה תאוריית ההסתברות ומנסה להסביר למה אנחנו לא מופתעים במקרה הראשון וכן מופתעים בשני. בראשון יש 2 אפשרויות, ולכן, לפי תאוריית ההסתברות, הסיכוי לנחש נכון הוא 1/2. במקרה השני הסיכוי הוא 1/1,000,000,000. ואם כך הדבר, הרי יש קורלציה בין כמה הסיכוי קטן שמשהו יקרה לכמה בני האדם מופתעים כשהוא קורה.

נוצרת בעיה כשמישהו כותב מספר לא בהכרח שלם בין 0 ל100, ומישהו צריך לנחש האם הוא בין 0 ל1, או בין 1 ל2 וכד'. אם היה מדובר על מספרים שלמים, זה היה פשוט, וכל מספר היה מקבל הסתברות 1/100. אולם להפעיל הסתברות בדידה (discrete) על מרחב רציף זה בלתי אפשרי, כי יש אינסוף מספרים לא בהכרח שלמים בין 0 ל100 ואינסוף מספרים לא בהכרח שלמים בין כל שני מספרים עוקבים.

לפי תאוריית ההסתברות הרציפה, בשימוש ב-Cumulative distribution function, אפשר לחשב את הסיכוי שהמספר הכתוב הוא בין 0 ל1, ומבלי להיכנס לפרטים, יוצא שבין כל שני מספרים עוקבים, הסיכוי שהמספר הכתוב הוא ביניהם הוא 1/100 (וזה בדיוק מה שהיינו מצפים שיהיה הסיכוי). אפשר לשים לב שכל תאוריית ההסתברות, במידה מסוימת, באה לשקף את ההתפעלות (או אי-ההתפעלות) שלנו מאירועים כאלה ואחרים.

במאמר הנזכר, באים הכותבים וטוענים את הדבר הבא - יש אינסוף ערכים שיתכנו לוגית לקבועי הטבע, ולכן, אפילו לפי תאוריית ההסתברות הרציפה, הסיכוי שערכי קבועי הטבע יאפשרו חיים היא 0! הרי במקום שהמספר הלא בהכרח שלם יהיה בין 0 ל100, הוא יכול להיות, מבחינה לוגית, בין מינוס אינסוף לאינסוף, ורק טווח סופי מאפשר חיים, ולכן, ההסתברות היא לא קטנה, אלא אפס ממש. מזה יוצא שזה בלתי אפשרי שקבועי הטבע יאפשרו חיים (וזה סותר את המציאות).

לא רק זה, אלא כל טווח ערכים לכל קבוע טבע, אפילו טווח גדול מאוד (כמו בין 0 ל10 בחזקת מליארד), מקבל הסתברות 0. ובאמת, גם לפי כותבי המאמר, כל מה שזה מוכיח זה שיש בעיה בתאוריית ההסתברות, כמו שהיא מוגדרת כיום. ואם כמות האפשרויות היא אינסופית (כמו במקרה של כל הערכים שיתכנו לוגית לקבועי הטבע), אי אפשר להשתמש בתאוריית ההסתברות לחישוב הסיכוי.

כותבי המאמר לא טוענים שזה מוכיח שאין מהנדס לעולם כמובן, אלא מתחכמים לטעון שנטל ההוכחה הוא על מי שאומר שכיוונון הטבע לחיים מוכיח שיש מהנדס, ומשום כך, ומשום שאי אפשר להשתמש בתאוריית ההסתברות כדי לחשב הסתברות נמוכה לחוקי הטבע, מי שטוען שכיוונון הטבע מעיד שיש מהנדס לא הצליח להוכיח את טענתו.

נסביר איפה הטעות של כותבי אותו המאמר, ולמה באמת תאוריות רבי היקומים הן הרבה יותר פופולריות בקרב הכופרים מאשר הטענה האומללה הזאת.

נניח, בשביל ההמחשה והפשטות, שיש רק קבוע טבע אחד גלובלי שכל שאר הקבועים תלויים בו, ורק נוסחה אחת, והערך של הקבוע הזה הוא 0.000000000000000000000000000000000000001. נניח גם שידוע שאם לקבוע הזה היה 0 אחד פחות, או אם היה כתוב שם בסוף 2 במקום 1, כל היקום כולו היה קורס אל תוך עצמו והופך לחור שחור. נניח גם שאם היה אפילו עוד 0 אחד בלבד בקבוע הזה, היקום היה מתרחב כל כך מהר שתוך כמה שניות, כל חלקיק היה במרחק עצום מכל שאר החלקיקים ולא היה בכל היקום אפילו אטום אחד.

במקרה כזה האדם מופתע מאוד! מה הסיכוי שזה יקרה? באים כותבי המאמר ואומרים - השאלה שלכם מפגרת. אי אפשר לדעת מה הסיכוי שזה יקרה כי תאוריית ההסתברות לא יודעת להתמודד עם מרחב ערכים אינסופי, והקבוע הזה יכול היה להיות כל ערך בין מינוס אינסוף לאינסוף, ולכן, זה שהערך מדוייק לא מוכיח כלום ואין סיבה להיות מופתעים.

אנחנו עונים להם שזה שתאוריית ההסתברות לא יודעת להתמודד עם מרחב אינסופי זו אכן בעיה, אבל זו בעיה שלהם. אנחנו מופתעים! מה נעשה? אנחנו לא יכולים להפסיק להיות מופתעים רק בגלל שיש פגם בתאוריה מתמטית כזאת. אגב, יש מקרים בהם האדם מופתע שלא בצדק ואפשר להוכיח את זה על ידי תאוריית ההסתברות, אבל זה לא המקרה (גם לטענת כותבי המאמר הנזכר).

ומשום שאנחנו (כל בני האדם) מופתעים מכיוונון הטבע, נטל ההוכחה שזה קרה במקרה לא עומד עלינו. מי שרוצה להוכיח שאין לנו שום סיבה להיות מופתעים צריך להוכיח את זה. ובאמת, חבל מאוד בשבילו, כי תאוריית ההסתברות לא יודעת להתמודד עם הבעיה הזאת. זו אכן בעיה חמורה ויכולה להיות לנו - כל בני האדם - סימפטיה רבה לצרה הגדולה שפוקדת את מי שרוצה להוכיח שאין סיבה שנהיה מופתעים. הסימפטיה יכולה להיות כל כך גדולה שעוד מעט ונתחיל לבכות מצערם הגדול.

אבל על אף הסימפטיה שאנו יכולים לחוש, כדי שנפסיק להיות מופתעים, מי שטוען שאין מהנדס יצטרך למצוא דרך להוכיח את זה. ועד אז - אנחנו נישאר מופתעים. והניסיון לזרוק את נטל ההוכחה על כל בני האדם שבאופן טבעי מופתעים מהערך של קבוע טבע כמו 0.000000000000000000000000000000000000001 הוא עלוב ולא יצליח. והטבע האמיתי הרבה יותר מכוונן לחיים מהערך 0.000000000000000000000000000000000000001. ולא רק שקבועי הטבע יותר מכווננים מהערך הזה, אלא שהנוסחאות מכווננות כך שתהיה השמה אפשרית לערכי הקבועים שתאפשר חיים ותספק את כל הדרישות המנוגדות ההכרחיות לחיים, שזה לא דבר המובן מאליו. והחוקים עצמם שפועלים על פי הנוסחאות הכרחיים ומדוקיים להיווצרות חיים.

על ידי שפיכת דיו סתמית לא יכתב שום משפט בעל משמעות, ובטח שלא יכתב ספר, וכל אחד יכול לנסות את זה בבית. ומי שאין לו דיו יכול לזרוק לאוויר קולה ולראות אם היא תשפך על דף בצורת משולש ישר זוית או מעגל מושלם או בצורת מגן דוד. ובאותו האופן, על ידי זריקה סתמית של חוקי טבע, נוסחאות מתמטיות, וערכי קבועים בנוסחאות לא ייוצר טבע המאפשר חיים. על ידי זה ייוצר טבע שלא מאפשר שום דבר, דומה הרבה יותר לכתם דיו מאשר למשפט, ובטח לא דומה לספר שאנחנו רואים לנגד עינינו (אם זה אפשרי בכלל לזרוק חוקי טבע לאויר כמו קוביה, ורק ה' יודע מי הכופרים חושבים שזרק לאויר את חוקי הטבע).

אנחנו - כל בני האדם המופתעים מהספר שמייצג הטבע, שרחוק מאוד מלהידמות לכתם - מסרבים לקבל את נטל ההוכחה אלינו. תאוריית ההסתברות באה לשקף את גודל ההפתעה של בני האדם. אנחנו מופתעים. אם אי אפשר לחשב את הסיכוי לטבע המאפשר חיים בעזרת תאוריית ההסתברות זה באמת דבר מרתק, אבל לא רלוונטי להתפעתינו. וזה לא מקרי שגם הכופרים הגדולים ביותר, ביניהם הפיזיקאים המובילים, בוחרים בתאוריות רבי היקומים ולא בטיעון האומלל הזה.

עוד טענה שנטענת במאמר הנזכר היא שאנחנו לא יודעים שההתפלגות היא אחידה, ולכן אי אפשר לחשב את הסיכוי. כלומר, לדעתם, אפילו אם היינו יודעים לחשב סיכויים כשהמרחב אינסופי, מבלי לדעת מה היא ההתפלגות לכל קבוע טבע או נוסחה, עדיין לא נוכל לחשב את הסיכוי לחיים.

הטיעון הזה נופל בשניה שמבינים שבמקרה כזה, היינו עונים שאפילו אם התפלגות מסויימת לקבוע טבע נותנת הסתברות גבוה לערכים שמאפשרים חיים, זה רק מגדיל את ההסתברות המותנית, כלומר, הסיכוי לחיים בהינתן שזו היא ההתפלגות לקבוע הטבע היא גבוה. אבל מה הסיכוי שהתפלגות כלשהי תתן הסתברות גבוה דווקא לערכים שמאפשרים חיים? במקרה כזה, כל מה שהטענה טוענת היא שהמהנדס לא תיכנן את קבוע הטבע, אלא תיכנן את פונקציית ההתפלגות לערכיו.

כותבי המאמר ממשיכים ומתייחסים לעובדה שאם היה כתוב על כל הכוכבים בגדול "ה' יצר פה הכל!", זה אכן היה מוכיח שה' יצר פה הכל. הם גם מודים שבגלל הפגם בתאוריית ההסתברות, אי אפשר לחשב את ההסתברות שיהיה כתוב על כל הכוכבים בגדול "ה' יצר פה הכל!".

עד פה הכל נכון, אלא שהם שוב עושים את אותה טעות ומנסים, בניסיון אומלל מאוד, לזרוק את נטל ההוכחה לצד השני ולומר שהפגם בתאוריית ההסתברות הוא בעיה של המאמינים שיש מהנדס, בעוד שלפי האמת, נטל ההוכחה עומד על מי שטועה לחשוב שאין מהנדס. עד שכותבי המאמר וחבריהם יפתחו תאוריית הסתברות מתוקנת יהיה ברור לכולנו, בגלל גודל ההפתעה שאנו חשים, שהסיכוי שיהיו חיים בהינתן חוקי טבע מקריים הוא אפסי מאוד, אפילו שאנחנו לא יודעים כרגע לחשב את הסיכוי הזה (כמו שהסיכוי שמספר מקרי, לא בהכרח שלם, בין 1 ל100 ייפול בין 1 ל2 היה 1/100 גם לפני שפיתחו את תאוריית ההסתברות הרציפה).

ולסיכום, נגיד בכמה מילים את אותו הטיעון שטענו לעיל, בצורה שאפשר לצטט ברחוב לאדם שלא יודע עד כמה הטבע מיוחד.

סדר ותיחכום מוכיחים שיש מהנדס. כשנשפך דיו על דף, לא יכתב משפט קריא, ולכן משפט קריא מוכיח שמישהו כתב אותו. העולם מסודר ומתוחכם מאוד, ולכן יש מהנדס לעולם.

המקרה עם מאמיני המקריות מבין המדענים לצורך העניין, דומה למקרה בו יש לפנינו מכונת כביסה (וכל אורגניזם חי הוא מכונה מתוחכמת הרבה יותר ממכונות כביסה). מאמיני המקריות טוענים שאין מהנדס למכונת הכביסה. אנחנו שואלים - אז איך היא נוצרה? עונים המדענים - חכו בסבלנות, עוד נגלה... אז בא איזה חכמולוג שרוצה פרס נובל, מצביע על פס ייצור למוכונות כביסה ואומר שפס הייצור יצר את מכונת הכביסה.

מי שרוצה מאוד לגלות שאין מהנדס, שמח מאוד מהתגלית האדירה!!! באמת מוכח מדעית שאין מהנדס! אז בא איזה מישהו עקשן ומעצבן ושואל - אבל רגע, איך נוצר פס הייצור ומי הפעיל אותו? עונים המדענים - חכו בסבלנות, עוד נגלה... אז בא איזה חכמולוג שרוצה פרס נובל, מצביע על פס ייצור לפסי ייצור ועל ידית ואומר שפס הייצור לפסי ייצור יצר את פס הייצור, והידית הפעילה אותו.

אותו בחור שרצה מאוד לגלות שאין מהנדס שמח עוד יותר!!! לא רק שאין מהנדס למכונת הכביסה, אפילו לפס הייצור אין מהנדס!!! ואפילו לא צריך מהנדס בשביל להפעיל אותו. הכל בסדר עד שעוד איזה עקשן מעצבן אחד בא וממשיך לשאול שאלות.

העסק הזה יכול להמשיך ולהמשיך, עד שיבוא הפילוסוף החושב, שהוא מאותם אנשים הזוים שרוצים לדעת את האמת ולא מונעים מאמונות ושיקולים זרים אחרים, ויגיד לאותו משוגע שחושב שיש אינסוף פסי ייצור שייצרו אחד את השני שכל עוד כל שהתשובות שלו הן דברים שצריכים שמשהו ייצר אותם, הוא לא יגלה איך באמת נוצרה מכונת הכביסה. הדרך היחידה שאפשר להסביר את מכונת הכביסה באמת, יטען הפילוסוף, היא עם משהו שאף אחד לא יצר.

אותו מדען יכול לבחור באפשרות השכלית היחידה - להבין שתפיסת העולם שלו היא עקומה ומתוכננת במיוחד בשביל לא להאמין שיש מהנדס, ולא בשביל לגלות את האמת. גם אותו אדם שרצה מאוד לגלות שאין מהנדס יכול לבחור באפשרות השכלית היחידה - להבין שאם יש מכונת כביסה, מישהו יצר אתה. מישהו שמסוגל לתכנן, מישהו חכם, ולא מכשירים שגם אותם היה צריך לתכנן בחכמה. הם עדיין יכולים להמשיך ולחפש את פס הייצור הבא, אבל אם הם אנשים רציונליים, הם מוכרחים להבין שמאחורי כל פסי הייצור עומד מישהו חכם.

או שאותו מדען ובחור שרצה לגלות שאין מהנדס יכולים לבחור באפשרות הלא רציונלית ולהמשיך לחפש את פס הייצור הבא בשרשרת, ובינתיים לבחור להתעלם מאותו פילוסוף מעצבן ומכל דברי האמת שהוא אומר. "אמת זה בשביל דתיים, פילוסופים ואנשים מוזרים אחרים", הם יכולים לטעון. מי צריך אמת כשהיא עלולה לגרום לאדם להבין שיש מהנדס? עדיף לתקוע את הראש בחול, או יותר נכון, בערימת פסי ייצור.

כל חוק טבע, לא משנה על פי איזו נוסחה הוא פועל, וכל אירוע טבעי, ואפילו תהליכים ארוכים כמו תהליך בו מיני בעלי חיים מתוחכמים מתפתחים ממינים פחות מתוחכמים על ידי מוטציות וברירה טבעית, הם בסך הכל פסי ייצור, ידיות וכפתורים שצריכים שמישהו ייצר ויפעיל אותם. התוצאה היא מסודרת וסופר מתוחכמת (העולם). אדם רציונלי שמתעניין באמת ישמע לפילוסוף. אם משהו הוא המסודר ומתוחכם, יש מהנדס חכם שתכנן אותו. אין אפשרות אחרת.

וזה מה שכתב סטפן הוקינגס, אחד האתאיסטים הבולטים ביותר ואחד השמות הגדולים ביותר בתחום הפיזיקה, לגבי עצם קיומו של היקום:

Even if there is only one possible unified theory, it is just a set of rules and equations. What is it that breathes fire into the equations and makes a universe for them to describe? The usual approach of science of constructing a mathematical model cannot answer the questions of why there should be a universe for the model to describe. Why does the universe go to all the bother of existing? A Brief History of Time: From the Big Bang to Black Holes, (New York 1988) 174.

ומי שקרא והבין את ההוכחה הלוגית מהפרקים הקודמים, יודע שבניגוד לכל שאר הדברים הקיימים, לא יתכן לוגית שמישהו יצר והפעיל את מהנדס העולם. ולכן, לשאול למה אין מהנדס למהנדס זה כמו לשאול למה כל אדם רווק הוא לא נשוי, או למה ריבוע הוא לא עגול, או למה אם הכוס מלאה אז היא לא ריקה וכו'.

אגב, מעבר להוכחה האמפירית לעיל, שמקבילה להוכחה הלוגית שהוכחנו בפרק ו ובפרקים שלפניו במאמר זה, ומוכיחה שיש לטבע מהנדס, הוכיחו וויליאם קרייג וג'יימס סינקלייר בחלק המדעי של מאמרם the kalam cosmological argument שלפי המדע המודרני, יש לעולם התחלה, בהוכחה שמקבילה להוכחה המתמטית שהוכחנו בפרק ז במאמר זה. ובזה שיש לעולם התחלה, הכוונה היא שהייתה שניה ראשונה שלפניה לא היה זמן ולא קרה כלום. וכל אחד יכול לחשוב בעצמו מה יכול לגרום לעולם להתחיל, ולהבין שמזה מוכחת מציאות ה' בדרך אמפירית נוספת.

יוצא שמציאות ה' מוכחת לוגית (פרקים ב-ו) ומתמטית (פרק ז), אינטואטיבית (חלק הראשון של המאמר של קרייג וסינקלייר), אמפירית (בפרק זה ובחלק המדעי של המאמר של קרייג וסינקלייר), שוב אמפירית (בפרק הבא - ההוכחה מהפלא העצום של השפה העברית) והיסטורית (בפרקים שאחרי הפרק הבא). בפרק ו הוכחנו שה' לא פועל מתוך הכרח אלא מתוך רצון. מה שמעניין זה שההוכחה הנוכחית מוכיחה אמפרית את ההשגחה, שהוכחנו לוגית בפרק ו, משום שמוכח שה' לא סתם ברא עולם כלשהו, אלא הינדס אותו בקפידה כדי שיהיו בו חיים.

גילוי נאות: ההוכחה האמפירית לעיל מתבססת על ההנחה הסמויה שאם כל היקום היה בסך הכל חור שחור אחד, או שכל מה שהיה ביקום זה רק חלקיקים בודדים המפוזרים לכל הכיוונים ואולי מסתובבים אחד סביב השני, ללא שום גלקסיה, אז לא יתכן שהיו חיים. ורוב ככל המדענים בעולם שותפים להנחות האלה (כנראה כולם, והמלה "רוב" נכתבה רק מתוך זהירות יתירה), וכנראה כל בני האדם (השפויים).

כתוב בתורה (בראשית פרק א): "ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד... ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום שני..." וכן הלאה. לפי פשט הכתוב, האדם הראשון נעשה ביום השישי מבריאת העולם. ולפי שאר התורה והנביאים, והמסורת, האדם הראשון נעשה לפני 5775 שנים (התשע"ה). לעומת זאת, לפי שיטת התיארוך הרדיו-אקטיבי כדור הארץ בן כמה מליארדי שנים. וגיל היקום הוא כמה מליארדי שנים לפי תאוריית המפץ הגדול, ובפשטות, רואים כוכבים שרחוקים מאיתנו מליוני שנות אור ולכן האור שאנחנו היום רואים יצא מהם וטייל ביקום כמה מליוני שנים עד שהיגיע אלינו.

תחילה נגיד שאין שום הוכחה ששיטות החישוב האלה מדוייקות, שמהירות האור הייתה קבועה מאז ומעולם וכו' וכל השיטות מבוססות על הרבה הנחות הגיונית אבל לא מוכחות. האמת, אף על פי שאין הוכחה לשום שיטה, מבחינה מדעית נטו ובלי מוטיבציה תורית (בלי להניח את המסקנה מראש ואז רק לחפש איך להוכיח אותה, כמו שהפיזיקאים עושים עם מקריות), קשה מאוד לראות איך יתכן שהיקום כל כך צעיר.

אם כן, יש בידינו 3 אפשרויות ליישוב התורה עם המציאות - להניח שיש טעות ענקית בשיטות החישוב השונות אף שהן לא כל כך תלויות אחת בשניה, להניח שהיה נס גדול והעולם נברא עם כוכבים רחוקים מאוד ועם אור באמצע הדרך או לפרש את ה"יום" שכתוב במעשה בראשית כיותר מ24 שעות.

מי שעדיין לא יודע על הראיות הרבות והחזקות שיש לאמיתות התורה, חלקן נציג בהמשך, יכול לומר שיש אפשרות רביעית שפספסנו והיא שהתורה אינה אמתית, ויתכן שזו הייתה המסקנה האפשרית היחידה אם 1. השיטות לחישוב גיל היקום היו מוכחות, 2. לא היה מי שמסוגל לחולל נס גדול של בריאת יקום מוכן, וגם 3. לא היה אפשרי מבחינת התורה עצמה לפרש את ה"יום" במעשה בראשית כיותר מ24 שעות. מטרתינו כעת היא להוכיח שהמסקנה שהתורה אינה אמיתית היא ממש לא המסקנה האפשרית היחידה.

אני הכותב מעיד על עצמי שהתברר לי שכלית ובנוסף לשכל אני גם מאמין בכל מאודי שכל הכתוב בתנ"ך אמת, וכן שקבלת רבותינו זכרונם לברכה אמת ושדברי האריז"ל אמת (מה שידוע בתור ה"קבלה"), ואם לא היה יתכן לפרש את הבריאה אחרת לפי התנ"ך, קבלת רבותינו או קבלת האריז"ל, אני מודה שהייתי אומר ברגע הזה - שמעו, הבלתי יאומן קרה והעולם נברא כך שהאור באמצע הדרך, או שהפיזיקה הידועה היום בודאות טועה במליארדי שנים בגיל היקום. לא הייתי מתבייש להגיד את זה והייתי מאוד שמח ושלם עם זה, אפילו שאדם לא מאמין ושעוד לא התברר לו שכלית מה שהתברר לי לא היה מקבל את זה. לעשות את זה היה אומנם דומה למה שעושים הפיזיקאים כשמחפשים בנרות דרכים להסביר איך הכל קורה במקרה, ואף על פי כן הייתי עושה מה שהם עושים כי פשוט לא הייתה ברירה, מה שאני יודע על התורה ועל רבותינו מהווה ראיה חזקה הרבה יותר מכל הראיות שיש לשיטות חישוב גיל היקום.

עם זאת, הפירוש שבמלה "יום" במעשה בראשית אין הכוונה ל24 שעות הוא אפשרי ואינו סותר לא את התנ"ך, לא את קבלת רבותינו ולא את קבלת האריז"ל, ולכן אינו פירוש המהווה כפירה, ולו קטנה, בדת משה וישראל. נביא תחילה כמה ראיות לזה שאפשר לפרש כך את המלה "יום", ובמקרים מסוימים המלה יום בודאי לא מתפרשת כ24 שעות, לזה שרבותינו פירשו מילות שונות לפי הקבלה וביטלו את המשמעות שלהן לפי הפשט גם בלי שהרגישו צורך לעשות את זה בעקבות תאוריות מדעיות, ולזה שלא תמיד אפשר להבין את הכתוב לפי הפשט (כלומר, יש מקרים בהם מה שכתוב מתפרש על פי הקבלה בלבד).

תחילה יש להתייחס לזה שאומרים בחתונות וכותבים בכתובות ושאר שטרות שאנחנו בשנת כך וכך לבריאת העולם. גם אם מפרשים את ה"יום" במעשה בראשית כ24 שעות, עדיין אין הכוונה באמירה הזאת שאנחנו בשנת כך וכך לתחילת בריאת העולם, אלא הכוונה היא שאנחנו בשנת כך וכך ליצירת האדם הראשון. הרי השנה מתחלפת בא' בתשרי, ולפי המסורת, זה היום בו נוצר האדם הראשון ולא היום בו נברא העולם כולו, כלומר, א' תשרי הוא יום השישי במעשה בראשית. הסיבה שסופרים את השנים לבריאת העולם, אף שמתכוונים ליצירת האדם, היא שלפי היהדות, תכלית כל העולם היא האדם (וכן הוכיחו המדענים אמפירית, בלי להתכוון ולצערם הגדול), ולכן כל מעשה בריאת העולם הסתיים לפי היהדות ביצירת האדם. ולכן, כשאומרים שאנחנו בשנת כך וכך לבריאת העולם, הכוונה היא שאנחנו בשנת כך וכך לסיום בריאת העולם, ולא להתחלת בריאת העולם. אם נפרש את המלה יום במעשה בראשית בתור יותר מ24 שעות, האמירה הזאת לא תהיה פתאום שגויה חס ושלום, הרי מונים שנים לזמן סיום בריאת העולם, ולכן השנים שאנחנו מונים לא תלויות במתי הבריאה החלה.

חז"ל קוראים לאור של היום הראשון "האור הגנוז", עליו כתוב (בראשית א ג): "ויאמר אלוקים, יהי אור, ויהי-אור", ואמרו שהוא גנוז לצדיקים לעתיד לבוא. לא ניכנס לעומק המדרש הזה והמשמעויות הקבליות שלו, אך לא בטוח שכוונת הכתוב לאור פיזי כלל. מה שכן בטוח שהאור הזה לא היה אור השמש, מפני שכתוב בתורה בפרוש (בראשית ט"ז-י"ט): "ויעש אלוקים את-שני המאורות הגדולים: את-המאור הגדול, לממשלת היום, ואת-המאור הקטון לממשלת הלילה, ואת הכוכבים. וייתן אותם אלוקים ברקיע השמיים, להאיר על-הארץ. ולמשול ביום ובלילה, ולהבדיל בין האור ובין החושך, וירא אלוקים כי-טוב. ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום רביעי".

המלה יום מציינת בפשטות מחזוריות מסוימת, ערב ואז בוקר. השמש והירח לפי התורה עצמה נעשו ביום הרביעי, וכל המציאות של יום באורך 24 שעות היא משום שזה הזמן שלוקח לכדור הארץ להסתובב סביב עצמו ולחזור לאותה זוית ביחס לשמש. לכאורה זה שהיה יום לפני כן זה מתקבל על הדעת אבל לא היה כדור הארץ ושמש לקבוע את האורך של היום הזה, והכוונה יכולה להיות למחזוריות כלשהי שבאה לידי ביטוי באור הראשון הזה, ולבחינה של ערב ובחינה של יום שלא נקבעו בעקבות תנועת כדור הארץ ביחס לשמש שעוד לא הייתה. כלומר, מחזרויות כן, אבל לא של 24 שעות.

ויקרא כ"ה כ"ט: "ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו, ימים תהיה גאלתו". המשמעות של המלה "ימים" פה היא שנה.

במדבר ט כ"ב: "או יומים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו, יחנו בני ישראל ולא יסעו, ובהעלתו יסעו". הפסוק מדבר על חניית בני ישראל במקומות מסוימים במדבר. ברור כשמש שה"ימים" בפסוק לא מדבר על 24 שעות, ואכן אונקולוס תרגם את המלה "ימים" לפני כמעט 2000 שנה למלה "עידן" בארמית שכולנו מכירים ויודעים משמעותה - תקופה.

בספר זכריה כתוב (זכריה י"ד ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". הנביא מדבר על תקופת המשיח ומשתמש במלה "יום", למרות שודאי לא מתכוון ל24 שעות.

את תפילת העמידה (ידועה גם כתפילת 18) כתבו על פי המסורת אנשי הכנסת הגדולה שחיו בתקופת התנ"ך, והם או הוריהם גלו בגלות בבל (וידעו עברית מצוין). בתפילת 18 אנחנו אומרים (נוסח עדות המזרח): "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קוינו כל היום". ברור שהמלה "צמח" לא מתייחסת לצמח ממש, וגם המלה "קרנו" לא מתייחסת לקרן במובן הרגיל של המלה (כמו קרניים של צבי). והכי חשוב לעניינו, המלה "היום" לא מדברת פה יום במובן הרגיל. הרי כבר שנים רבות אנחנו מקוים לישועה, ולמה שנזכיר רק את היום? ולפי היהדות היום מתחלף בלילה, ולכן מתפללים ערבית כשעברו רק כמה דקות מהיום הנוכחי, ומה הטעם בלומר שקוינו לישועה כבר כמה דקות?

דרשו בתיקוני זוהר דף עז עמוד ב (נכתב לפני כמעט 2000 שנה) את הפסוק מתהילים (תהלים צ ד): "אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה" כך: "בְּרֵאשִׁית, דְּאִיהוּ שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית, דְּהָא שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת אִינוּן, וּלְכָל חַד אִית לֵיהּ שִׁית יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וְכָל יוֹמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא אֶלֶף שָׁנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צ ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעִינֶיךָ וכו', וְשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית שִׁית יוֹמִין דִּילֵיהּ אִינוּן שְׁנֵי אֲלָפִים תֹּהוּ, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה, שְׁנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ".

זו טעות גדולה להבין את הזוהר לפי הפשט כי כל הזוהר מלא חידות ורמזים על הנהגת ה' את העולם, ורוב הפעמים אין דברים אלו אלא משל, ובאמת גם פה, כשמחבר הזוהר כתב שכל יום של ה' הוא אלף שנים, הוא לא בהכרח התכוון במלה "יום" למידה של זמן בכלל, אז זו לא הוכחה ש"יום" הוא אלף שנים, אבל זו כן ראיה ש"יום" הוא לא תמיד תקופת זמן בת 24 שעות.

מצד שני, כתוב בבראשית ב י"ז: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות". וכתוב בבראשית ה ה: "ויהיו כל ימי אדם אשר חי, תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת". לפי הפשט הוא באמת מת באותו היום, אבל לא תוך 24 שעות, אלא תוך מעט פחות מאלף שנים.

וכן כתוב בזוהר שאדם הראשון חי יום אחד, שהוא אלף שנים (תולדות קל"ט עמ' ב): "תא חזי לא דן קב"ה לאדם קדמאה (אדם הראשון) עד דפקיד ליה לתועלתיה, דלא יסטי לביה ורעותיה לארח אחרא בגין דלא יסתאב, ואיהו לא אסתמר ועבר על פקודי דמאריה, ולבתר כן דן ליה דינא ועם כל דא לא דן ליה כדקא חזי ליה, ואוריך עמיה רוגזיה, ואתקיים יומא חד דאיהו אלף שנין".

בכל יום היו הלויים אומרים שיר אחר מתהילים בבית המקדש, ואמר רבי עקיבא (ר"ה דף ל"א עמוד א): "בשביעי היו אומרים 'מזמור שיר ליום השבת' - ליום שכולו שבת", והכוונה היא לעולם הבא כמו שמובן בברור מהמשך דברי הגמרא, וכן ברור לכל מי שלמד בחייו תורה למה התכוון רבי עקיבא. וכן מבקשים בברכת המזון בחגים "הרחמן, הוא ינחילינו ליום שכולו טוב", וגם פה הכוונה לעולם הבא. ולפי היהדות ודאי שהעולם הבא לא יהיה רק 24 שעות, וגם לא רק שנה אחת, ובכל זאת התקופה של העולם הבא נקראת "יום" בדברי חז"ל.

בעץ חיים (דברי המקובל האריז"ל, נכתב לפני כ500 שנה) כתוב שהייתה בחינת זמן עוד מתי שנבראו עולמות רוחניים - לפני שהעולם החומרי נעשה, ושהעולם הזה החומרי, לפי הקבלה, הינו סוף מעשה בראשית והתהווה רק לאחר העולמות הרוחניים ונמצא בתוכם.

וכתב הרב המקובל אברהם אזולאי (נפטר לפני כ400 שנה) בעל החסד לאברהם, במעין ה' עין משפט בנהר נ"א, שגן עדן התחתון (והוא, לפי הקבלה, בחינה רוחנית השייכת לעולם העשיה בו נמצא גם היקום הפיזי בו אנו חיים) נתהווה 1808 שנים קודם העולם הגשמי. וכותב על זה הרב יוסף חיים בספרו דעת ותבונה פרק ל' באריכות, ומסכם שהתהוות העולם הרוחני העליון, לפי הקבלה, היתה הרבה זמן לפני העולם הגשמי והתהוותו ארכה הרבה יותר מ6 ימים של 24 שעות. וכלל גדול בידינו - מה שיש למטה הוא רמז למה שיש למעלה, ואם המלה "יום" במעשה בראשית רומזת, לפי היהדות, לעולמות הרוחניים, שם כל "יום" היה הרבה יותר מ24 שעות, יש הצדקה להניח שיתכן ש"יום" במעשה בראשית של העולם הגשמי, גם הוא ארך יותר מ24 שעות.

עוד מביא הרב יוסף חיים בשם הרב מהרש"ך בספר שעת רצון (לפני כ200 שנה) על תיקון הזוהר ל"ו דף ר"ב עמוד ב, ראיות שכל הווית העולמות הרוחניים הייתה לפני העולם הזה וארכה אלפי שנים ויותר, ואומר על זמן הווית העולמות הרוחניים: "...ולא שנים כשנים ולא ימים כימים ולא לילות כלילות. ולא היו אלא מידת ימים מידת שנים מידת לילות... (הכוונה בזה היא שלגבי העולמות הרוחניים, הייתה מידה כלשהי של זמן שנקראת יום ומידה יותר גדולה של זמן שנקראת שנים, ומידה משלימה שעוקבת אחרי מידת הימים שיש לה אופי שונה והיא הנקראת לגבי העולמות הרוחניים - לילה), ואף כאן בעשיה (העולם הזה החומרי הוא חלק מעולם העשיה) לא היו לילות כלילות ולא ימים כימים ולא שנים כשנים..." ועוד אומר בהמשך: "...אלא שלא בינת אדם לנו למען דעת כמה אורך זמן היה יום אחד, ועל כל פנים זמן ארוך היה, ושעה אחת של אותו זמן היתה ארוכה מחזקת כמה שנים...".

בנוסף, יש 2 גרסאות לתרגום יונתן לפסוק בתורה על עשיית המאורות הגדולים (השמש והירח) (בראשית א ט"ז): "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים...". תירגם ופירש יונתן בן עוזיאל לארמית (חי לפני כ2000 שנה): "ועבד ה' ית תרין נהורייא רברבייא והוו שווין באיקרהון עשרין וחד [שנין] [שעין]..." תרגום לעברית של התרגום לארמית - ועשה ה' את שני האורות הגדולים והיו שווים בכבודם 21 [שנים] [שעות]... לפי הגרסא שברוב הספרים כתוב שעין (שעות). בגרסא האחרת כתוב שנים. הגיוני שהמקור הוא שעות, וכך רוב הגרסאות, אבל מצד שני, מאוד לא הגיוני שנוצרה טעות שהפכה את המלה "שעות" ל"שנים". אם הגרסא האמיתית היא שנים, אז ברור שלפי רבי יונתן "יום" במעשה בראשית לא יכול להיות 24 שעות.

צריך להדגיש שלא כל המדובר פה מתייחס לעולם הזה כלל ולא הכל מדבר על המפץ הגדול שמדברים עליו הפיזיקאים, אלא על דברים שקרו הרבה לפני זה (דברים שקרו לפני שהתהווה היקום שאנחנו נמצאים בו, וב"זמן" הכוונה שהיה זמן לפני שהיה משהו פיזי, או שהייתה בחינה של "זמן", ומה שאנחנו קוראים לו "זמן" רומז אליה). בכל מקרה, הרב המרש"ך כבר לא מדבר על מציאות רוחנית אלא על עולם העשיה שהיקום שלנו הוא חלק ממנו, ואומר עליו ממש שבעת התהוותו, "שעה אחת של אותו זמן היתה ארוכה מחזקת כמה שנים", והוא כבר ממש מדבר על התהוות העולם הזה, עליו ממש מדברים הפיזיקאים, וכותב בפירוש שתהליך התהוות היקום היה ארוך מאוד. ובכל מקרה, לפי הכלל שמה שיש למטה הוא רמז למה שיש למעלה, יתכן מאוד לפרש "יום" במעשה בראשית כיותר מ24 שעות.

הכלל שהעולם הזה רומז לעולמות הרוחניים בא לידי ביטוי בהרבה מובנים שונים, בין היתר בזה שאנחנו שמים את יד ימין על שמאל בתפילה, בזה שאנחנו מתעטפים בציצית לפני תפילין של יד, ומניחים תפילין של יד לפני תפילין של ראש, וכן כל המצוות מכוונות כנגד עניינים רוחניים. אברי האדם הם עצמם רומזים לעניינים רוחניים, וכן הזקן שמגדלים, אבותינו אברהם יצחק ויעקוב, דוד המלך, רחל ולאה אימותינו ועוד ועוד ועוד. לסיכום, כלל זה אינו איזשהו כלל שולי, אלא מרכזי מאוד ביהדות.

ליתר הבנה אפשר לקחת בתור דוגמא את בריאת האדם. אדם הראשון רומז לפי הקבלה לבחינה רוחנית מסוימת. לפי מה שהבאנו בשם המקובלים לעיל, שאמרו דבריהם לא מתוך הכרח מדעי להבין את הדברים דווקא כך, אלא סמכו דבריהם על התורה ופירושה לפי הקבלה, יוצא שלבחינה הרוחנית אליה האדם הראשון רומז לקח הרבה יותר מ24 שעות להתהוות מרגע שהתהוותה התחילה, והרבה יותר מ6*24 שעות מאז בריאת ה"יש" הראשון אחרי ה"אין". אם כן, לפי הכלל שציינו, יתכן לפרש שהאדם הראשון התהווה אחרי הרבה יותר זמן ממה שאפשר היה לחשוב אם מפרשים יום במעשה בראשית כ24 שעות.

ראיה לזה שיש הסבר טבעי לבריאת העולם מגיעה מזה שבמעשה בראשית (בפרק א') כתוב שם "אלוקים", שלפי התורה מסמל את "הנהגת הטבע", כלומר, הסתר פנים, כאשר מה שקורה קורה בהשגחה אבל ההשגחה לא ניכרת לעין, לעומת נס גלוי כמו קריעת ים סוף.

מרגע שנשלח משה להוציא את עם ישראל ממצרים עבר המון זמן עד שבאמת יצאנו משם, ומרגע שהתחלנו העליה לארץ עברו 40 שנה עד שנכנסנו, ואף הכיבוש לקח שנים. ואף בפסוקים כמו (בראשית י"ב ז): "לזרעך אתן את הארץ הזאת", המלה "אתן" אינה פעולה מידית אלא תהליך ארוך, וזה לא בגלל חוסר יכולת אלא חוסר רצון (האמת היא שהארץ ניתנה באותו הרגע, כלומר, מרגע ההבטחה שום דבר לא היה יכול למנוע את כיבוש הארץ על ידי בני ישראל, אבל פיזית עדיין לא כבשנו אותה אלא רק לאחר מאות שנים).

בראשית ב ז: "וייצר ה' אלוקים את האדם...". ה' יכול כמובן ליצור את האדם ברגע אחד. זה לא אומר בהכרח שהוא רצה. ובאמת אין שום הכרח לפרש את פעולת "וייצר" כפעולה מידית.

דמיינו מהנדס חשמל שמהנדס מפרט למעבד חדיש באמצעות תוכנת מחשב, לוקח את הקובץ מהתוכנה שמכיל את המפרט של המעבד ומפעיל מכשיר שמייצר מעבד פיזי מקובץ המפרט. כל מה שהמהנדס עשה זה לשים קובץ במכשיר ולהפעיל אותו, האם בגלל זה לא נכון לומר שהמהנדס יצר את המעבד? ואם למכשיר שמייצר את המעבד הפיזי היה לוקח שבוע לייצר את המעבד, בגלל מורכבות המעבד, האם אז פתאום לא היה נכון לומר שהמהנדס יצר את המעבד?

בדיוק באותו האופן, ייתכן שפעולת ה"וייצר" היא יותר מאשר הקמה לתחיה של האדם ברגע אחד אלא תהליך ארוך שבסופו חי האדם הראשון, כאשר האדם הראשון היה המטרה של כל אותו התהליך הארוך (בחינת סוף מעשה, מחשבה תחילה, כלומר, תחילת המחשבה היא על איך המעשה יסתיים). הרי לפי הקבלה, האדם הראשון, כמו כל דבר בעולם הזה, רומז לבחינה רוחנית, ולפי אותה קבלה, כל אותן בחינות רוחניות התהוו תוך הרבה יותר מיום אחד. הדבר היחיד שקריטי בפירוש התורה, במקרה הזה, הוא שה' הוא המהנדס שהינדס את האדם הראשון והינדס גם את התהליך שבסופו חי האדם הראשון (על דרך משל, זה מקביל למצב בו מהנדס החשמל ייצר גם את המעבד וגם את המכשיר עצמו שהשתמש בו לייצר את המעבד). כמה זמן לקח מרגע שהתחיל התהליך ועד שהאדם הראשון חי, לכאורה, לא רלוונטי.

מה שהבאנו הוא כבר ראיה חזקה לזה שאפשר בהחלט לפרש את המלה "יום" במעשה בראשית כיותר מ24 שעות, וכך פירשו כמה מרבותינו בלי שום הכרח מצד המדע אלא מצד התורה עצמה, או לפחות פירשו את המלה יום כפרק זמן ארוך לגבי זמן הווית העולמות הרוחניים. כדי לחזק את הנקודה, נביא עוד כמה דוגמאות למקרים בהם ברור שפשט המקרא אינו רלוונטי:

בראשית ג ז: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת". מדובר על אדם וחווה אחרי שאכלו מעץ הדעת, הבינו שהם ערומים, עשו חגורה והתלבשו. ובהמשך בפסוקים ט-י כתוב: "ויקרא ה' אלוקים אל האדם, ויאמר לו איכה. ויאמר, את קלך שמעתי בגן, ואירא כי עירום אנוכי ואחבא". ואיך בדיוק הוא ערום אם לפני שני פסוקים הוא עשה חגורה והתלבש. אלא ברור שהערום השני פה לא מדבר על בגדים רגילים פיזיים, ובדיוק כך מפרש הרב משה אלשיך. ואם השני לא מדבר על בגדים רגילים פיזיים מהם הוא היה עירום, מי אמר שהראשון כן?

בראשית א ו: ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים". כתב הרמב"ן על המלים "בתוך המים": "באמצע המים בין מים העליונים למים התחתונים כמו שיש הפרש בין הרקיע למים שעל הארץ כך יש הפרש בין מים העליונים לרקיע הא למדת שהן תלויים במאמר (בראשית רבה ד ג - כלומר, לקוח ממדרש חז"ל) וכתבה רש"י. וזה מענין מעשה בראשית הוא ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר שהענין הוא מסתרי התורה ואין הפסוקים צריכים לביאור הזה כי לא יאריך הכתוב בענינו והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו". במלים אחרות, אומר הרמב"ן שהפירוש לפסוק הזה הוא רק על פי הקבלה, וכך פירש גם רש"י שבדרך כלל מפרש לפי הפשט. יוצא מפה שלפסוק הזה אין פשט וכל כולו קבלה (הכוונה ב"מעשה בראשית" הוא תהליך המתואר בקבלה - ברמזים בזוהר וביתר ביאור בכתבי האר"י). על כל פנים, הרקיע שמוזכר פה הוא לא הכחול שאנחנו רואים מעל הראש שלנו, והמים הכתובים פה הם בכלל לא מים, רק בחינה בקבלה שנקראת מים, ויש 2 בחינות כאלה, והרקיע מבדיל ביניהן.

בזוהר כתוב (ויקרא י): "ואי תימא, הא כל בני עלמא מאדם נפקו, לאו הכי דלא, וכי נחית אדם הראשון לכלהו ארצות ואוליד בנין?! וכמה נשין הוו ליה?!". ביאור - אם תאמר שכל בני העולם יצאו מהאדם הראשון, לא כך, וכי הלך האדם הראשון לכל הארצות והוליד בנים?! וכמה נשים היו לו?! בהמשך, כשנדבר על תאוריית האבולוציה, נרחיב בנושא ונסביר מה בדיוק היה "ראשון" באדם הראשון לפי הזוהר, אם לא כל האנושות הם צאצאים של האדם הראשון. בכל מקרה, יוצא שלכאורה, לפי ספר הזוהר, האדם הראשון לא היה ראשון מבחינה ביולוגית, והייתה אנושות ביולוגית לפניו או לפחות במקביל אליו, ולא כולה נמחקה במבול (הרי נוח צאצא של האדם הראשון, ואם המבול מחק את כל האנושות חוץ מאת נוח, אז כל בני העולם הם צאצאים של האדם הראשון, ולפי הזוהר זה לא המצב, הרי אומר בפירוש שלא כל בני העולם יצאו מאדם. ויש לומר שאכן כתוב בתורה (בראשית ו י"ג) "קץ כל בשר בא לפני" ונראה שכל מי שלא היה בתיבה מת, אלא שכתוב גם (בראשית ו י"ב) "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", אמנם נוח לא השחית את דרכו, ולפי חז"ל גם לא מתושלח, ולפי חז"ל היו עוד ששרדו את המבול, ומשמע שלדעת חז"ל כשכתוב "כל" אין הכוונה דווקא ממש כולם).

פירש המקובל הרמב"ן את בראשית פסוק א ("בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ") כך: "ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא"; ואין כל ה"נעשה" – תחת השמש או למעלה – הווה מן האין התחלה ראשונה (אומר הרמב"ן שכל מה שרואות עינינו ביקום הפיזי כמו השמש והכוכבים, לא נברא יש מאין). אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל. והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן...". ואומר בהמשך: "אם כן יהיה פשט הכתובים על נכון, משמעותו, בתחילה "ברא אלוקים את השמים", כי הוציא חומר שלהם מאין, "ואת הארץ", שהוציא החומר שלה מאין. "והארץ" תכלול ארבע היסודות כולם, כמו (בראשית ב א): "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", שתכלול כל הכדור התחתון. וכן (תהילים קמ"ח ז): "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות", וזולתם רבים. והנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ" (נברא הפוטנציאל לכל מה שנוצר יש מיש ונעשה, מבחינת גמר מלאכה אחרי יצירה).

אם כן, לפי דעתו (והאריז"ל, שהוא הסמכות העליונה בכל נושאי הקבלה מבין רבותינו האחרונים, אמר שפירושי הרמב"ן על דרך הקבלה כולם אמת), כשכתוב "ארץ" אין הכוונה לארץ מבחינת כדור הארץ ולא לשום כוכב, ובטח לא לקרקע, אלא ליסוד דק מאוד שממנו הוציא הכל ובדיוק כמו שכתוב בפתח אליהו בתיקוני הזוהר (ולא היה לרמב"ן את הספר הזה) (תיקוני הזוהר י"ז - תרגום): "ובראת שמים וארץ, והוצאת מהם שמש ולבנה וכוכבים ומזלות. ובארץ אילנות, ודשאים, וגן עדן, ועשבים, וחיות, עופות, ודגים, ובהמות, ובני אדם..." כלומר, בני האדם, כמו הדשא והחיות וכמו השמש והירח לא נבראו יש מאין, וכל מה שנברא יש מאין זה רק יסוד דק שממנו יצא אחר כך הכל.

ואם לפי הקבלה לא הכל נברא מוכן וגמור, יש מאין, כמו שהוא היום לנגד עינינו, אלא נוצר יש מיש ונעשה מתוך אותו יסוד דק שכן נברא יש מאין, אין שום סיבה לחשוב שלא היו תהליכים טבעיים מעורבים מרגע אותה בריאה יש מאין, ואולי אפילו הבריאה יש מאין עצמה, ובטח שאין סיבה לחשוב שכל מה שקרה אחרי הבריאה היה מידי.

ועל כל פנים, רואים מפה שלפעמים אין פשט, ובמלה "שמים" הכתובה במעשה בראשית, אין הכוונה כלל לכחול הזה שאנחנו רואים מעל ראשנו, והמלה "ארץ" לא מדברת על החול והאבנים שמתחת לרגלינו, ולכן, יתכן שגם המלה "יום" שם לא מתייחסת ל24 שעות.

ואם כבר הבאנו את פירוש הרמב"ן, אפשר לשים לב לדמיון מצמרר בין תאוריית המפץ הגדול והתאוריות הנלוות אליה, שמדברות על תחילת היקום מנקודה, לבין מה שאומר הרמב"ן לפני 800 שנה - שנבראה (יש מאין) נקודה קטנה וממנה נוצר (יש מיש) ונעשה (גם יש מיש - והוא גמר מלאכה אחרי יצירה) הכל. ולפי קבלת האריז"ל, העולמות הרוחניים נתהוו מנקודה שהתפשטה, ומה שיש בעולם הזה הוא רמז לעולמות רוחניים.

ועתה לשורת המחץ. בתיקוני הזוהר כתוב שגן עדן ובני אדם יצאו מה"ארץ". הרמב"ן אומר שהמלה "ארץ" בפסוק (בראשית א א) "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", מתייחסת ליסוד דק ממנו יצאו שאר הדברים, ואומר שזה פשט הכתוב. הרמב"ן לא ראה את דברי הזוהר, אבל האריז"ל ראה את דברי שניהם ואמר שכל דברי הרמב"ן על פי הקבלה אמת, ואין צריך לומר שלפי האריז"ל, דברי הזוהר אמת. לכן, יוצא שלפי האריז"ל, דברי הרמב"ן והזוהר לא סותרים זה את זה. הרב המקובל אברהם אזולאי ראה את דברי שלושתם והאמין להם כמובן, ואמר שגן עדן התחתון נתהווה 1808 שנה קודם העולם הגשמי. אם כשכתוב בתיקוני הזוהר שמהארץ יצא גן עדן ויצאו בני אדם הכוונה לאותה ה"ארץ" עליה מדבר הרמב"ן שנבראה ביום הראשון, יוצא שמהיום הראשון עד היום השישי, לפי הקבלה, נתהוו גם גן עדן התחתון וגם בני אדם. ואם כך, מובן מדברי הרב המקובל אברהם אזולאי שהיו חייבים להיות ב6 ימים האלה לפחות 1808 שנה (לאו דווקא בדיוק, כי לא בטוח שגן עדן התחתון נתהווה ביום הראשון, אבל לפחות). ואם אכן כך הדבר, לא יתכן, לפי הקבלה, לפרש את "יום" במעשה בראשית כ24 שעות בשום אופן. עוד ראוי לציין שהרב אברהם אזולאי נפטר לפני כ400 שנה, לפני שמדען כלשהו העריך את גיל היקום, ופירש מה שפירש לפי הקבלה ולא כדי להתאים את התורה למדע.

בכל המאמר אני, הכותב, השתדלתי לצטט ציטוטים של מקרות שראיתי בעיני ושהאדם הממוצע יכול להגיע אליהם בהשקעת מאמץ סביר. לא ראיתי בעיני את המקור לדבר הבא, והאדם הממוצע לא יכול להגיע למקור אפילו במאמץ הרבה מעל למאמץ סביר, ולכן הדבר הבא הוא לא משהו שאני יכול לקחת עליו אחריות או לצפות שכל אדם יאמין בו, אבל בתור אנקדוטה הוא יכול לעבור.

ספר התמונה, המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה מתקופת בית שני, מבאר את מה שנקרא "תורת השמיטות". לפי שיטה זו, לפני יצירת האדם הראשון היו 6 שמיטות (שמיטה הוא מחזור בן 7 פעימות), כל אחת בת אלף שנים. כלומר, היו 6 פעמים 7 פעימות, כאשר כל פעימה היא בת אלף שנים. כלומר, היו 42,000 שנה לפני שנוצר האדם הראשון. לפי שיטה זו, אנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של השמיטה השביעית, ומתקרבים ליובל (הוא הפעימה ה50). אגב, לא בטוח בכלל שהשנים הללו היו כולן, לפי ספר התמונה, בעולם הזה הגשמי. אם כן מדובר על העולם הגשמי, אז לפי הפשט, לכאורה, אולי אפשר להבין מספר התמונה שכל יום במעשה בראשית היה 7,000 שנה (כך שעברו 42,000 שנים לפני יצירת האדם הראשון), אבל לא בהכרח.

מקורות שונים (שללא ספק לפחות חלקם העתיקו אחד מהשני או ממקור אחד ראשוני) טוענים שהרב אריה קפלן ראה את הספר "אוצרות החיים" של המקובל הרב יצחק דמן עכו שחי לפני כ700 שנה (ובין היתר, פירש את ספר היצירה וביאר את פירוש הרמב"ן על התורה). מסתבר שלספר הזה יש רק עותק אחד, כתוב בכתב יד, ונמצא בספריה על שם לנין במוסקבה, ולכן ראיית הספר הוא לא עסק פשוט. אותם מקורות טוענים שהרב אריה קפלן אמר שהספר "אוצרות החיים" מפרש את תורת השמיטות, כך ש42,000 השנים הללו שלפני האדם הראשון לא היו בשנות אדם, אלא בשנים של ה' - כך שכל יום הוא אלף שנה, כמו שמפרש רש"י, לפי הפשט, את הפסוק (תהלים צ ד): "אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר...", וכמו שמפרש הזוהר (תיקוני זוהר דף עז, והובא לעיל). כנראה שההיגיון מאוחרי הפירוש הזה הוא שעוד לא היה אדם בכלל, ולמה שהשנים יימנו בשנות אדם?!

ולכן, לפי הספר "אוצרות החיים", כל שנה מהשנים שלפני האדם הראשון, שהייתה בשנותיו של ה', הייתה בעצם 365.25 ימים, כאשר כל יום הוא אלף שנה. כלומר, כל שנה הייתה 36,5250 שנים בשנות אדם. ולפי זה, בשנות אדם, היו לפני האדם הראשון 42,000 כפול 36,5250 שנות אדם, שהן כ15.3 מליארד שנות אדם. גיל היקום המקובל בקרב הפיזיקאים, נכון לעכשיו, הוא בערך 13.8 מליארד.

בנוסף, אם כל זה נכון, ומדובר על העולם הזה הגשמי, ואם ההנחה נכונה שכל יום במעשה בראשית הוא שמיטה אחת בספר התמונה (7000 שנה בשנות ה'), יוצא שהיום הרביעי בו נעשתה השמש התחיל לפני כ7.6 מליארד שנים והסתיים לפני כ5.1 מליארד שנים. אם כך, גיל השמש אמור להיות בטווח הזה. לפי ויקיפדיה, גיל השמש הוא בערך 4.5 מליארד שנים.

עוד יוצא לפי ההנחה שכל שמיטה היא יום במעשה בראשית לפי ספר התמונה, שב2.5 מליארד שנה האחרונות נוצרו כל בעלי החיים של היבשה (היום השישי, בסופו נוצר האדם), וגם זה תואם את הערכות המדענים.

עם זאת, אם ההנחה הזאת נכונה, יוצא שיש מחלוקת גדולה לגבי הזמן בו נוצרו יצורי הים והציפורים, כאשר לפי החישוב הזה זה קרה לפני 2.5-5.1 מליארד שנים, ולפי ההערכות המדעיות, דגים התפתחו לפני כחצי מליאד שנה ועופות התפתחו לפני כ150 מליון שנה. מה שכן ידוע הוא שהערכות של הפיזיקאים לגבי כוכבים ודאיות הרבה יותר מהערכות מומחי המאובנים לגבי התפתחות מיני החיים, בפרט משום שתמיד יתכן שהמאובן הראשון שמצאו למין חיה כלשהו (למשל, דגים וציפורים) לא משקף את הזמן האמיתי בו אותו המין כבר היה קיים (יתכן שהיה קיים הרבה לפני ומסיבות כלשהן לא נוצרו מאובנים אז או לא נמצאו). לכן, לכאורה, ההתאמה בין גיל היקום והשמש היא ראיה חזקה יותר מאשר המחלוקת לגבי הזמן בו התפתחו הדגים והציפורים.

מחלוקת נוספת, מאוד חמורה, היא שלפי אותה הנחה לגבי המיפוי בין שמיטה ליום במעשה בראשית, יוצא שצמחים התפתחו לפני כ7.6 מליארד שנים, הרבה הרבה לפני ההערכה המדעית, ולפני שנעשתה השמש אפילו לפי התורה. לא רק זה, אלא שההערכה המדעית לגבי גיל כדור הארץ היא בערך 4.5 מליארד שנים. אני לא יודע איך לישב את המחלוקת הזאת, והאפשרויות היחידות שאני יכול לחשוב עליהן הן שזה סותר את ההנחה ששמיטה אחת בספר התמונה היא בדיוק יום אחד במעשה בראשית למרות ההתאמה עם גיל השמש, או שיש טעות מאוד גדולה בהערכת גיל כדור הארץ.

ולגבי התפתחות הצמחים לפני עשיית השמש - אפשרות אחת היא שהיה מקור אחר של אנרגיה שאיפשר את התפתחות הצמחים, אבל זה לא כל כך מסתבר מבחינה מדעית. אם מדקדקים במה שהפסוק אומר (בראשית א י"ד): "ויאמר אלוקים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים", אולי יוצא שהשמש הייתה קיימת לפני יציאת הצמחים, אבל זמן סיבוב כדור הארץ סביבה וסביב עצמו עוד לא היה סדיר, כך שעוד לא היו ימים ושנים בפרקי זמן כמו שהם עכשיו, במצב הסדיר. הפירוש הזה הרבה יותר מסתבר, אבל הוא מקלקל את ההתאמה בין חישוב גיל השמש לפי ההנחה ששמיטה אחת היא יום אחד לבין ההערכה המדעית, משום שאז, לפי ההנחה, גיל השמש (וגם גיל כדור הארץ) חייב להיות יותר מ7.6 מליארד, ונשארת רק ההתאמה בגיל היקום.

לסיכום, הראיה מספר התמונה שיום אחד הוא לא 24 שעות היא כן חזקה, כי את ספר התמונה אפשר למצוא באינטרנט בקלות, אבל ראיות דומות יש המון, חלקן כתבנו לעיל. לעומת זאת, את המקור מהספר "אוצרות החיים" לא הצלחתי למצוא משום שהספר "אוצרות החיים" אמור להימצא רק ברוסיה. גם מקור לדברי הרב אריה קפלן שהוא בעצמו כתב לא מצאתי, אלא רק ציטוטים הנאמרים בשמו. בנוסף, אין ראיה שהפירוש שבספר "אוצרות החיים" מדבר על העולם הזה הגשמי, ואם הוא מדבר על עולמות עליוניים, אז זו רק עוד ראיה לאוסף הראיות הגדול שיש, חלקו כתבנו לעיל (ורק המספר קצת יותר מדויק), אבל לא משהו חדש.

מצד שני, אם באמת כתוב בספר "באוצרות החיים" כך, ובאמת מדובר שם על העולם הזה הגשמי, לפחות עבורי, זו תהיה ראיה מצמררת שער לזה שגיל היקום לפי הקבלה הוא הרבה יותר מ6000 שנה. אפילו אם אין התאמה מלאה בין פירוש אוצרות החיים לבין התיארוך המדעי (אף שאם שמיטה אחת היא לא בדיוק יום אחד אולי יש התאמה), הפירוש על כל פנים מוכיח שאפשר לפרש את "יום" בראשית לפי הקבלה כהרבה יותר מ24 שעות. הלואי שנראה את המקור במהרה, ואולי נוכל להפוך את הנושא הזה מאנקדוטה לראיה חזקה מאוד.

לכאורה כל מה שאמרנו יכול להיראות מהצד כאילו אמרנו כל הזמן משהו אחד ועכשיו כשהבנו שטעינו שינינו לגמרי את הגרסה, אבל אין זה כך. אחת משום שלא הוכח שטעינו. ושנית, משום שלא כתוב במפורש שיום במעשה בראשית זה 24 שעות, ואפשר לומר שרק הנחנו שזה 24 שעות מסברה, כי זה מה שמובן ממה שכתוב. ולכן, אם טעינו, טעינו בסברה בלבד ואין זו טעות בתורה עצמה חס ושלום. סברה זו לא היתה מבוססת על דברי קבלה מנביאים או מרבותינו ז"ל אלא רק על השכל האנושי. לטעות בסברה זה ממש לא אותו הדבר כמו לומר שיש טעות בתורה חס ושלום או בקבלת רבותינו. כל עוד הנביאים או המקובלים לא גילו לנו מפורשות שהכוונה ל24 שעות, הנושא היה בסימן שאלה ולא עובדה תורית.

בסברות המתבססות על השכל ולא על דבר ה', יכולה בודאי ליפול טעות. ואפילו לפי התורה עצמה אין שום סיבה לחשוב שלא יתכן שנטעה בסברה, ועוד יותר כשמדובר בסברה שאין לה שום השפעה על קיום מצווה כלשהי. הרי אפילו בסברות שכן משפיעות על אופן קיומן של מצוות יש מחלוקות בין חכמים ולפחות אחד מהם בודאי טועה בסברה. יש הרבה מקרים בהם את אותו פסוק או מדרש פירשו חכמים שונים בצורות הפוכות על פי סברה, ודוגמא קלאסית היא סוגיית החטא שחטא משה רבינו שבגללו לא נכנס לארץ, ומה בדיוק היה החטא במה שעשה. אם כן מוכח שעל פי היהדות זה לא רק אפשרי אלא ודאי שנטעה בסברות שמתבססות על השכל, ופה ההבדל העבה שבין סברה לבין נבואה או דבר שעבר בקבלה. לכן, אם טעינו בסברה ש"יום" במעשה בראשית הוא יותר מ24 שעות, אין זו סיבה להרים גבה וזהו מקרה שיכול לקרות.

בנוסף, ראינו ראיות חזקות לאפשרות לפרש את המלה יום כיותר מ24 שעות, ראיות הבאות מדברים שנכתבו על ידי רבותינו שחיו לפני מאות רבות של שנים ומתבססות על התורה עצמה ובכלל לא על המדע. ולכן, נראה שבכלל לא טעינו, ולמקובלים היה ידוע מתמיד שהיקום זקן בהרבה מ6000 שנה.

למרות כל מה שאמרנו על זה שאפשר ליישב את התורה עם עולם מאוד זקן, ושיש לכך ראיות מהתורה עצמה ומפרשיה שלא מגיעות מהמדע כלל, עדיין חשוב לדעת שאף לא אחת מהמדידות של גיל היקום מוכחת מתמטית, אלא אמפירית בלבד. וכל דבר שמוכח רק אמפירית עלול להתברר כשגוי, וזה בדיוק מה שקרה לתאוריית הגרביטציה של ניוטון (תאוריית היחסות החליפה אותה) ולתאוריה שהטבע לוקלי וגם דטרמיניסטי (bell theorem סתר את זה), והפיזיקה הקלאסית (בין היתר, תאוריית היחסות של איינשטיין) היא כולה, כנראה, רק קירוב של מכניקה קוואנטית, כלומר, היא נכונה רק בערך אבל לא מדוייקת, ועובדים עכשיו על תאוריה שתחליף אותה ואת תאוריית הקוואנטים (אחת מהאפשרויות להחלפתה היא string theory שאומרת שהמרחב והזמן בכלל לא רציפים).

והתאוריות הנזכרות שהחולפו או יוחלפו הן מוכחות אמפירית (או היו מוכחות) הרבה יותר מכל השיטות לחישוב גיל היקום (תאוריית היחסות, למשל, נחשבת לאחת התאוריות המוכחות ביותר בהיסטוריה המדעית). לא רק זה, אלא פעמים רבות שיטות שונות לחישוב גיל היקום סותרות אחת את השניה (כלומר, יוצא גיל עולם מאוד שונה לפי שיטות שונות של חישוב).

אין הכוונה שיש סבירות גבוה שיהקום צעיר, ולפי הקבלה, לכאורה, היקום באמת זקן, אבל מי שממשיך להאמין שהיקום צעיר לא נוהג כמשוגע. כלומר, יש לו על מה לבסס את האמונה שלו, בניגוד למשל לאמונה שאיפשהו יש ריבוע עגול, או האמונה שגרביטציה היא לא חוק שקיים בטבע וכל דבר שנעזב יכול בהסתברות חצי לרחפף באויר, ורק במקרה עד היום הכל נפל.

לסיכום, אין שום סתירה בין גיל היקום ליהדות. אפשר להבין מהתורה שגיל היקום הוא הרבה יותר מ6000 שנה, ויש מקובלים גדולים שפירשו את התורה כך גם ללא שום הכרח מדעי, ביניהם המהרש"ך שאמר כך בפירוש, ואת דברי הרב אברהם אזולאי אי אפשר להבין אחרת, והם חיו לפני שהיו ראיות מדעיות לגיל מופלג ליקום.

אין שום מחלוקת. המחלוקת היחידה היא עם האמונה הפרטית של חלק מהפיזיקאים שזה קרה במקרה ללא גורם מכוון, דבר שכבר הוכחנו לוגית שאינו נכון והם עצמם הוכיחו את זה אמפירית. זה נכון לגבי כל התאוריות שמנסות להסביר איך קרה המפץ עצמו, והמחלוקות היחידות הן עם האמונות הפרטיות של חלק מהמדענים.

ולא רק שאין מחלוקות, אלא שספק אם היו אי פעם ואי פעם יהיו תאוריות מדעיות שמוכיחות את מציאות ה' כמו תאוריית המפץ הגדול. הרי הפיזיקאים סוברים שתחילת המפץ הגדול הייתה גם ההתחלה של הזמן הפיזי, ומי יכול היה להתחיל את הזמן? מלבד זאת, המפץ הגדול מהונדס, ואם משהו היה טיפה שונה בחוקי הטבע או בתנאים ההתחלתיים של המפץ, לא היו חיים בשום מקום. למשל - אם הקבוע הקוסמולוגי היה אפילו מעט מעט שונה, היקום היה מתכווץ מרוב גרביטציה וכולו היה חור שחור אחד, או, לחילופין, היקום היה מתרחב כל כך מהר שלא הייתה שום גלקסיה בשום מקום, ולכן שום כוכב לכת היה מסתובב סביב שום שמש. בשני המקרים, לא היו חיים בשום מקום. רק ערך מאוד ספציפי של אותו קבוע יכול היה לאפשר למפץ הגדול להתנפץ בצורה מדוייקת שתאפשר חיים. וזו רק דוגמא אחת מבין המון פרמטרים מהונדסים. אז תודה למאמיני המפץ הגדול שהוכיחו את מה שתמיד ידענו.

מעבר לזה, יש כבר מי שאומר שאולי הייתה בריאה ראשונה יש מאין ממש, על ידי חוקי הפיזיקה, אף שלא היה להם איפה, מתי, ועל מה לפעול (התאוריות המדוברות לא רק טוענת שהחומר נברא, אלא אף שהמרחב עצמו בו החומר נמצא וגם הזמן עצמו נבראו. לפני כן, לדעתם, לא היה דבר כזה "איפה" או "מתי"). בקיצור, המפץ הגדול יוצר פרדוקס עצום אצל אתאיסטים, שמשתמשים במפץ בתור משענת לכפירה שלהם, בעוד שהמפץ סותר את הכפירה שלהם מכל הכיוונים.

חשוב לומר שתאוריות אלו אינן מוכחות ועוד יכול להתברר שלא היה מפץ כלל, אבל כל הסבר שלא ימצאו על סמך נתונים אמפיריים לא יוכל לסתור את מה שמוכח לוגית, וזה שיש הסבר טבעי, כמו שהסברנו, בודאי לא סותר כלום.

ונזכיר את המשל שמשלנו לעיל לגבי העובדה שסדר ותיחכום מוכיחים שיש מהנדס. אם נחבר את תאוריית המפץ הגדול לאותו משל, נקבל שגילוי המפץ הגדול הוא בסך הכל גילוי הכפתור שאולי הפעיל את פס הייצור. וכמו כל כפתור שמפעיל פס ייצור, דרוש מישהו שיצור את פס הייצור, את הכפתור, יחבר ביניהם, ואחרי שהכל מוכן, ילחץ על הכפתור.

ואפילו הטענה שהלחיצה על הכפתור הייתה מקרית, אם נכונה (והסיכוי שזה קרה במקרה, גם לדעת מי שטוען את זה, הוא אפסי), רק מסירה את הצורך בלחיצה על הכפתור, ולא את שאר הבעיות. הרי גם כפתור שנלחץ מעצמו כל כמה זמן צריך שמישהו ייצור אותו ויתכנן אותו כך שיילחץ מעצמו, וייחבר אותו לפס הייצור שצריך שייצרו אותו גם כן.

וכמו במשל, גם אם מישהו יטען שזה לא מוכיח שה' עשה את כל זה ואולי משהו אחר גרם לכל זה במקרה, נענה לו מיד שגם אם ימצאו כפתור אחר ופס ייצור אחר, זה לא יעזור בכלל כי אותן בעיות יצוצו שם, ואפילו אם יגלו 1000 כפתורים ופסי ייצור כאלה זה לא ישנה כלום.

יש מחלוקת שוב עם האמונה הפרטית של המדענים שתהליך האבולוציה קרה במקרה, ואמונה זו נסתרת על ידי ההוכחה שהוכחנו (גם הלוגית וגם האמפירית). ואם נזכור את המשל שמשלנו לעיל לגבי העובדה שסדר ותיחכום מוכיחים שיש מהנדס, נוכל להבין שאפילו אם הייתה אבולוציה, תהליך האבולוציה הוא בסך הכל פס ייצור. וכמו כל פס ייצור, מישהו צריך ליצור ולהפעיל אותו, הרי תהליך האבולוציה תלוי בכמות אדירה של תהליכים כימיים-פיזיקלים מסודרים וסופר מתוחכמים שמאפשרים אותו, ועל זה כולם מסכימים.

וביתר פירוט, תאוריית האבולוציה הדרווינית באה לענות על טיעון השעון שאומר שאם מישהו מוצא שעון, הוא יודע שמישהו יצר את השעון הזה, ומשום שעין של נמלה הרבה יותר מתוחכמת משעון, שלא לדבר על המוח של האדם, מוכח שמישהו יצר אותם. דרווין טען שיש הבדל בין הדברים - נמלה מולידה נמלים שדומות לה אבל לא זהות, ואם מופעל לחץ מהטבע על הצאצאים של הנמלה כך שהחזק שורד טוב יותר, הצאצאים שחל בהם שינוי לטובה לעומת הוריהם יולידו יותר צאצאים, וכך השתפרו, זה לעומת שעונים שלא מסוגלים להתרבות.

אפילו אם דרווין צדק, תאוריית האבולוציה לא מבטלת את הצורך במישהו שיתחיל את התהליך הזה ויקים לתחיה את האורגניזם הראשון... הרי חומר דומם לא מתרבה, ולא יכול לעבור אבולוציה דרווינית עד שיהפוך לבקטריה או אורגניזם חד תאי אחר, ואורגניזם חד תאי הוא הרבה יותר מורכב משעון, ולכן, טיעון השעון חל על האורגניזם הראשון (מישהו יצר אותו, אולי יש מיש, אבל יצר אותו על כל פנים באופן מכוון ולא במקרה) ותאוריית האבולוציה לא חלה עליו.

ובנוסף, גם לפי תאוריית האבולוציה, דרוש מישהו שיצור את כל התנאים שיאפשרו לתהליך להתרחש... הרי מוכח שהטבע מהונדס, וחוקי טבע ותהליכים כימיים, כמו חומר דומם, לא מתרבים, ולא יכולים לעבור תהליך של אבולוציה דרווינית שיאפשר להם להנדס את עצמם עד שיאפשרו את תהליך האבולוציה של האורגניזמים, ולכן, טיעון השעון חל על חוקי הטבע ותאוריית האבולוציה לא חלה עליהם.

מצד שני, יש התאמה יפה בין תיאור התורה לייצרת האדם ובין תאוריית האבולוציה. בראשית ב ז: "וייצר ה' אלוקים את האדם, עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים..." וכתוב בתהילים ק"ג י"ד: "...זכור כי עפר אנחנו". תאוריית האבולוציה מתימרת להסביר איך אורגניזים פשוט, חד תאי, מוליד בן אדם, פיל, ליוויתן, דגים, ציפורים, עצים ופרחים. התאוריה מניחה שיש תהליך של "החיאה" שבאמצעותו אטומים דוממים הופכים לאורגניזם חי (קמים לתחיה). מבלי התהליך הזה (שעוד לא גילו אותו), לא יתכן להסביר איך נוצר האורגניזם הראשון שנקרא לפי התאוריה - האב הקדמון של כל האורגניזמים.

עפר ביהדות מסמל את הדומם (עץ חיים שער נ פרק א, ובעוד אינספור מקומות), והנה התאוריה אומרת שבני האדם נוצרו מאטומים דוממים. והחד תאיים והקופים שבדרך, ושאר בעלי החיים, הם כמו שלב השרשת השורשים, צמיחת הגזע, הענפים והעלים של העץ לפני שיוצאים התפוחים שלשמם נזרע הגרעין. והנה, כמו שנכון לומר שהתפוחים נוצרו מהגרעין, על אף השלבים שבדרך, כך נכון לומר שנוצר האדם מהעפר.

אגב, בולט לכל מי שיש לו עיניים לראות, שמי שמאמין בתאוריית האבולוציה, בהכרח מניח שתחיית המתים היא אפשרית על ידי תהליך טבעי, הרי אם תא אחד יכול לקום לתחיה מאטומים דוממים כמו שמניחה התאוריה, זו כנראה רק שאלה הסתברותית לקימה לתחייה של הרבה תאים ביחד. וכבר אמרנו שסיכוי שמשהו יקרה רלוונטי רק אם מאמינים שהוא קורה ללא גורם מכוון, ולמשל, אם בני אדם ידעו להפעיל את התהליך הזה ויהיו הכלים הנחוצים לשם כך, יהיה ניתן להחיות מתים במעבדה (ובשלב כלשהו בקופות חולים).

מלבד האמונה העיוורת של המדענים באקראיות מהצד האחד וההתאמה היפה עם התורה מהצד האחר, ישנה עוד מחלוקת בפרט טכני - לגבי מספר השנים שעברו מאז האדם הראשון, כאשר לפי התאוריה המספר הוא כ160 אלף שנה, ולפי היהדות המספר קטן בהרבה - פחות מ6000 שנים.

אבל צריך להבין שתיארוך המאובנים מסתמך על שיטות שמניחות הנחות שאין להן הוכחות. למשל, שיטת התיארוך שנחשבת למדוייקת ביותר מסתמכת על ההנחה שקצב פירוק איזוטופים הוא אקראי (אטום מסוים יכול להופיע באופנים שונים הנקראים איזוטופים, שחלקם לא יציבים ומתפרקים והופכים לאיזוטופים אחרים יציבים), ומניחים גם שאותו הקצב היה קבוע מאז ומעולם. ובצירוף עם ההנחה שכל האיזוטופים התחילו את דרכם באותו האופן בדיוק, אפשר לתארך סלעים.

אם יש אפשרות שהקצב היה מהיר יותר במשך תקופה ארוכה, או היה זמן בו הייתה התפרצות של פירוק מהיר מאוד, זה יכול להסביר בקלות למה מאובן בן פחות מ6000 שנים מתוארך כבן 160 אלף.

כבר גילו שאפשר להאיץ את הקצב מעט, אבל לא הצליחו להאיץ אותו מספיק כדי להסביר את המחלוקת. אומנם, זה שלא גילו לא אומר שתהליך כזה לא קיים ולא קרה.

ואם נניח שזה שלא יודעים על תהליך כלשהו זה אומר שהוא לא קיים, מלבד הגאווה ההזויה שתהיה בהנחה הזאת, נאלץ להניח שלא קיים תהליך שמחייה אטומים דוממים - הרי גם עליו לא יודעים. אבל בלי תהליך ההחיאה אין לתאוריית האבולוציה שום זכות קיום, כי האורגניזם הראשון לא יכול היה להיווצר ותהליך האבולוציה לא יכול היה להתחיל, ונצטרך לחפש תאוריה אחרת.

ואם נתעקש להניח שיש תהליך המחיה אטומים דוממים, זו תהיה צביעות ענקית לומר שלא יתכן שתהליך פירוק האיזוטופים יכול היה להיות יותר מהיר, ובמיוחד לאור העובדה שכבר הצליחו להאיץ אותו, רק לא מספיק (ולאור העובדה שלפי תאוריית הקוואנטים, אפילו השתגרות המאובן כולו ממקום למקום זו רק שאלה של הסתברות).

אגב, אין להתפלא אם פתאום יתגלה תהליך ההחיאה ולא יתגלה תהליך האצת פירוק האיזוטופים. הגיוני ששני התהליכים קיימים, אלא שלאין ערוך יותר משאבים מושקעים במחקרים למציאת תהליך ההחיאה, ולכן סביר שדווקא הוא ימצא ראשון.

עם כל זאת, למען האמת, יש בעיה אחרת שצצה אם מניחים שתהליך הפירוק הואץ, והיא שהיתה משתחררת כמות עצומה של חום שאולי כדור הארץ כולו לא היה עומד בה ונמס. ואף שאולי יש דרכים שבהן כדור הארץ יכול היה להינצל מהחום, כנראה שהאפשרות הזאת היא לא האפשרות הכי סבירה ליישוב המחלוקת.

אפשרות יותר טובה היא שיתכן שיש שגיאה בהנחה העיקרית האחרת של שיטת תיארוך המאובנים, האומרת שכל החומרים הרלוונטים נוצרו מההתחלה באותו המבנה. התיארוך מתאפשר על ידי ספירת האטומים שנוצרים כתוצאה מהפירוק, ויחסם לאיזוטופים שעוד לא התפרקו. אם חלק מהחומרים הרלוונטיים התחילו מההתחלה עם כמות גדולה של אותם אטומים שנוצרים כתוצאה מהפירוק, הם יראו כאילו המון איזוטופים התפרקו למרות שהתפרקו הרבה פחות, וכך יכולות להתקבל טעויות גדולות בחישוב גיל המאובנים.

לא רק ששיטות התיארוך לא מוכחות מתמטית בשום צורה ומתבססות על הנחות לא הכרחיות, אלא יש מקרים בהם שיטות מסוימות ממש נסתרו. מקרה אחד כזה מובא במאמר הזה (אפשר להבין הכל מה-abstract), בו מתוארת מדידה של גיל סלעים שנוצרו מהתפרצות הר געש בהוואי לפי שיטת תיארוך מסוימת (גם היא מבוססת על רדיו-אקטיביות). למרות שבזמן ביצוע התיארוך היה ידוע שהסלעים נוצרו 170 שנה לפני כן, הם תוארכו כבני מליוני שנים (!!!). כמובן שאפשר לטעון שאולי דווקא במקרה הזה שיטת התיארוך לא עבדה טוב (ואפשר להמציא לשם כך תירוצים רבים), אבל באותה מידה אפשר לטעון שאולי בכל המקרים היא לא עובדת טוב ורק כשמודדים גיל של סלעים שיודעים מתי הם נוצרו באמת יש אפשרות שהשיטה תתפס על חם.

צריך להבין שכל עסק התיארוך הוא עניין של אמונה. בא איש ומראה לנו סלע וטוען שהוא יודע שהסלע בערך בין X מליוני שנים, ומציג את זה ממש כעובדה. אנחנו יכולים להאמין לו או לא להאמין לו, אבל לדעת שהוא צודק או טועה זה בלתי אפשרי, הרי אף אחד לא חי לפני X מליוני שנים והכין לנו טבלת תאריכים כדי שנוכל לאמת את התיארוך, וגם לחזור אחורה בזמן לבדוק שהוא צודק זו לא אפשרות.

אז הוא בא עם עוד סלע ואומר שגם הוא בן X מליוני שנים, וטוען שזה מוכיח שהוא צדק גם קודם. האמת היא שעל אף שזה עלול לחזק את הטענה שלו במקרים מסוימים, בסופו של דבר זה רק אומר שעכשיו הבחירה שלנו היא האם להאמין ש2 הסלעים הם בני X מליוני שנים או לא, ובכל מקרה, זה עדיין רק עניין של אמונה.

אז הוא בא עם סלעים שיודעים שהם בני 1000 שנה ומראה לנו שהשיטה שלו מדוייקת, ושוב, על אף שזה מחזק מעט את הטענה שלו, עדיין יש לנו בחירה בין להאמין לו שניחוש מדוייק ל1000 שנה מוכיח שהניחוש גם מדוייק למליוני שנים, או לא להאמין לו. לדעת שהוא צודק או טועה אנחנו בכל מקרה לא יודעים, וכנראה שלעולם לא נדע.

עוד דרך להסביר את המחלוקת, ונביא לה ראיה חזקה ממקור מפתיע בהמשך, היא שאין מחלוקת ושבאמת המין האנושי קיים מלפני הרבה יותר מ6000 שנה, אבל התורה, כשמדברת על האדם הראשון, מתייחסת למעמד הרוחני שלו ולא לגנטי. כדי להבין את זה, נצטרך להקדים ולומר משהו שלאו דווקא יהיה לכל אחד קל להאמין בו, אבל נאמר אותו כדי להסביר את הצד של היהדות בסיפור, כלומר, נסביר למה בהינתן האמונה היהודית, המחלוקת יכולה להיות מוסברת כך, וזה יכול להתקבל גם על ידי מי שלא מאמין ביהדות.

אפשר לגרום לברזל, לעץ ולפלסטיק להיראות זהים לחלוטין. אף על פי כן, ברור שיהיו תכונות שונות לחומר, על אף המראה הזהה, כמו למשל שיהיה קשה מאוד לשבור את הברזל לעומת העץ, ואם יזרקו אותם לאש, הברזל רק יתחמם, העץ ישרף והפלסטיק ימס.

לפי היהדות, כך בדיוק המצב עם בני האדם. יש לכל איש נפש, ואף שהגוף נראה זהה, לנפש יש סוגים שונים. בתורה מצויינים שמות אנשים מאוד מסוימים בשושלת מהאדם הראשון ועד אברהם אבינו ומתעלמת משאר האנשים, ולפי הקבלה, היה באלה המוזכרים משהו מיוחד מבחינה נפשית, כלומר, נפש מסוג מיוחד (בכוזרי זה נקרא "סגולה"). וביחזקאל כתוב (יחזקאל ל"ד ל"א): "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם...", וכי לא ידענו שאנחנו אדם? וכי שאר העמים אינם אדם?

אלא לפי הקבלה, יש משמעות מיוחדת, רוחנית, לתואר "אדם", שמציין יותר מאשר ייחוס משפחתי לאדם הראשון. לכל אחד מהמין האנושי יש הגנטיקה ודאי זהה, אבל רק חלק מתוכם גם נקראים בתואר "אדם", שמתייחס לסוג הנשמה או לשייכות לדרגה רוחנית מסוימת, ולא לתכונה פיזית-גנטית. וכן דורש הזוהר (ויקרא ד עמוד א) את הפסוק (ויקרא א ב): "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה'..." ואומר שמי שנקרא אדם יקריב ומי שלא נקרא אדם לא יקריב, כלומר, התואר "אדם" מייצג יותר מאשר שיוך ביולוגי.

לפי זה, יתכן לפרש שהאדם הראשון לא היה הראשון מהמין האנושי מבחינה ביולוגית, אלא היה הראשון שהיה "אדם", כלומר, הראשון שהייתה לו נשמה מאותו הסוג המיוחד או הראשון שהשתייך לדרגה רוחנית מיוחדת.

ויש לזכור את הכלל הגדול שציינו לעיל - מה שיש למטה הוא כנגד מה שיש למעלה. והאריז"ל שהיה גדול המקובלים האחרונים, אמר (שער ההקדמות שער א דרוש באור החדש שיצא מן המצח) שהאדם הראשון היה כנגד בחינה עליונה מסוימות (שנקראת אור ונקראת מ"ה) וחווה כנגד בחינה אחרת (ב"ן). בכל אותו הספר בפרט ובכל דבריו בכלל, האריז"ל, על פי הקבלה, מלמד שהיו בחינות שקדמו לאותן בחינות - מ"ה וב"ן, (נקודים) אלא שבשלב מסוים "נולדה" הבחינה העליונה של מ"ה שהייתה מיוחדת ביחס לקודמות. אם כך, משום שקדמו בחינות אחרות שגם נקראות אורות לבחינה של מ"ה, שהאדם הראשון הוא כנגדה, אלא שהן לא היו מתוקנות, לפי הכלל שמה שיש למטה הוא כנגד מה שיש למעלה, הייתה אנושות לפני האדם הראשון, אלא שמשהו באדם הראשון היה מיוחד, מה שזיכה אותו לשם אדם (גימטריה מ"ה) ולתואר "ראשון" - הראשון המיוחד. ולפי אותו היגיון, חוה כבר הייתה בחיים, אבל לא הייתה מתוקנת עד שבא האדם הראשון ותיקן אותה מבחינה רוחנית (נקודים דס"ג הפכו לב"ן בעקבות מ"ה, אבל הנקודים כבר היו לפני שהיה מ"ה).

וכך אפשר להבין את דברי הזוהר (זוהר ויקרא דף י עמוד א): "ואי תימא, הא כל בני עלמא מאדם נפקו, לאו הכי דלא, וכי נחית אדם הראשון לכלהו ארצות ואוליד בנין?! וכמה נשין הוו ליה?! אלא אדם לא אשתכח אלא בהאי עלמא עלאה מכלהו דאקרי תבל, כדאמרינן, דכתיב (משלי ח ל"א) משחקת בתבל ארצו. והאי תבל אחידא ברקיע דלעילא, ואתאחידא בשמא עלאה, הדא הוא דכתיב (תהלים ט ט) והוא ישפוט תבל בצדק, בצדק ודאי. בגין כך בנוי דאדם אשתכחו בהאי ארעא עלאה דאקרי תבל, ואינון עלאין על כלא, כגוונא דלעילא..."

ביאור - שואל הזוהר בתמיהה - האם יתכן שכל בני העולם יצאו מהאדם הראשון? לא כך, כי היתכן שהלך האדם הראשון לכל הארצות האלה והוליד בכולם ילדים?! וכמה נשים היו לו?! ואז מסביר הזוהר ש"אדם" היה רק בעולם העליון ביותר שנקרא תבל, ונראה שפה כבר לא מדובר על האדם הגשמי הראשון, אלא על בחינה רוחנית שנקראת "אדם", ושמבין הבחינות הרוחניות, הבחינה של "אדם" נמצאת רק גבוה, בדרגה רוחנית שנקראת "תבל", שמתאחדת עם דרגה רוחנית אחרת שקורא לה פה "שמא עלאה". ואז אומר (בגין כך בנוי דאדם...) שמשום שכך המצב בבחינה הרוחנית, גם בעולמנו הגשמי, הבנים הביולוגיים של האדם הראשון הגשמי, שהיה בשר ודם כמונו, נמצאים רק בארץ העליונה שנקראת תבל, ופה אולי הכוונה שסוג הנשמות של מי שנקראים "אדם" מגיע מבחינה רוחנית שנקראת "תבל", או שמדובר על ארץ ישראל שנקראת "תבל" שהיא ארצינו. ומסיים שהמצב למטה (בעולם הגשמי) רומז למצב שלמעלה (בעולם הרוחני).

אם מפרשים את הקטע בפשטות, יוצא שלפי הקבלה זה ודאי שהאדם הראשון הוא לא הראשון ביולוגית אלא רק מצד הנשמה המיוחדת שלו, ושזו לא רק אפשרות (ועל הדרך מתקבלת עוד ראיה שלפי הקבלה, יום במעשה בראשית הוא אינו 24 שעות). פירוש זה מקבל חיזוק מהסוף של הקטע, בו כתוב "כגוונא דלעילא", כלומר, "באותו אופן שזה למעלה", מה שכנראה אומר שמדובר בקטע על איך שזה למטה, בעולם הגשמי, וכמו שלא כל הנפשות יצאו מדרגת "אדם" הרוחנית, כך לא כל האנושות צאצאים ביולוגיים של האדם הראשון הגשמי.

וגם אם כשהוזהר שואל "האם יתכן שכל בני העולם יצאו מהאדם הראשון?" בתמיהה הכוונה היא לבחינה רוחנית שנקראת "האדם הראשון", ולא לאדם הראשון הגשמי, משימוש בכלל הגדול שמה שיש למטה רומז למה שיש למעלה, מתקבלת גם ככה ראיה לזה שלפי הקבלה, לא כל בני העולם הם צאצאים ביולוגיים של האדם הראשון.

ובכל מקרה, בהמשך הדף כתוב שיש בעולם בריות משונות לפי האקלים שבכל מקום ("וכל אינון בריין משניין בחזווייהו, משינויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר"), ואז מסופר על רבי נהורא שהגיע לארץ רחוקה כלשהי בלב ים, ואז כתוב שהיגיע למתחת לים, וכנראה מדובר על עמק כלשהו מוקף ים או משהו כזה, והיו שם בריות משונות, וכתוב שאוי למי שחולק על חכמים שיודעים סודות התורה ולא מאמין להם (שאומרים שיש בעולם בריות משונות ושלא כולם בני האדם הראשון, וכנראה שאז לא כולם האמינו להם) ("ונחת בשבילין ידיען בלבא דימא, ונפק תחות ימא לישובא חדא, וחמא מאינון בריין כלהו זעירין... זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא, וידעין סתימין דרזי עלאי, ווי לאינון דאפליגו על מליהון ולא מהימני"). ומזה ראיה שמאוד קשה לפרש באופן אחר שמדובר על העולם הזה, והזוהר ממש אומר בפירוש שלפי הקבלה יש אנשים שאינם בני האדם הראשון.

והנה, יוצא שדווקא אם היו מגלים שכל בני האדם יצאו מהאדם הראשון שחי לפני פחות מ6000 שנה, זה אולי היה סותר את דברי הזוהר, וזה שהייתה אנושות לפניו ובמקביל אליו (לאותו אדם שחי לפני פחות מ6000 שנה), זה בדיוק מה שמובן מהזוהר. ומפה ברור שלפי הקבלה (וספר הזוהר נכתב, לכל הדעות, הרבה לפני שמישהו תיארך עצמות של אנשים פרה הסטוריים), היהדות והמדע יכולים להסתדר באופן מופתי.

ניסיתי אני, הכותב, למצוא רמזים בתורה שבכתב לדברי הקבלה של קטע הזוהר הנזכר, שהאדם הראשון הוא לא הראשון גנטית, ובעזרת ה' מצאתי כמה רמזים אפשריים. היות ואיני ראוי לפרש את התורה, הרמזים האלה הם רק הצעות, ואבקש לקחת אותם בעירבון מוגבל. כדי למנוע בלבול, כשנאמר "אדם" נתכוון לאדם הראשון, וכשנאמר "הומוספיאנס" נתכוון למין האנושי בכללו.

בראשית א כ"ו: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אותם".

מצד אחד כתוב שברא אותו ביחיד, ומצד שני כתוב שברא אותם זכר ונקבה. אין זה המקום להסביר מה זה "צלם אלוקים", אבל באופן כללי, זה מדבר על סוג הנפש המיוחד של מי שנקרא "אדם" באמת לפי היהדות, ולפי הפסוק הזה, צלם האלוקים מתייחס רק ל"אותו" אחד מיוחד, ולא לכולם. כי אם זה היה מתייחס ל"אותם", היה צריך להיות כתוב - "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, זכר ונקבה". הרי אם ה"צלם אלוקים" מתייחס אל ה"אותם" של סוף הפסוק, אין שום היגיון בשימוש היתיר בפועל ברא בסוף הפסוק, ובאמירה שברא "אותו", כאשר הוא בכלל ה"אותם", ובכפילות האמירה "ויברא אלוקים את האדם בצלמו" ואז שוב - "בצלם אלוקים ברא אותו".

אם כן - "אותו" בא למעט. אלוקים ברא את האדם בצלמו, אבל שלא נטעה - בצלם אלוקים הוא ברא רק "אותו" המיוחד, הוא האדם הראשון. את שאר ההומוספיאנס הוא ברא זכר ונקבה, אבל לא בצלם אלוקים.

בראשית ב ז: "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

קודם היה תיאור של בריאה של יחיד בצלם אלוקים, ובריאה של רבים זכר ונקבה לא בצלם אלוקים. אין זה המקום להסביר מה זה "נשמת חיים" ומה זה "נפש חיה", אבל עכשיו כתוב שנפח באפיו נשמת חיים, בלשון יחיד, ולא באפיהם. כלומר, רק אדם קיבל נשמת חיים, ולא כל ההומוספיאנס. גם המשך הפרק מדבר על גן עדן ועל הבאת האדם לשם, ולכן, אם קודם הייתה בריאה של רבים לעומת בריאה של יחיד, פרק ב כולו מתייחס רק לאותו יחיד מיוחד, הוא האדם הראשון, ולא לכל ההומוספיאנס, שהיו לפי הזוהר בכדור הארץ אבל לא בגן עדן. אגב, גן עדן זה לא מקום פיזי, אבל אין זה המקום להסביר את זה לעומק.

בראשית ב י"ח: "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

בהתחלה כתוב שברא אותם זכר ונקבה, ועכשיו כתוב שלא היה לו עזר כנגדו. ומה זה עזר כנגדו בכלל? היה צריך לומר שיעשה לו נקבה. אלא נקבות היו, אבל הן לא התאימו לו.

בראשית ב כ"א-כ"ג: "ויפל ה' אלוקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה. ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת".

יתכן שכל סיפור הצלע לא מדבר בפשט, כלומר, לא נלקח מאדם צלע ממש, אלא מדובר על מהלך רוחני כלשהו שבו אחת ההומוספיאנס קיבלה גם היא "נשמת חיים" שהגיעה אליה מאדם. ראיה לזה שמדובר על תהליך רוחני אפשר לקחת מהעובדה שכתוב "ויביאה אל האדם", ואם היה פה נס גדול של בנית אישה מצלע, למה בנה אותה ה' במקום רחוק כך שהיה צריך להביא אותה אליו (לגן עדן)? ואם נקשה שהוא עשה את זה כדי שאדם לא יראה את זה קורה, נענה שה' יכול היה פשוט להשאיר אותו ישן עוד קצת.

וגם אם ה' בנה את האשה מהצלע בנס גדול, היה צריך להיות כתוב "ויבן ה' אלוקים מהצלע אשר לקח מן האדם אשה", ובמקום זה כתוב "ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". אומנם מה שכתוב גם יכול להתפרש במשמעות של בניה פיזית של צלע לאשה, אבל זה כתוב באופן פחות טבעי, ויכול במקום זה להתפרש שה' בנה את הצלע אל אשה, כאשר הפועל "ויבן" הוא במשמעות של "שם" או "נטע" או "העניק" וכו'. כלומר, לקח אשה והוסיף לה את "הצלע" שלקח מאדם, ובזה הפך אותה לעזר כנגדו.

ואומר אדם - "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי"... לפי פשט התורה, נראה שהיו נשים אחרות, אך הן לא היו עצם מעצמיו ובשר מבשרו, אחרת אי אפשר להסביר את המלים "זאת הפעם". ואז כתוב ש"לזאת יקרא אשה" - לזאת ולא לאחרות.

ויש כלל בתורה שאיפה שמופיע התואר "איש" או "אישה", זה מורה על חשיבות של אותו הומוספיאן אליו התואר "איש" או "אשה" מתייחס. וכתוב "כי מאיש לוקחה זאת", כלומר, קיבלה חווה את התואר אשה שמורה חשיבות כי לוקחה מהאדם הראשון. ואם לא היו נשים אחרים, היה צריך לסיים את הפסוק "כי מאיש לוקחה", והמלה "זאת" הייתה מיותרת וחסרת משמעות, אלא שרואים שהיו לפי התורה נשים אחרות, אבל הן לא לוקחו מאיש.

ויש עוד פסוקים שצריך להסביר. בפרק א, ברך ה' את כל ההומוספיאנס שיפרו וירבו וישלטו בטבע, וציווה אותם לאכול רק אוכל צמחוני, אבל אולי הם חטאו ולא שמעו בקולו, כמו שנוהגים ההומוספיאנס לעשות לא מעט.

בראשית ב ד-ז: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה. ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

בפסוקים אלו, חוזרת התורה אחורה מבחינה כרונולוגית אל הרגע בו עוד לא היו הומוספיאנס, ומתארת בקצרה את כל המהלך. לא היה אדם לעבוד את האדמה לפני שנבראו ההומוספיאנס. היו כבר שיחים ועשבים, אבל לא בשדות - שהם מקומות שנעבדים על ידי הומוספיאנס (כך פירש הרמב"ן). ה' יצר את האדם הראשון בתהליך כלשהו שהתחיל בדומם - "עפר מן האדמה", והסתיים בהפחת נשמת חיים באפיו. בדרך הופיעו גם ההומוספיאנס האחרים, כשהכל היה למטרה אחת - התהוות האדם הראשון.

גם כתוב (בראשית א כ"ו): "ויאמר אלוקים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו...". ברור שלא מדובר על שום צלם או דמות פיזיים, ובכתבי האר"י הפסוק מבואר. מה שמעניין זה שכתוב משהו דומה על שת, בנו של האדם הראשון (בראשית ה ג-ד): "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת. ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות". רואים ששת נולד בדמותו וכצלמו של האדם הראשון, אבל לא שאר הילדים שלו. ובאמת אמר הכוזרי שרק חלק מהשושלת שיצאה מהאדם הראשון קיבלו את ה"סגולה" במילות הכוזרי - היא הייחודיות שבאדם הראשון ובשת, ובעם ישראל כולו, שלא משותפת לכל מבני האדם. מכאן יוצא שיש משהו מיוחד באדם הראשון ובשת לעומת שאר הילדים של האדם הראשון, וזה מה שייחד את האדם הראשון מההומוספיאנס שקדמו לו. יוצא מזה שבני האדם הראשון מלבד חלק מצומצם מהם דומים לשאר ההומוספיאנס בזה שהם לא בדרגת "אדם", כמו שאומר לנו הנביא יחזקאל (יחזקאל ל"ד ל"א): "...אדם אתם...", אתם אדם, אבל לא כולם אדם, אפילו שחלקם צאצאים של האדם הראשון.

ונסיים במה שהתחלנו, ונאמר שהרמזים שהבאנו הם רק רמזים אפשריים, ואולי מחבר הזוהר ידע על רמזים אחרים בתורה למה שעבר בקבלה - לא כל ההומופסיאנס הם בני האדם הראשון, והאדם הראשון היה הראשון עם "נשמת חיים" ו"צלם אלוקים", שמושרש ברקיע "תבל", אבל הוא לא היה הראשון עם גנטיקה כמו זו שיש לאורגניזם שאנחנו קוראים היום "אנושות".

(להלן כמה בעיות שקיימות כרגע עם תאוריית האבולוציה. חשוב לציין שכל הבעיות הבאות מדברות על מקרו-אבולוציה המנסה להסביר את התפתחות המינים אחד מהשני, וטוענת שאטומים דוממים שהיו מפוזרים באטמוספירה ילדו את מסי, מייקל ג'ורדן, לויתנים, קרישים, פילים, ציפורים, נחשים, עצים, אבטיחים וכו'. זה בניגוד למיקרו-אבולוציה שמתרחשת במעבדה ואין בה שום ספק, המסבירה רק איך מין מסוים מסתגל על ידי מוטציות והתרבות לתנאי סביבה חדשים, אבל לא הופך למין אחר.

החלק הזה הוא מאוד ארוך ומתמטי, ומי שכבר התעייף מהדיבור על אבולוציה, או יתעייף באמצע, מוזמן לדלג עליו לכותרת הבאה, משום שתאוריית האבולוציה לא סותרת את היהדות, ולכן, החלק הזה אינו קריטי למטרה העיקרית של הפרק הזה).

למרות כל הנאמר, יש לדעת (וזה לא נאמר ממניע תורי אלא מדעי) שאף שתאוריית האבולוציה (מקרו-אבולוציה) נלמדת בבתי ספר כעובדה מוכחת, היא בסך הכל תאוריה, ולא דבר המוכח מתמטית. כמו כן, בניגוד לתאוריות אחרות שמוכחות אמפרית, כמו תאוריית היחסות, למשל, תאוריית האבולוציה היא לא משהו שאפשר לראות קורה במעבדה (דרוש כמות ענקית של שנים לראות אטומים מולידים בן אדם) ולכן היא גם אמפירית לא מוכחת.

ולא רק שהתאוריה לא מוכחת אמפירית, אלא יש לה לא מעט בעיות מדעיות.

אחת הבעיות היא שחסר מספר גדול של מינים במאובנים שמורה על חוסר הדרגתיות והופעת מינים חדשים באופן פתאומי. התשובה של מאמיני האבולוציה לטענה היא שיש סיכוי נמוך להיווצרות מאובן, ולכן הגיוני שיש הרבה מינים שחיו פעם ולא נמצא להם שום מאובן.

אף אחד מעולם לא חישב את הסיכוי להיווצרות מאובן כדי שנדע אם יש התאמה בין הסיכוי שיווצר מאובן למין כלשהו לבין כמות המינים החסרים, שכנראה גם תלוי בכמות האישים שהיו לכל מין ולאיפה הם חיו, ולכן לא נוכל לעמת את התשובה הזאת.

בין הבעיות הנוספות היא תקופת ה-Cambrian explosion בו הייתה התפרצות פתאומית של מינים חדשים באופן לא מוסבר תוך זמן יחסית קצר, מה שלכאורה סותר את הרעיון של תאוריית האבולוציה שהמינים התפתחו אחד מהשני באופן הדרגתי. התשובות של מאמיני האבולוציה היא שזה יכול לנבוע מעליה ברמת החמצן באותה תקופה לדעתם, או שינוי שחל לדעתם בשכבת האוזון, התכסות כדור הארץ בקרח שהייתה באותה תקופה לדעתם, עליה חדה של סידן באוקיינוס שלדעתם היתה אז, ויש להם עוד תשובות.

עוד בעיה היא שלפי תאוריית האבולוציה, היו צריכים להתפתח איברים מתוחכמים אצל מינים שונים ומשונים במקביל. למשל, העין התפתחה לדעתם במקביל לפחות 50 פעמים, דבר בלתי סביר ולא מתקבל על הדעת. התשובה של מאמיני האבולוציה היא שזה כן סביר, אולם הם לא הוכיחו בשום חישוב הסתברותי שזה אכן כך. האינטואיצה הפשוטה אומרת שזה הזוי, וכן דרווין עצמו אמר שיש לו צמרמורת לחשוב שהעין התפתחה במקרה (פעם אחת), ומי יודע מה היה אומר אם היה שומע שהיא הייתה צריכה להתפתח במקרה יותר מ50 פעמים. אם התאורייה הדרווינית הייתה נכונה, וכל המינים התפתחו במקרה מאורגניזם אחד פשוט, היינו מצפים שהייתה עין לאב הקדמון של כל היצורים שיש להם עין. לכן, כל העסק הזה לא מסתדר כלל ואף אחד עוד לא הצליח ליישב אותו עם התאוריה.

אגב, מה שאמרנו לא נכון רק לגבי העין, ולדעתם יש עשרות אם לא מאות איברים ומכשירים כימיים באורגניזמים שהתפתחו במקביל. אם התפתחות של איבר אחד במקביל לא מסתדרת עם התאוריה, קל וחומר כל כך הרבה מקרים כאלה. השיא מגיע עם הסנאים המעופפים שהם יונקים, ויש חיה אחרת שהיא חיית כיס וכמעט זהה לאותם סנאים. היצורים האלה הם כמעט זהים, אבל לדעתם אין להם שום אב קדמון משותף שהיה דומה להם, כלומר, התפתחו במקביל והגיעו כמעט לאותה התוצאה. לא רק זה, אלא לדעתם בני אדם יותר קרובים לסנאים המעופפים מאשר אותם יצורים תאומים שלהם (חיות הכיס). חשבו על שני אנשים שכתבו ספר היסטוריה על אותו אירוע היסטורי, ויצא שלא רק שהספרים דומים בתוכן אלא משתמשים כמעט בדיוק באותן מלים, ואפילו יש בהם טעויות זהות בעובדות... האם הם כתבו את הספר במקביל או שאחד העתיק מהאחר? ואם יודעים בודאות שהם לא העתיקו, האם זה אומר שהם כתבו אותו במקביל או שמישהו שלישי סיפר להם את הסיפור? אכן, האפשרות הגיונית היחידה היא שהתאוריה הדרווינית פשוט אינה נכונה.

עוד בעיה היא שישנן מערכות כל כך מורכבות ועדינות בבעלי חיים, שאם חלק אחד יחסר בהן חסרונו יקלקל אותן לגמרי, ולכן, לכאורה, בלתי אפשרי שהן התפתחו באופן הדרגתי. התשובה של מאמיני האבולוציה היא שיתכן שהמערכות האלו התפתחו באמת באופן הדרגתי, אבל חלקים שהיו פעם נחוצים הוחלפו בחלקים אחרים, שהתחלפו באחרים, ולאט לאט חלקי הביניים שהפכו למיותרים נשרו, ונשארנו עם מערכות שרק נראות כאילו כל חלק בהן הוא קריטי.

לפי התשובה הזאת, תאוריית האבולוציה לא בדיוק מסבירה איך זה קרה, ויש בכוחה של התשובה רק לדחות את הטענה שהתופעה הנזכרת סותרת את התאוריה לגמרי, כלומר, בזכות התשובה הזאת התאוריה לא בהכרח נסתרת בעקבות הטענה. ומשום כך, התשובה הזאת יכולה להיות מספיקה לאמונה דתית כזאת או אחרת שמנסה להתגונן כדי שיהיה אפשר להמשיך להאמין בה, אבל זה בשום אופן לא מספיק לתאוריה מדעית. מה גם שהאינטואיצה דווקא אומרת שלא לכל דבר אפשר להגיע על ידי שינויים הדרגתיים, ונוכיח בהמשך שיש דברים שבטוח אי אפשר להגיע אליהם כך.

באופן תאורטי, בהחלט יתכן שיש מערכת כלשהי שצריכה 2 או יותר מוטציות בשביל להתפתח, כאשר לכל מוטציה בפני עצמה אין שום יתרון הישרדותי. ולפי תאוריית האבולוציה עצמה, רק מוטציות עם יתרון הישרדותי שורדות ומתפשטות באוכלוסיה. מספיק שישנה רק מערכת אחת שזקוקה, למשל, ל10 מוטציות שיקרו ביחד באותה ילודה כדי להיבנות, משום שכל תת קבוצה של 10 המוטציות בפני עצמה לא מועילה, כדי לסתור את כל התאוריה. והמספר 10 הוא רק דוגמא קיצונית, כי גם פחות מזה כבר יסתור את התאוריה. לכן, כדי להגן על התאוריה באמת, לא מספיק לומר שאולי אפשר להגיע למערכות מורכבות באופן הדרגתי, אלא צריך להוכיח את זה לגבי מספיק מערכות כדי שנוכל להאמין, בניגוד לאינטואיצה, שמה שהם טוענים הוא באמת אפשרי.

ובכל מקרה, עם כל הכבוד לתשובה היצירתית, יש מקרים בהם הייתה חייבת להיות התפתחות פתאומית של מערכת שלמה. למשל, מערכת הראיה, לא שווה כלום ללא 1. חיישן שמזהה אור, 2. מנגנון שמגיב למה שהחיישן גילה, 3. חיבור כימי כזה או אחר בין החיישן למנגנון שמגיב למה שהחיישן גילה באופן שמועיל לאורגניזם במצבי התאורה השונים.

כל צירוף של חלק מהמרכיבים האלה ללא אחד מהם לא שווה כלום - למשל, אורגניזם עם חיישן שמגלה אור ללא שום מנגנון שמגיב למה שהחיישן מגלה הוא עיוור. ברור שאורגניזם יכול לראות לפחות מעט גם בלי כל מערכת הראיה שיש לאדם, אבל המרכיבים האלה הם מינימאליים וחייבים היו להתפתח ביחד בפתאומיות בילודה אחת. (קודם חישבנו את הסיכוי שהעין תתפתח 50 פעמים במקביל והגענו לסיכוי מגוחך, ועכשיו נראה שאפילו הסיכוי שמערכת ראיה מינימאלית, יותר פשוטה מעין, תתפתח פעם אחת הוא כבר מגוחך בפני עצמו.)

אפשר היה לחשוב שאורגניזמים עלולים להימצא במצב של חושך המון זמן, ולפתח בהדרגתיות מנגנון שמועיל למצב הזה, ואז יכול להתפתח חיישן שמזהה אור ומכבה את "מנגנון החושך" כשיש אור. אבל במצב כזה החיישן מועיל רק אם הוא באמת חיישן שמזהה אור וגם מכבה את "מנגנון החושך" כשיש אור, ולא מספיק שרק יזהה אור או יכבה את "מנגנון החושך" ללא קשר לאור שזיהה, ולכן, חיישן כזה לא יכול להתפתח בהדרגתיות.

יכול האדם לומר שאולי כל מרכיב התפתח בפני עצמו בהדרגה, וסוף סוף כשנשלמו כל המרכיבים התקבל אורגניזם שרואה. זו מחשבה נחמדה, אבל היא לא מתאימה לתאוריית האבולוציה אלא לתאוריית הניסים. מה שמבדיל, לדעת מאמיני האבולוציה, בין תאוריית האבולוציה לתאוריית הניסים, הוא תהליך הברירה הטבעית שמכוון את התפתחות האורגניזמים. לפי התאוריה, לא יתכן להניח ש2 מרכיבים (שכנראה דורשים הרבה יותר מ2 מוטציות) התפתחו ושרדו למרות שלא הניבו שום יתרון הישרדותי עד שנשלמו כל המרכיבים. במלים אחרות, לכל תת קבוצה של המרכיבים האלה יש Survival Value של 0.

הבעיה הזאת לא מופיעה רק במערכת הראיה, אלא גם במערכת השמיעה, היכולת להריח, היכולות למשש, היכולת לטעום וכנראה שיש עוד כמה מערכות כאלה שהיו חייבות להופיע בשלמותן. והמערכת המורכבת ביותר שהייתה צריכה להתפתח בפתאומיות היא כנראה האורגניזם הראשון, שלפי התאוריה קם לתחיה מאטומים דוממים שהתחברו להם והחלו לחיות בתהליך כימי לא ידוע.

עד היום, איש לא חישב מה הסיכוי שתיווצר, בפתאומיות, מערכת ראיה מינימלית על כל מרכיבה, ולכן גם איש לא בדק האם התפתחותן היא סבירה או בלתי סבירה לפי התאוריה (ולכן סותרת אותה).

בעיה נוספת, חמורה מאוד, היא שאין שום ראיה אמפירית (מניסוים) שמקרו אבולוציה יכולה לקרות, וכל הראיות הן נסיבתיות (סדר כרונולוגי במאובנים ודומות גנטית בעיקר).

בשביל לנסות להפיק ראיה אמפירית, התבצעו ניסויים בזבובים שמתרבים בקצב מהיר, כך שבמעט שנים אפשר להשיג כמות דורות המקבילה לאלפי שנים של יצורים יותר מפותחים, ויש מחלוקת בין מדענים אם הניסוי מוצלח, ומהווה ראיה לתאוריית האבולוציה, או כישלון, ומהווה ראיה נגד התאוריה.

בניסוי נוסף, תוך 50,000 דורות (השקולים לכמליון שנה בדורות של בני אדם) בניסוי עם בקטריות, שינויים מינוריים בלבד ניצפו (והבקטריה נשארה בקטריה, מיותר לציין), ויש מחלוקת גדולה בין מדענים אם הניסוי מוצלח או כישלון גמור. למרות שבויקיפדיה הניסוי מוצג, שלא בצדק, כהצלחה מסחררת ללא עוררין, באתרים אחרים הניסוי מוצג ככישלון. מהסתכלות אובייקטיבית (של לא מומחה, צריך לציין), הטיעונים שהניסוי לא מחמיא לתאוריה משכנעים הרבה יותר.

כדי להבין למה הטיעונים שהניסוי בבקטריות לא מחמיא לתאוריית האבולוציה יותר משכנעים, נציג כמה מספרים רלוונטיים ונשווה בין הניסוי בבקטריות לשינוי אבולוציוני שהתרחש, לפי דעתם של מאמיני האבולוציה, בסוסים ובבני אדם.

1. כבר אמרנו ש50,000 הדורות שעברו על הבקטריות בניסוי שקולות לכמליון שנה בדורות של בני אדם, ולכן שקולות לפחות שנים בדורות של סוסים. נניח ש50,000 דורות שקולים לחצי מליון שנה של סוסים.

2. קצב תהליך התפתחות המינים תלוי מאוד בקצב הופעת מוטציות אצל המינים השונים, וידוע שקצב הופעות מוטציות אצל בקטריות יותר גבוה מהקצב אצל בעלי חיים. התהליך גם מושפע מגודל האוכלוסיה ומבידוד של אוכלוסיות קטנות מעיקר האוכלוסיה, וגם פה יש יתרון גדול לניסוי על המציאות.

3. לפי אבולוציית הסוס בויקיפדיה, האבולוציה של הסוסים ארכה כ50 מליון שנה. ניקח את המין הראשון שם - Eohippus שהתפתח לפי ויקיפדיה ל-Orohippus תוך 2 מליון שנה, בתור זמן ממוצע בו חל שינוי משמעותי באורגניזם לפי תאוריית האבולוציה.

4. תחת ההנחה ש50,000 דורות שקולים לחצי מליון שנות סוסים, יוצא שב2 מליון שנה יש כ200,000 דורות של סוסים.

5. בויקיפדיה מתוארים לפחות 8 שינויים משמעותיים שחלו בסוס ב2 מליון השנה המדוברות - 1.רזה יותר, 2. מבנה ראש שונה, 3. רגל קדמית השתנתה, 4. רגל אחורית השתנתה, 5-6. שיניים השתנו לפחות ב2 אופנים, 7. כמות אצבעות ברגליים השתנתה בקדמיות 8. ובאחוריות. לפי זה, מספיקה כמות של של 25,000 דורות כדי לראות שינוי משמעותי.

6. על הבקטריות עברו 50,000 דורות, ולכן היינו מצפים, אם הניסוי מוצלח, לראות כ2 שינויים משמעותיים השקולים לשינויים שחלו בסוסים ב2 מליון השנה המדוברות. אגב, לא מספיק שיהיו שינויים חיצוניים שקולים, אלא צריכים לחול שינויים משמעותיים בגנים. אם, למשל, כבר קיים גן מסויים, אבל מוטציה שהייתה פעם פגעה בו נקודתית וגרמה לו לא לפעול יותר (כיבתה אותו), ואז מוטציה חדשה רק גרמה לו לפעול בחזרה, זה לא יהיה שקול להתפתחות הסוס המדוברת, משום שכך לא יכול להתפתח שום דבר חדש, אלא רק גנים קיימים שכבר פעלו בעבר יכולים לחזור לפעול.

7. כאן אפשר לראות כמה שינויים אמורים לחול במליון שנה של בני אדם. ולפי המאמר הזה בויקיפדיה, יוצא שהאבות הקדמונים של שימפנזה ובני אדם נפרדו רק לפני כ6 מליון שנה (בהן היו כ300,000 דורות). צאו נא לגן החיות הקרוב לביתכם (או הסתכלו על תמונות באינטרנט), והבינו כמה שינויים אמורים לחול במליון שנה (50,000 דורות) - כשישית מההבדל בין שימפנזה לבני אדם.

משום שיש אנשים שאולי מאוד קשה להם לקבל את כל הנאמר פה, ואולי ישקרו לעצמם שיתכן שאין כל כך הרבה הבדלים בין בני אדם לשימפזנות (ומשום שבאמת יש דמיון), נציין 6 מההבדלים: 1. הבן אדם מסוגל לדבר (ניסו ללמד קופים לדבר וזה לא עבד בכלל), 2. הבן אדם הולך זקוף, 3. יש לו הרבה פחות שיער (נו, אולי חוץ מאחינו העיראקים), 4. השימפנזות חכמים מספיק בשביל להשתמש בכלים לצרכי מזון וצרכים חברתיים אבל לא קרובים לבניית מכונות כביסה, מכוניות, מטוסים וחלליות, 5. הידיים של השימפנזות יותר ארוכות מהגוף שלהם, 6. המוח של השימפנזות קטן פי 3 מזה של האדם (וזה נחשב כהרבה יותר משינוי אחד כי המוח לא גדל פי 3 בפתאומיות).

ניסוי הבקטריות היה צריך, כדי להיחשב למוצלח ולהוות ראיה בעד התאוריה, עד עכשיו, להראות, ביחס לבקטריות, שינוי של כשישית מהשינויים בין האב הקדמון של האדם שהיה דומה לשימפנזה, וכנראה היה פחות חכם משימפזנה, לבין האדם. ברור שאין לצפות שהבקטריה תתחיל לבנות מטוסים, אבל כן היינו מצפים שכמות ה"שכל" שמקודד בגנים של הבקטריות יגדל משמעותית, ביחס דומה למה שקרה לפי האבולוציה לאדם באותו מספר דורות. אם לגנים של האדם נוסף אחוז מסוים של "שכל" ב6 מליון שנה, שישית מהאחוז הזה היה אמור כבר להתווסף לגנים של הבקטריות.

משום שניסוי הבקטריות לא הראה הבדל בבקטריות ששקול להתפתחות אב השימפנזות מחיה שמסוגלת לאכול מזון עם כלים (אולי האב הקדמון של השימפנזות, לפי תאוריית האבולוציה, מלפני 6 מליון שנה אפילו את זה לא ידע לעשות) לחיה שמסוגלת לטוס מארה"ב לישראל ב12 שעות, הניסוי מהווה ראיה נגד תאוריית האבולוציה. מאמיני האבולוציה יכולים לטעון, בצדק מבחינתם, שלא כל מין חייב להתפתח למין אחר לפי התאוריה, ולכן הניסוי לא סותר לגמרי את אמונתם. אבל להשתמש בו כראיה בעד התאוריה זה מעשה הזוי.

מה שחשוב לזכור שמטרה של ניסוי מדעי היא לגלות משהו חדש על הטבע, או לבדוק תאוריה - האם היא מתארת את הטבע או לא. ברגע שכל המטרה של ניסוי היא להוכיח את ההנחה שתאורייה מסוימת היא נכונה, וכל ראיה שהניסוי מעלה נגד התאורייה מנופנפת בניפנופי ידיים, הניסוי מאבד את התואר "מדעי" והופך להיות מעשה דתי.

אגב, אפילו אם הניסוי יצליח, זה לא יוכיח שהאבולוציה יכולה להתרחש במקרה, אלא זה רק יוכיח שהיא יכולה להתרחש.

בעיה נוספת היא שתאוריית האבולוציה הדרווינית (הרגילה והמקובלת ביותר), סוברת שמוטציות שהתרחשו במקרה (טעויות בשכפול הגינום) אחראיות להיווצרות כל צורות החיים הקיימות, בזכות תהליך הברירה הטבעית שמחסל מוטציות רעות ומעודד מוטציות מועילות. אולם, ניסויים רבים הוכיחו שאורגניזמים מסוגלים לייצר מוטציות מכוונות, כלומר, כאשר הסביבה דורשת מגן מסויים להיווצר, האורגניזם גורם באופן יזום למוטציה שמייצרת את הגן הזה. ניסויים אפילו הוכיחו שאורגניזמים מסוגלים לייצר אפילו יותר ממוטציה אחת כזאת בו-זמנית באופן מכוון. לפי זה, לפחות חלק מהמוטציות הן לא מקריות בכלל. אם האורגניזם מסוגל ליצור גנים בהתאם לסביבה, אז, למשל, האורגניזם לא מחכה למוטציה אקראית שתגרום לצאצאיו לגדל פרווה אם הוא נמצא בסביבה קרה, אלא הוא משנה באופן מכוון את הגנים בתאי הרביה כדי שתהיה לצאצאיו פרווה, כמו שהאדם מלביש לצאצאיו מעיל כשקר להם.

במאמר הזה מתואר ניסוי עם סוג של בקטריה שלא מסוגלת להשתמש בלקטוז כדי לגדול. כאשר הבקטריה לא נמצאת בסביבה של לקטוז, לא מופיעה בה שום מוטציה שמאפשרת לה להשתמש בלקטוז. ברגע שהבקטריה הובאה לסביבה בה יש לקטוז, הופיעו 2 מוטציות באותה בקטריה (בו זמנית) שאיפשרו לה את השימוש בלקטוז. הסיכוי ל2 מוטציות ספציפיות באותה בקטריה הוא מגוחך (כ10 בחזקת מינוס 20), והתוצאה הייתה עקבית (זה לא קרה באופן חד פעמי), מה שפוסל כל אפשרות שהמוטציות האלה נוצרות במקרה (מלבד העובדה שכאשר אין לקטוז, המוטציות האלו באמת לא הופיעו כלל). לכן, המוטציות האלה נגרמו במכוון על ידי הבקטריה, בניגוד לתאוריית האבולוציה הדרווינית, לפיה המוטציות מופיעות באקראי (טעויות בשכפול הגינום), ללא קשר לסביבה, והסביבה משפיעה על ההתפתחות רק על ידי ברירה טבעית.

ניסוי דומה מתואר במאמר הזה, ובמאמר הזה, ובעוד לא מעט מאמרים מתוארות תופעות של מוטציות מכוונות שמייצרות פונקציונליות חדשה לאורגניזם, תופעות שחוזרות על עצמן פעם אחר פעם (לא קרו במקרה בניסוי נקודתי).

הסיבה שזה בעייתי לתאוריית האבולוציה היא שלא נצפתה עדיין שום מוטציה מקרית, מועילה, שמוסיפה מידע לגנים, וכל הדוגמאות למוטציות מועילות הן כאלה שהורסות מידע בגנים ובכך משפרות את האורגניזם. אם, למשל, מוטציה שגורמת לפרה לתת יותר חלב היא מוטציה שהורסת גן שאחראי על שמירת החלב במידה מסוימת (מדכא את ייצור החלב), וכשהוא נהרס, הפרה נותנת יותר חלב משום שהבקרה על ייצור החלב נהרסה (וזה לא לטובת בריאות הפרה), אז המוטציה הזאת לא מוסיפה מידע לגנים של הפרה אלא רק הורסת מידע.

המקרה היחיד, היוצא דופן, בו נצפו מוטציות מועילות שהוסיפו מידע, הוא דווקא המקרה בו האורגניזם גרם למוטציה במכוון, בניגוד גמור לתאוריית האבולוציה הדרווינית שסוברת שמוטציות הן אקראיות לחלוטין.

והסיבה שמאמיני האבולוציה הדרווינית עושים כמיטב יכולתם לדחות את הראיות שמוטציות שמועילות ומוסיפות מידע הן לא באמת אקראיות, היא שאבולוציה בה האורגניזמים מתפתחים במכוון למינים חדשים לא יכולה להסביר איך כל המידע היגיע לגנים בהתחלה, כלומר, לא יהיה הסבר מאיפה היגיע לאורגניזם הראשון מספיק מידע לגנים, שמהווה סוג של תוכנית פיתוח, כך שידע איך לגרום למוטציות בהתאם לסביבה שיהפכו אותו לעצי דקל, קרישים, כלבי ים, נשרים, שועלים ובני אדם.

על אף התנגדותם של מאמיני האבולוציה הדרווינית, דווקא אבולוציה מכוונת, בה האורגניזמים עצמם גורמים באופן מכוון למוטציות בהתאם לסביבה, נתמכת יותר על ידי הראיות. אבולוציה מכוונת יכולה להסביר למה יש חורים ענקיים בשרשרת המאובנים, כאשר נראה, לכאורה, שמינים התפתחו בפתאומיות ללא מינים אמצעיים. במקום לקבל את ההסבר של מאמיני האבולוציה הדרווינית-מקרית שהסיבה היא שיש סיכוי נמוך להיווצרות מאובן, הסבר שאין לו, נכון להיום, שום תימוך מתמטי (הסיכוי הזה לא חושב, ולכן, לא הושווה אל מול החורים הענקים כדי לבדוק אם הסיכוי שימצא מין מסוים במאובן באמת מסביר את כמות המינים החסרים), אפשר יהיה להסביר שמינים פתחו את עצמם בפתאומיות ברגע שהיה בזה צורך, ובאמת לא היו מינים אמצעיים. אומנם, יש פחות סיכוי מקרי להתפתחות פתאומית מאשר להדרגתית, אבל אם ההתפתחות היא מכוונת ולא מקרית, הסיכוי לא רלוונטית.

התפתחות מכוונת גם תסביר את ה-Cambrian explosion מבלי הצורך בהשערות לא מחויבות. זה גם יסביר את ההתפתחות של מערכות מתוחכמות במקביל (כמו העין). זה גם יסביר איך התפתחה מערכת ראיה, לפחות מינימלית, בפתאומיות, 3 פעמים במקביל. כל זה נוסף על העובדה שהראיות היחידות למוטציות מועילות שמוסיפות מידע בגנים הן דווקא מוטציות שמופיעות בסביבה הנכונה כנגד כל הסיכויים, פעם אחר פעם, ולא מופיעות בסביבה אחרת, כלומר, מוטציות מכוונות ולא אקראיות.

ברגע שלא נניח שהמוטציות שמובילות מין מסוים להתפתח למין אחר הן מקריות, אלא נגרמות במכוון על ידי האורגניזם, כמו שכבר הוכח בניסויים רבים, לא תהיה לתאוריית האבולוציה (המכוונת, ולא הדרווינית) שום בעיה מלבד היווצרות תוכנית הפיתוח אצל האורגניזם הראשון. אבל כל הנושא של האורגניזם הראשון שקם לתחיה הוא בעיה חמורה מאוד גם של תאוריית האבולוציה הדרווינית, כמו שנסביר בהמשך.

אם כך, שינוי התאוריה הדרווינית לתאוריה בה המוטציות לא אקראיות מחמירה בעיה אחת שכבר קיימת בתאוריה הדרווינית, אבל נפטרת מכל שאר הבעיות. ואם נסתכל על התהליך המדעי שמנהלים הפיזיקאים, כשהם מנסים להיפטר מכמה שיותר בעיות אף אם הם מחמירים בעיות קימות, ראוי לשנות את תאוריית האבולוציה הדרווינית לתאוריית אבולוציה לא דרווינית. אצל הפיזיקאים זה בא לידי ביטוי, למשל, בפיתוח תאוריית ה-Inflation שבאה להיפטר מחלק מהבעיות בתאוריית המפץ הגדול הקלאסית, והתאוריה של אלקסנדר וילנקין על היבראות היקום יש מאין, שמסבירה מאיפה יכול היה להגיע יקום שעבר Inflation. כל תאוריה חדשה כזאת החמירה בעיה קיימת, אבל נפטרה מבעיות אחרות. במקרה של תאוריית היבראות היקום יש מאין, למשל, התאוריה נפטרת מהבעיה של מאיפה היגיע היקום הפיזי - הוא הופיע יש מאין, אבל בשביל שזה יקרה, חוקי הקוואנטים היו צריכים לפעול איכשהו כשעוד לא היה מרחב וזמן פיזיים בכלל, לדעת הפיזיקאים, כלומר, לא ברור איפה ומתי החוקים האלה פעלו כשעוד לא היה "איפה" ולא היה "מתי" בכלל.

השינוי המתבקש הזה של תאוריית האבולוציה מדרווינית-מקרית למכוונת הוא שינוי המוצע בספר Not by chance, בו אפשר לקרוא על הנושא באריכות.

בהמשך המאמר, כשנאמר "אבולוציה", נתכוון לתאוריית האבולוציה הדרווינית, ולא המכוונת, אלא אם צויין אחרת.

והבעיה האולי חמורה מכל (אפילו יותר חמורה מניסוי הבקטריות) - חישוב הסתברותי של דר' לי ספטנר בספרו Not by chance פוצע את תאוריית האבולוציה (הדרווינית), וחושף את העובדה שאף אחד עדיין לא בדק האם התאוריה אפשרית מבחינה הסתברותית. ועל אף שדר' לי ספטנר הותקף באופן אישי ולא ענייני לא מעט בגלל החישוב הזה (מה שבדרך כלל מסמל ייאוש), אף אחד עוד לו הציג חישוב אלטרנטיבי שמציל את התאוריה, כלומר, יש כרגע ערפל מתמטי כבד שמרחף על התאוריה.

כדי להבין למה חישוב הסתברותי הוא רלוונטי, צריך לדעת שהאבולוציה מסתמכת על שני תהליכים - מוטציות וברירה טבעית. המוטציות קורות לגמרי במקרה לדעתם, והן בסך הכל תוצאה של טעות בשיכפול הגנום (ואם כך, לדעתם, אטומים הולידו בני אדם בטעות). הברירה הטבעית הוא תהליך יותר מכוון ובו האורגניזם היותר מתאים לסביבה מתרבה יותר וצאצאיו שורדים יותר, ולכן הגנים שלו מופצים יותר. אף על פי כן, גם תהליך זה הוא מקרי, משום שתנאי הסביבה משתנים באופן מקרי, ומשום שברור שלא תמיד האורגניזם היותר משופר שורד בגלל שלל סיבות. אם למשל, כתוצאה ממוטציה, נולדה זברה יותר מהירה, אבל נדבקה במחלה שהחלישה אותה ומנעה ממנה להתרבות, הלכה המוטציה. אם כן, תהליך הברירה הטבעית בסך הכל משנה את ההתפלגות של הגנים בדור מסוים לעומת הדור שלפניו להתפלגות לא אחידה, כאשר לגנים העוזרים לאורגניזם לשרוד יש הסתברות להתפשט באוכלוסיה יותר גבוהה מלאחרים, אבל גם התהליך הזה הוא מקרי.

להלן תקציר החישוב של דר' לי ספטנר בספרו Not by chance. החישוב מובא בקיצור נמרץ, אבל הספר זמין לכל מי שירצה להתעמק בו. החישוב מתחיל בלחשב את הסיכוי שמין מסוים כלשהו יתכנס למין אחר. אז, בעזרת הערכות של המומחים הגדולים ביותר בתאוריית האבולוציה, החישוב בודק כמה מוטציות מועילות צריכות להיות זמינות בכל שלב באבולוציה כדי שיהיה סיכוי שפוי שכמות ההתכנסויות, לפי תאוריית האבולוציה, תהיה הכמות שמעריכים שבאמת הייתה במציאות.

לא ננסה לחשב את הסיכוי שתהליך האבולוציה התכנס דווקא למינים שקיימים היום, משום שזה מקטין את הסיכוי באופן משמעותי שלא בצדק (במקום בני אדם אולי יכלו, לפי תאוריית האבולוציה, להתפתח מינים אינטילגנטיים אחרים). החישוב מכיר בעובדה שהברירה הטבעית היא לא אקראית לחלוטין, אבל מתחשב בעובדה שהיא גם לא לגמרי דטרמיניסטית (לאורגניזם החזק יש יותר סיכוי לשרוד, אבל לא שורד בודאות).

לאחר שנסביר את החישוב של דר' לי ספטנר, נייצר נוסחאות לחישוב הסיכויים שמערכות מתוחכמות התפתחו במקביל במינים שונים על ידי מוטציות מקריות, ושמערכות מתוחכמות התפתחו בפתאומיות.

כשנגיד מוטציה בהמשך, הכוונה היא ל-point mutation שמשנה בסיס אחד בגנים, אלא אם צויין אחרת. לפי תאוריית האבולוציה, סדרה של מוטציות נקודתיות הובילו את המינים להתפתח למה שהם היום, ואת ההנחה הזאת בדיוק נבחן בהמשך.

1. הממוצע הגאומטרי של קצב המוטציה לבעלי חיים לכל בסיס ב-DNA הוא 10 בחזקת מינוס 10 (בממוצע גאומטרי הכוונה שהממוצע הגאומטרי בין 10 ל1000 הוא 100).

2. נגדיר "צעד אבולוציוני" כמספר דורות מאוגדים בהם הופיעה מוטציה והתפשטה לכלל האוכלוסיה. בכל צעד כזה, האורגניזם עובר לפחות מוטציה אחת שמשפיעה על הסיכוי של האורגניזם לשרוד ולהוליד צאצאים, ואותם צאצאים משופרים משתלטים על האוכלוסיה של האורגניזם ובכך המוטציה מופצת לכלל האוכלוסיה. אחרי שזה קורה כמה פעמים, האורגניזם משתנה עד כדי כך שנוצרים מינים (Species) חדשים. ג'ורג' לדיירד סטבינס, אחד מהבילוגים תומכי האבולוציה המובילים ביותר במאה הקודמת, העריך במאמר הזה, שדרושים כ500 צעדים אבולוציניים כדי שמין אחד יהפוך למין אחר.

3. לפי הערכה של ג'ורג' גיילורד סימפסון, אחד מהמומחים בתחום חקר המאובנים, בכל צעד אבולוציוני של הסוסים היו כ50 מליון לידות. הוא גם העריך את זמן התפתחות הסוסים בכ65 מליון שנים (חולק על מה שכתוב בויקיפדיה). הוא גם העריך שהיו בסך הכל 1.5 טריליון לידות של סוסים.

4. לפי ההערכה שהיו 10-15 שלבים עיקריים (genus) בהתפתחות הסוס (בויקיפדיה מופיעים 13), ומתוך הנחה שהיו כ5 מיני ביניים (species) שונים בכל שלב, יוצא שהיו בסה"כ כ60 מינים בהתפתחות הסוס. ואם כך, בכל מעבר בין מין למין היו בערך 25 מליארד הולדות.

5. לפי ההערכה שדרושים כ500 צעדים אבולוציוניים כדי שיתפתח מין חדש, יוצא שישנן כ50 מליון הולדות בכל צעד אבולוציוני.

6. לא ידוע איזה אחוז מהמוטציות אכן מועיל (כן ידוע שהרוב מזיק). גם לא ידוע מה הסיכוי שמין מסוים יהפוך למין אחר. כדי להמשיך את החישוב, מנסה דר' ספטנר למצוא איזה אחוז דרוש כדי שתהליך האבולוציה יתאפשר. ריצ'רד לוונתין מאונ' האוורד, העריך במאמר הזה, שעל כל מין שחי היום יש כ1000 מינים שנכחדו. לפי זה, 1 מכל אלף מינים צריך להתפתח למין אחר. כדי לקחת בחשבון גם את העובדה שיתכן שחלק מהמינים פשוט נשארו כמו שהם - לא התפתחו ולא נכחדו, ואת האפשרות שלחלק מהמינים שנכחדו יש עדיין צאצאים חיים, דר' ספטנר מניח שאם יש סיכוי של 10 בחזקת מינוס 6 (1 למליון) שמין מסוים יהפוך למין אחר כלשהו, אז אולי תהליך האבולוציה אפשרי.

7. יוצא מזה שכדי שתהליך האבולוציה יתאפשר, צריך להיות סיכוי של יותר מ10 בחזקת מינוס 6 לזה שב500 צעדים יווצר מין חדש. לעת עתה נניח שבכל צעד יש רק מוטציה אחת שיכולה להיות מועילה ולהוביל למין חדש, ובהמשך נתייחס למקרה בו יש כמה כאלה.

8. בצעד אחד יש 50 מליון הולדות, והסיכוי למוטציה הוא 10 בחזקת מינוס 10. לכן, הסיכוי שתהיה מוטציה בבסיס ספציפי ב-DNA הוא 0.005 (או 1 ל200). ישנם 4 בסיסים אפשריים ב-DNA (והם A, T, C, G). אם כן, הסיכוי ששינוי ספציפי יתרחש הוא 200, אבל הוא יכול להיות אחד מבין 3 שינויים (כל בסיס יכול להפוך ל3 אחרים), ולכן הסיכוי הוא 1 ל600.

9. נגדיר עוד מושג. אם מוטציה מסוימת מאפשרת לזה שנושא את הגן שהשתנה להוליד X ילדים ששורדים יותר מאשר שאר האוכלוסיה, נאמר שיש למוטציה "יתרון בברירה הטבעית" של X. לדוגמא, אם השתנה גן לאחד הסוסים, ובזכות זה הוא יוליד 0.1 ילדים יותר מהמוצע (אם הממוצע הוא 10, הוא יוליד 11), אז למטוציה יש יתרון בברירה הטבעית (בקיצור - "יתרון") של 0.1.

10. רונלד פישר, בספרו The Genetical Theory of Natural Selection, שהוא אחד הספרים החשובים ביותר בהיסטוריה של תאוריית האבולוציה, העריך שמוטציה עם יתרון בברירה של 0.01 אחד תשרוד (לא תיעלם לגמרי) בסיכוי של 0.2 (עמוד 84 בספר, בגרסתו השניה). ואם היתרון של המוטציה הוא 0.001, הסיכוי שהיא תשרוד ותתפשט הוא 0.002. זאת משום שיכול לקרות אסון כזה או אחר, ומאלף ואחת סיבות המוטציה יכולה פשוט להיעלם אפילו אם היא מועילה. בשלב זה חשוב להבין שמוטציה קטנה שמשנה בסיס אחד ב-DNA - בלתי אפשרי שתביא ליתרון משמעותי (אלא אם, למשל, היה פגם גנטי שמנע מהאוכלוסיה לראות, ואז מוטציה קטנה תיקנה את הפגם הזה, אבל מוטציה כזאת לא עשתה שום דבר חדש ורק תיקנה מנגנון ראיה שכבר היה קיים בגנים).

11. ג'ורג' גיילורד סימפסון, שכבר הזכרנו לעיל, העריך ספרו The Major Features of Evolution, שמוטציה עם יתרון של 0.001 הוא ערך ממוצע שיכול להוביל את תהליך האבולוציה (ובעמוד 118 הודה שמוטציה כזאת לא נצפית לעיתים תכופות). ולכל מוטציה כזאת, יש סיכוי של 0.002 (1 ל500) לשרוד באוכלוסיה ולא להיעלם.

12. הסיכוי שתופיע מוטציה מסוימת הוא 1 ל600 (נזכיר שלעת עתה אנחנו מניחים שיש רק מוטציה אחת מועילה בכל צעד שיכולה להוביל למין חדש). אם היא מועילה, הסיכוי שאותה מוטציה תשרוד ולא תיעלם לגמרי הוא 1 ל500. הסיכוי שמוטציה מועילה מסוימת תופיע וגם תשרוד הוא 1 ל300,000.

13. כדי שב500 צעדים ייווצר מין חדש, צריכה להיות לפחות מוטציה מועילה אחת בכל צעד (לעומת מוטציות מזיקות או כאלה שלא עושות כלום), וצריכה להיות כזאת שיכולה להוביל למין חדש (לעומת מוטציות שרק מעירות גן קיים שהיה כבוי). הסיכוי למוטציה מועילה בכל צעד צריך להיות מספיק גבוה כדי שב500 צעדים יהיה סיכוי גבוה מ10 בחזקת מינוס 6 להיווצרות מין חדש (שזה הסיכוי המינימלי כדי שתאוריית האבולוציה תהיה אפשרית). והסיכוי שתהיה מוטציה מועילה ב500 צעדים הוא הסיכוי למוטציה מועילה בצעד אחד בחזקת 500.

14. הסיכוי ש500 מוטציות מועילות תופיענה ותשרודנה הוא 1 חלקי 300,000 בחזקת 500, ויוצא בערך 2.7 כפול 10 בחזקת מינוס 2739.

15. עד כה החישוב הניח שיש רק מוטציה אחת שיכולה להביא ליתרון בכל צעד אבולוציוני. אף שלא ידוע שיש אפילו מוטציה אחת לבסיס ספציפי שיכולה להביא ליתרון בכל צעד נניח שבכל צעד יש הרבה כאלה (כמובן שתמיד יכולה להיות מגה מוטציה שתבנה מחדש גנים רבים, אבל אם זה יקרה זה יהיה נס גדול, ותאוריית האבולוציה לא מסתמכת על סוגים כאלה של מוטציות). משום שהצבנו את הרף - אחת למליון בתור הסיכוי המינימלי עבור התפתחות מין כלשהו למין אחר, כדי שנגדיר את תאוריית האבולוציה כאפשרית, החישוב לעיל צריך להוביל לפחות ל1 חלקי מליון (בניגוד ל2.7 כפול 10 בחזקת מינוס 2739). פיתרון של משוואה פשוטה מגלה שהמספר הכי קטן שמעלים בחזקת 500 ונותן מספר גדול מ10 בחזקת מינוס 6 הוא 0.9727 (האמת, הוא נותן מעט פחות):

x ^ 500 = 10 ^ -6;
x = 10 ^ (-6/500);
x > 0.9727;

אם כן, צריכות להיות מספיק מוטציות אפשריות בכל צעד אבולוציוני כדי שבמקום 1 חלקי 300,000, הסיכוי שמוטציה מועילה תופיעה ותשרוד יהיה 0.9727.

16. אם יש רק מוטציה אחת מועילה שיכולה להופיעה בגנים של האוכלוסיה, הסיכוי שהיא תופיעה הוא 1 ל300,000. היינו רוצים שתהיינה מספיק מוטציות מועילות כך שהסיכוי הזה יהיה 0.9727. אם יש רק מוטציה מועילה אחת, הסיכוי שהיא לא תופיעה הוא 1 פחות 1 חלקי 300,000, וזה יוצא 0.999,996,667. היינו רוצים שתהיינה מספיק מוטציות מועילות כך שהסיכוי שאף אחת מהן לא תופיע יהיה לכל היותר 1 פחות 0.9727, כלומר, 0.0273. אם יש X מוטציות מועילות, הסיכוי שאף אחת מהן לא תופיע הוא המספר 0.999,996,667 בחזקת X. קיבלנו משוואה מעריכית פשוטה:

0.999,996,667 ^ X = 0.0273;

או במילים אחרות, X שווה ללוגריתם (log) של 0.0273 לפי בסיס 0.999,996,667. X יוצא כ1,080,000. כלומר, בכל צעד אבולוציוני חייבות להיות לפחות מליון ו80 אלף מוטציות (כל אחת משנה בסיס ספציפי אחד לבסיס אחר) מועילות שיכולות להביא למין חדש כדי שתאוריית האבולוציה תהיה אפשרית. נכון להיום, לא ידוע שיש אפילו אחת כזאת בכל צעד.

אם כן, הכדור נמצא אצל מאמיני האבולוציה - להוכיח שיש למעלה ממליון מוטציות מועילות שמוסיפות מידע בכל צעד אבולוציוני או להרים דגל לבן.

אגב, יש אנשים שאוהבים לברוח לטענה שהחישוב הניח הנחות ספציפיות מידי. לדוגמא - אם נחשב את הסיכוי לזוג נסיכים בפוקר, ונבדוק מה הסיכוי לקבל נסיך יהלום ונסיך לב, זה יהיה חישוב שגוי, כי כל זוג נסיכים יכול להתקבל, ויש סך הכל 6 דרכים שונות לקבל זוג נסיכים, לכן, אם נחשב מה הסיכוי לקבל דווקא נסיך יהלום ונסיך לב נקבל סיכוי קטן פי 6 מהסיכוי האמיתי לקבל זוג נסיכים.

החישוב לעיל לא מנסה לחשב מה הסיכוי לקבל בתהליך של אבולוציה בני אדם ושאר המינים שחיים היום. החישוב מנסה לחשב את הסיכוי לקבל מין אחד כלשהו ממין אחר כלשהו. משום שהיו הרבה מינים וכל אחד מהם יכול היה להתכנס למין אחר, החישוב דרש שיהיה סיכוי של 1 למליון להתכנסות מין כלשהו למין כלשהו אחר, כלומר, ש1 מתוך מליון מינים יתכנס. וזה שכל מין יכול להתכנס להרבה מינים אחרים בכל מיני צורות בדיוק בא לידי ביטוי בדרישה שתהינה כמליון מוטציות מועילות המובילות למין חדש בכל צעד (ככל שיש יותר אפשרויות להתכנסות, כך יש יותר סיכוי שתהיה התכנסות כלשהי). לכן החישוב אינו דומה לחישוב הסיכוי לקבל דווקא נסיך יהלום ונסיך לב, והחישוב הוא נכון.

מלה על בחירת הפרמטרים בחישוב של דר' לי ספטנר. אדם עלול לחשוב שאם פעם היה קצב מוטציה יותר גבוה, כל החישוב יכול להשתנות ולאפשר לאבולוציה לקרות. האמת היא שאם קצב המוטציה היה גבוה מידי, הוא היה מזיק הרבה יותר מאשר הוא היה מועיל, והסיכוי לאבולוציה היה רק קטן (משום שהסיכוי לפגם גנטי היה עולה יותר מידי).

בנוסף, מאמיני האבולוציה בעצמם טוענים שקצב המוטציה עבר בעצמו אבולוציה והתכנס לקצב שלו היום משום שקצב זה הוא אופטימלי (לכל מין בנפרד), ואם כך, כל קצב אחר לא יכול לשפר את המצב אלא רק להזיק לו.

שאר הפרמטרים (כמות ילודה, אורך צעד אבולוציוני, סיכוי שמוטציה תשרוד וכו') נבחרו על סמך הערכות של המומחים הגדולים ביותר בתחום הגנטיקה וחקר המאובנים, והם בעצמם היו תומחים גדולים של התאוריה.

נדבר מעט על שתי הדרישות הנזכרות מהמוטציות המועילות.

17. יכולת להוביל למין חדש: כמו שכבר הזכרנו לעיל, מוטציה יכולה להיות מועילה מאוד, אבל יתכן שכל מה שהיא עושה זה לקחת גן שהיה כבוי (היה פגם גנטי שמנע ממנו לפעול או גן אחר שדיכא אותו) ולהדליק אותו (לתקן את הפגם או להזיק לגן שדיכא את הגן המועיל). מוטציות כאלו לא יכולות להוסיף אינפורמציה לגנים ולהוביל למין חדש. אם הן היו יכולות, היינו צריכים להניח שכל האינפורמציה בגנים של בני האדם כבר הייתה מקודדת איכשהו באורגניזם הראשון שקם לתחיה מאטומים דוממים, ורק חיכתה שיפעילו אותה, אבל אז היווצרות האורגניזם הראשון הוא נס מארץ הניסים. עד היום, מסתבר, לא נצפתה אפילו מוטציה אחת מקרית ומועילה שהוסיפה אינפורמציה לגנים, מלבד מוטציות מכוונות (כלומר, שהאורגניזם גרם להן במכוון).

אפילו במה שאמורה להיות דוגמא מעולה למיקרו אבולוציה, כאשר בקטריה מצליחה "ללמוד" להתגונן מפני אנטיביוטיקה על ידי מוטציות וברירה טבעית, כל מה שקורה זה איבוד אינפורמציה. האנטביוטיקה מתחברת לבקטריה במקום מסוים ב-DNA, ומונעת מהבקטריה להתפתח. אחרי מספיק זמן אחת הבקטריות עוברת מוטציה שמקלקלת את מקום החיבור, האנטיביוטיקה לא מצליחה להתחבר אליה יותר, וכך הבקטריה שעברה מוטציה מצליחה להתרבות יותר מהאחרות.

מוטציה כזאת לא יוצרת נוגדן לאנטיביוטיקה (למשל, חומר שיחסל אותה), ולא מפיקה שום "שכל" חדש בגנים של הבקטריה, אלא רק מקלקלת "שכל" קיים. וזה אפשרי שנעשה באותו "שכל" שימוש כלשהו, אבל התועלת שמופקת מאותו ה"שכל" לא מצדיקה את הנזק שנגרם מהאנטיביוטיקה כתוצאה מהחיבור לאותו ה"שכל", ולכן המוטציה הזאת היא בסך הכל מועילה.

המקרה הזה דומה למקרה בו אדם ירד מרכבת, המעיל שלו נתקע בדלת והרכבת התחילה לנסוע. אותו אדם הוריד את המעיל, ובחר לאבד את המעיל בשביל לשמור על החיים. אין שום ספק שזה מעשה חכם להוריד את המעיל, וזה הועיל לאותו אדם, אבל הוא לא הרויח מזה שום דבר חדש. הוא לא צבר ממון חדש ולא נהיה יותר בריא, ואין לו אחרי המקרה משהו שלא היה לו קודם המקרה. הוא בסך הכל קיבל החלטה נכונה כדי להפסיד כמה שפחות, וללא ספק, היה עדיף לאותו האדם שהמקרה בכלל לא היה קורה.

ונאמר עוד משל על הנושא. תארו לכם שיש מליוני מחשבים מעולים שמחוברים לרשת, וברשת יש וירוס שתוקף כרטיסי קול מכל הסוגים ומשבית את המחשב, ואף אחד לא מצליח להבין איך הוירוס פועל ואת מה הוא תוקף. ילדים קטנים במקרה משחקים בחומרה של המחשבים ומשנים דברים. ילד אחד מחבר עוד זיכרון, ילד אחר מוציא זיכרון, ילד אחד שובר את המסך וילד אחר משמיד את המעבד. עד שבא ילד עם הרבה מזל ומקלקל את כרטיס הקול. הפלא ופלא, המחשב שכרטיס הקול שלו התקלקל הופך לחסין בפני הוירוס. ברור שהמחשב, באופן כללי, הפך לפחות טוב מכל העניין, אלא שבהינתן הוירוס עדיף למחשב לעבוד בלי קול מאשר להיות מושבת לגמרי.

תארו לכם שעתה, באים אנשים שמחים שלא מנסים להבין מה הילד בדיוק עשה ואיך אפשר להשיג את אותה התוצאה בדרך טובה יותר, אלא ישר מתחילים ליצור העתקים מדויקים של המחשב "המשופר" שחסין בפני הוירוס. עכשיו תארו לעצמכם שהדבר הזה חוזר על עצמו אלפי פעמים עם וירוסים מסוגים שונים. המחשב אכן עובר תהליך אבולוציוני של מוטציות אקראיות (הילדים), ברירה טבעית (הוירוסים) והתרבות (יצירת העתקים), אבל בצורה הזאת המחשב לעולם לא יתפתח למחשב טוב יותר, אלא במקרה הטוב ביותר יתקלקל רק מעט ויתחסן בפני הוירוסים. הדרכים היחידות להציל את המחשבים בלי לפגוע באיכותם הן לכתוב אנטי וירוס או לפתח כרטיס קול חדש שעמיד בפני הוירוס, אבל את זה הילדים הקטנים לא יצליחו לעשות גם אם יהיו מליארד מליארדי ילדים שמשחקים עם חומרה של מחשבים במשך מליארד מליארדי שנים. כמו הילדים, כך מוטציות שמקלקלות חלק טוב בגנים של הבקטריה כדי להפוך אותה לעמידה בפני אנטיביוטיקה לא מסוגלים להוביל תהליך בו הבקטריה הופכת לאדם.

אם כן, על אף שמוטציה הזאת היא מועילה בהינתן המצב, ולכן מהווה דוגמא מצוינת למיקרו אבולוציה בה האורגניזם מסתגל לסביבה באופן נקודתי, היא לא מהווה דוגמא למוטציה שמוסיפה אינפורמציה לגינום של האורגניזם. לכן, מוטציות מסוג זה לא יכולות להוביל מין מסוים להתפתח למין אחר יותר מורכב שהגנים שלו מכילים יותר אינפורמציה, ולכן, היא דוגמא גרועה למקרו אבולוציה שאמורה להסביר לא רק את הסתגלות האורגניזמים לסביבה באופן נקודתי אלא גם את התפתחותם למינים יותר מורכבים.

דיון ארוך התנהל בין דר' לי ספטנר לבין דר' אדוורד מקס על הנושא הזה. אדווארד טען במאמר הזה, שאפשר להסביר את תאוריית האבולוציה בעזרת מערכת החיסון, בה קצב המוטציות מאוד גבוה. דר' ספטנר ענה על זה שהמוטציות במערכת החיסון לא נובעות מגורם אקראי בכלל, ודווקא כשהגוף צריך להילחם במחלה, הגוף מדליק מנגנון שגורם לקצב מוגבר של מוטציות בגנים מסויימים במערכת החיסונית כדי לייצר נוגדנים למחלה.

אם כן, במקרה של המערכת החיסונית, המוטציות עצמן הן אקראיות, אבל המנגנון שמופעל כדי להגביר את הקצב הוא לא אקראי. הדבר דומה לאדם שמתקיפים אותו אויבים והוא מתחיל לירות לכל הכיוונים, כיוון הכדורים הוא אקראי, עצם ירייתם מכוונת.

דר' אדוורד מקס טוען שאפשר ללמוד מיכולת יצירת המידע על ידי מוטציות מועילות ואקראיות במערכת החיסונית, על האבולוציה כולה. באבולוציה בכללה, אומנם, קצב המוטציות הרבה יותר איטי, אבל יש גם הרבה יותר זמן ואוכלוסיות גדולות, ולדעת דר' מקס, זה יכול לפצות על האיטיות של קצב המוטציות. ולדעתו, אם מוטציות אקראיות יכולות להיות מועילות ולהוסיף מידע במערכת החיסונית, בהינתן מספיק זמן ואוכלוסיות מספיק גדולות, הן יכולות להוביל אורגניזם פשוט להתפתח לכל מיני החיים שרואות עינינו.

לדעת דר' לי ספטנר, המוטציות במערכת החיסונית הן לא דוגמא טובה לאבולוציה, משום שהן לא אקראיות והן ספציפיות לאיזור מסוים בגנים. לכל הדעות אפשר לקחת אורגניזם מסוים ולשנות את הגנים שלו באופן מועיל שיוסיף מידע. השאלה היא אם אפשר לעשות את זה באופן הדרגתי, וגם אם כן, השאלה היא אם היקום קיים מספיק זמן כדי שזה יקרה במקרה.

במערכת החיסונית, תוך זמן מאוד קצר, האורגניזם גורם לכל כך הרבה מוטציות שכבר אי אפשר לומר שזה הדרגתי. אם, למשל, יש מוטציה A שאין לה שום תועלת מבלי מוטציה B, וגם למוטציה B אין שום תועלת בלי מוטציה A, יש סיכוי אפסי למצוא אורגניזם עם שתי המוטציות האלה. הסיבה היא שגם אם מוטציה A תופיעה באורגניזם אחד ו-B באחר, הן קרוב לודאי תיעלמנה, כי כל אחת בפני עצמה לא מועילה לאורגניזם ואין סיבה שתהליך הברירה הטבעית ישאיר אותן ויפיץ אותן לכלל האוכלוסיה. לעומת זאת, אם גם מוטציה A וגם מוטציה B תופיענה ביחד באותה הילודה, הן יכולות אולי לשרוד, כי הן נותנות ביחד יתרון לאורגניזם, אבל הן לא בטוח תשרודנה, כי יש סיכוי מאוד גבוה שמוטציה מועילה תיעלם, אפילו שהיא מועילה, כי תהליך הברירה הטבעית הוא לא דטרמיניסטי לחלוטין, ומפני שכל מוטציה ספציפית, בהיותה קטנה, מוגבלת ביכולתה להועיל. וגם יש סיכוי מאוד אפסי ששתי המוטציות תופיענה ביחד באותו אורגניזם.

יש סיכוי של בערך 10 בחזקת מינוס 20 שתופיענה שתי המוטציות מסוימות באותו האורגניזם, וסיכוי של בערך 2 אלפיות שאפילו אם שתיהן תופיענה באותו האורגניזם, הן תשרודנה. ולגבי כל 2 מוטציות ספציפיות, לרוב האורגניזמים לא היו מספיק ילודות כדי שנצפה שהמוטציות A ו-B הופיעו באחת מהן ביחד, ויש סיכוי אפסי שהן גם שרדו אפילו אם הופיעו ביחד בנס גדול.

לעומת זאת, בגלל שהמערכת החיסונית משתוללת וגורמת להמון מוטציות, בהחלט יתכן שמוטציות X ו-Y תופיענה ביחד באותה השתוללות, אפילו שכל אחת מהן לא שווה כלום מבלי השניה. בנוסף, ברגע שמוטציות כאלה הופיעו והאורגניזם זיהה שהן מועילות, הן תשרודנה בודאות כדי להילחם במחלה. וקצב ההשתוללות של המערכת החיסונית כל כך גבוה, שאולי יתכן שתופיענה יותר מ2 מוטציות כאלה ביחד, שכל אחת לא שווה כלום מבלי האחרות.

אם כן, אי אפשר ללמוד מהמערכת החיסונית על התפתחות המינים, אחד מהשני, בתהליך הדרגתי וארוך, 1. מפני שתהליך הברירה הטבעית בטבע הוא מקרי ובמערכת החיסונית הוא דטרמיניסטי. 2. מפני שבטבע, לפי תאוריית האבולוציה הדרווינית, התפתחות המינים היא הדרגתית, ובמערכת החיסונית תתכן התפתחות פתאומית. 3. מפני שלפי התאוריה הדרווינית, המוטציות הן מקריות, ובמערכת החיסונית המוטציות הן מכוונות. 4. לפי התאוריה הדרווינית, מוטציה יכולה להופיעה בכל מקום בגינום ובמערכת החיסונית הן מופיעות במקומות ספציפיים בהם הנזק מינימאלי והתועלת מקסימלית.

ומפני שמוטציות במערכת החיסונית הן בדיוק דוגמא למוטציות שהאורגניזם מפעיל בכוונה ולא באקראי, המוטציות האלה הן באמת דוגמא מעניינת של אבולוציה, אבל לא אבולוציה דרווינית, אלא אבולוציה מכוונת. אם אורגניזם מסוגל, בהינתן הצורך, להשתולל ולגרום להמון מוטציות כך שאחד הצאצאים שלו יפתח פונקציונליות חדשה שתעזור לו לשרוד, זה יהיה דומה למה שקורה במערכת החיסונית ויוכל להוביל לאבולוציה מכוונת. אם, למשל, הסביבה השתנתה ונהיה מאוד קר, והאורגניזמים ממין מסוים התחילו להשתוללו עד שלחלקם נולדו צאצאים עם פרווה יותר עבה, הצאצאים האלה ישרדו יותר וישתלטו על האוכלוסיה. אבולציה כן, אקראית לחוטין בעקבות טעויות בשכפול הגינום - לא.

אבל בגלל שבניגוד למערכת החיסונית, מוטציות כלליות לא מוגבלות למיקום מסוים בגנים, אם כל האורגניזמים ממין מסוים יתחילו להשתולל ולגרום להמון מוטציות, יש סיכוי מאוד גבוה שהמין פשוט יכחד מהנזק שיגרם. יתכן שזה קרה למינים מסוימים, אבל יותר הגיוני שההשתוללות עצמה לא אקראית לגמרי, כמו שאדם שמותקף ויורה כדורים לכל הכיוונים, דואג לא לירות בעצמו ובחברים שלו. ואם זה המצב האמיתי בטבע, ואורגניזמים משתוללים בשביל לשרוד על ידי זה שהם גורמים למוטציות במקומות ספציפיים בהם הנזק שיכול להיגרם מינימאלי והתועלת מקסימלית, אז באמת אפשר לקחת את המערכת החיסונית בתור דוגמה כמעט מדויקת של אבולוציה מכוונת.

עם זאת, אין שום ראיה מניסויים להשתוללות כזאת, וכל הראיות הן דווקא לזה שאורגניזמים לא משתוללים, אלא גורמים למוטציה מדוייקת, בדיוק במקום הנכון ובאופן הנכון, כדי שלצאצא תהיה פונקציונליות חדשה שתעזור לו לשרוד בסביבה. ואם זה המצב האמיתי בטבע, אז התמודדות האורגניזמים עם שינויים בסביבה היא אפילו יותר מרשימה מהמערכת החיסונית, והרבה יותר מרשימה ממה שסוברת התאוריה הדרווינית.

התשובה של דר' ספטנר (אחרי כמה סיבובים) מופיעה במאמר הזה ובו גם קישור למאמר המקורי של דר' מקס. אם כן, על אף הניסיון הנחמד, לא נצפתה אפילו מוטציה אקראית ומועילה אחת שמוסיפה אינפורמציה לגנים, בכל הניסוים שהיו עד היום.

18. הדרישה שיהיו למעלה ממליון מוטציות מועילות שמוסיפות מידע לגנים בכל צעד אבולוציוני: ברור שיש לפחות מעט כאלה לפחות במצבים מסוימים, הרי כל מוטציה שמחסירה מידע, המוטציה ההופכית שלה (מחזירה את הבסיס להיות מה שהיה קודם) מוסיפה מידע. גם ברור שאם נחסיר מידע במליון מקומות בלתי תלוים בגנים (אם זה אפשרי), אז במצב שייווצר, תהיינה מליון מוטציות מועילות שמוסיפות מידע. אבל זה בשום פנים לא מוכיח שבממוצע, בכל מצב, יש מליון מוטציות כאלה, אלא רק מוכיח שמצב כזה אפשרי.

לעומת זאת, זה שבכל הניסויים עד היום לא נצפתה אפילו מוטציה אחת כזאת, בעייתי, לכאורה, לתאוריה.

נסמן ב-G את מספר הבסיסים בגינום של מין מסוים - S. ונזכור שכל מוטציה יכולה לשנות בסיס מסוים ב3 דרכים שונות (יש 4 בסיסים אפשריים). לכן יש בסך הכל 3G מוטציות אפשריות במין S בכל רגע.

ניצור ניסוי דמיוני, ובו N אישים ממין S בכל דור.

נסמן ב-D את מספר הדורות שעברו בניסוי.

נסמן ב-A את מספר המוטציות המועילות ומוסיפות מידע שיש בכל רגע במין S.

נסמן ב-p את הסיכוי למוטציה בבסיס מסוים, עבור מין S.

נסמן ב-n את מספר המוטציות המועילות ומוסיפות מידע שנצפו אחרי D דורות.

הסיכוי שמוטציה מועילה תשרוד עבור בעלי חיים היא כ0.002. בניסוי במעבדה בו יש סיכוי אפסי לאסונות ובאוכלוסיה קטנה מזו שיש בטבע, ולאור העובדה שבניסוי מעבדה אפשר מיד לבודד מוטציה מועילה, הסיכוי שמוטציה תשרוד הוא הרבה יותר גבוה מזה. נסמן את הסיכוי הזה ב-q.

א. כמות הילודות אחר D דורות:

D * N;

ב. הסיכוי שתופיעה מוטציה מועילה שתוסיף מידע:

p * (A / 3G);

ג. הסיכוי שאחרי D דורות, לא נצפתה שום מוטציה מועילה שמוסיפה מידע:

(1 - p * (A / 3G)) ^ (D * N);

ד. הסיכוי שאחרי D דורות, הופיעו n מוטציות מועילות שהוסיפו מידע:

(p * (A / 3G)) ^ n * (1 - p * (A / 3G)) ^ (D * N - n);

ה. אם נניח שמוטציה שלא תשרוד בוודאי תתפספס ולא נדע שהיא הופיעה, נצטרך להתחשב גם בסיכוי שמוטציה מועילה תשרוד:

(p * (A / 3G) * q) ^ n * (1 - p * (A / 3G) * q) ^ (D * N - n);

אפשר לחשב, באותה שיטה של החישוב של דר' לי ספטנר, כמה מוטציות מועילות ומוסיפות מידע צריכות להיות בבקטריה, כדי שיהיה סיכוי סביר שבתהליך אבולוציוני התפתחו מינים מורכבים ממינים פשוטים כמו בקטריה.

אז אפשר יהיה לבחור את N ואת D ולערוך ניסוי שיבדוק האם אכן יש מספיק מוטציות מועילות ומוסיפות מידע כדי שתהליך האבולוציה יהיה סביר.

אם, למשל, יתבצע ניסוי כזה, ואחרי מספיק דורות לא תראנה מספיק מוטציות כאלה - למשל, יופיעו 2 מוטציות כאלה, כאשר הסיכוי שתופיענה רק 2 מוטציות כאלה בהינתן שאר הפרמטרים הוא קטן (אם, למשל, היינו מצפים שיופיעו 100), זה יסתור את ההנחה שיש מספיק מוטציות כאלה, ויסתור את תאוריית האבולוציה.

אם, לעומת זאת, יופיעו מספיק מוטציות כך שהסיכוי למספר הנצפה בהינתן הפרמטרים הוא סביר, תאוריית האבולוציה תישאר בחיים (ויהיה לה עוד מבחנים, חלקם מתוארים בהמשך).

בניסוי הבקטריות המפורסם עברו 50,000 דורות (D=50,000) ולא הופיעה שום מוטציה מועילה שהוסיפה מידע (n=0). נניח שעבור הניסוי הזה, p הוא 10 בחזקת מינוס 10, ונניח ש-q הוא 0.02. אורך הגינום הוא כ4.6 מליון (G=4,600,000). ונניח שמספיק שתהיינה 1000 מוטציות מועילות שמוסיפות מידע בכל גינום של הבקטריה כדי שתאוריית האבולוציה תישאר בחיים (A=1000) מפני שאורך הגינום של בקטריה קצר בערך פי 1000 מזה של בעלי חיים.

עם הפרמטרים האלה יוצא שיש סיכוי מאוד גבוה שעד עכשיו לא נצפתה מוטציה מועילה שמוסיפה מידע בניסוי הבקטריות. לא רק זה, אלא ששאפילו אחרי 10 בחזקת 15 ילודות יש סיכוי סביר שלא תצפה שום מוטציה כזאת. לפי זה, אין להתפלא שעדיין לא נצפתה שום מוטציה כזאת. אחרי כ10 בחזקת 17 ילודות (מהילודות אפשר לגזור את N ואת D) מגיעים לסיכוי אפסי שלא נצפתה שום מוטציה מועילה שהוסיפה מידע. אם כן, ניסוי הבקטריות, עד עכשיו, לא סותר ולא מוכיח את תאוריית האבולוציה. וכדי לבדוק את תאוריית האבולוציה, יש להגיע לכ10 בחזקת 17 ילודות.

עם זאת, אפילו אם לא נראה שום מוטציה מועילה ומוסיפה מידע אחרי 10 בחזקת 17 הולדות של סוג מסוים של בקטריה, תאוריית האבולוציה לא תיסתר. וכן אם נראה המון מוטציות כאלה, הרבה יותר ממה שהיינו מצפים לראות, זה לא יוכיח את התאוריה. הסיבה היא שאי אפשר להניח שלכל המינים יש אותו מספר של מוטציות פוטנציאליות כאלה בגינום שלהם. יכול להיות שמין אחד נמצא בעמדה שממנה הוא יכול להשתפר בהמון אופנים שונים, ומין אחר התכנס כל כך טוב שעכשיו שום שינוי מקומי בודד לא יכול לשפר אותו על ידי הוספת מידע.

לכן, כדי לבדוק את תאוריית האבולוציה באמת, צריך לראות כ10 בחזקת 17 ילודות בכמה מינים שונים, לאו דווקא כולם מינים של בקטריות. במגה-ניסוי שכזה, אפשר יהיה לספור כמה מוטציות מועילות ומוסיפות מידע הופיעו בכל מין, לוודא שהן אקראיות (בניגוד למוטציות שידוע שהאורגניזמים גורמים להן במכוון בהתאם לסביבה) ואז לחשב את הסיכוי שזה יקרה עבור כל מין.

מזה אפשר יהיה לגזור, בערך, כמה מוטציות מועילות ומוסיפות מידע היו לכל מין, בממוצע, במהלך ההיסטוריה, ולדעת האם תהליך האבולוציה הדרוויני (בו המוטציות הן מקריות) היה יכול באמת לקרות באופן מקרי, או רק על ידי ניסים גדולים, בהם מינים מסוימים זכו בלוטו כמה פעמים ברצף, והתפתחו למינים חדשים כנגד כל הסיכויים.

כל עוד הניסוי הזה לא נערך ולא נוצרה ראיה שתאוריית האבולוציה היא אפשרית, אפשר להאמין בתאוריה הזאת, אבל זאת לא תהיה יותר מאמונה.

עתה נבחן עוד מרכיב בתאוריית האבולוציה שהאינטואיצה אומרת שהוא בלתי אפשרי הסתברותית - התכנסות מערכות מתוחכמות במקביל.

לפי תאוריית האבולוציה, התפתחו במקביל מערכות סופר מתוחכמות כמו העין, היכולת לעוף וכד'. יש אלפי דוגמאות, וארתור וויליי כתב את הספר Convergence in evolution בדיוק על הנושא הזה. מעט דוגמאות מופיעות בויקיפדיה בשביל להתרשם.

במקרה הפשוט, כדי שתהיה התכנסות של מנגנונים במקביל, צריכות להופיעה אותן מוטציות במקרה בשני מינים שונים (התכנסות ברמת הגנים). במקרה הכללי, יתכן שגנים שונים יהיו אחראים על אותה תופעה חיצונית, ולכן, יתכן שבמין אחד הופיעו מוטציות מסוימות, ובאחר הופיעו מוטציות אחרות שקולות (התכנסות ברמת המשמעות של הגנים, אבל לא ברמת הגנים עצמם).

האינטואיציה אומרת שהסיכוי שעיין תתפתח במקביל 3 פעמים, עם כל המנגנונים שמאפשרים לאורגניזם לראות, הוא פשוט מגוחך. וכן לגבי לא מעט התכנסויות מקבילות אחרות. מה שודאי זה שחובת ההוכחה היא על מאמיני האבולוציה - להוכיח שהאינטואיציה טועה ושיש סיכוי סביר להתפתחות מקבילה של העין 3 פעמים וכן של שאר המערכות המתוחכמות שהתפתחו לטענתם במקרה ובמקביל (עליהם להוכיח שבתחולת, תהיינה הרבה התפתחויות כאלה במקביל).

על אף שעדיין אין חישוב מתמטי שמוכיח את זה, ננסה לבנות בסיס לחישוב כזה. אנו כרגע נתמקד במקרים בהם המוטציות עצמן הן זהות, ולא רק התופעות החיצוניות, ובהמשך נתייחס למקרה הכללי.

נסמן את כמות המינים הרלוונטיים ב-S (יכול להיות כל המינים שחיים, או כל היונקים וכו').

נסמן את כמות המוטציות שהיו בסך הכל בכל מין ספציפי, מאז שהמינים התפצלו, ב-M (אם המספר הזה מאוד שונה בין המינים הרלוונטיים, זה מסבך מעט את החישוב וכרגע נתעלם מהמקרה הזה).

נסמן את מספר הילודות שהיו בסך הכל בכל מין ספציפי, מאז שהמינים התפצלו, ב-B (גם פה נתעלם מהמקרה שמספר זה שונה משמעותית בין המינים הרלוונטיים).

נסמן את מספר המינים בהם הופיעו במקביל מוטציות זהות המשתתפות באותו מנגנון ב-k (במקרה של העין, למשל, k=3).

נסמן את מספר המוטציות האלה ב-n.

לא ידוע, נכון להיום עבור כל בסיס ב-DNA, באילו מנגנונים הוא משתתף. לכן, בלתי אפשרי לדעת בכמה דרכים שונות אפשר לבחור n מוטציות שמשתתפות באותו מנגנון מבין M מוטציות שמופיעות במין מסוים. לכן, נסמן את מספר הדרכים האלה, שתלוי ב-n וב-M, ב-C_n_M.

א. הסיכוי שמוטציה ספציפית תופיעה בילודה מסוימת, ותשנה בסיס מסוים לבסיס מסוים אחר מבין 3 הבסיסים האפשריים:

10^-10 / 3;

ב. הסיכוי שמוטציה מועילה ספיצית תשרוד:

0.002;

ג. הסיכוי שמוטציה ספציפית שהופיעה במין ספציפי שנקרא לו מין מספר 1 מבין k המינים, תופיעה גם במין ספציפי אחר מבין k-1 המינים הנותרים (והוא שווה ל1 פחות הסיכוי שהיא לא תופיעה בכל הילודות שהיו למין השני. והסיכוי שלא תופיעה בכל הילודות שווה ל1 פחות הסיכוי שתופיעה בילודה אחת, כל זה בחזקת מספר הילודות).

1 - (1 - (10 ^ -10 / 3) * 0.002) ^ B;

ד. הסיכוי ש-n מוטציות ספציפיות שהופיעו במין מספר 1, תופיענה במין ספציפי אחר (והוא שווה לסיכוי הקודם בחזקת n):

(1 - (1 - (10 ^ -10 / 3) * 0.002) ^ B) ^ n;

ה. הסיכוי שזה יקרה בכל k-1 המינים מלבד מין מספר 1 ממנו התחלנו וממנו לקחנו את המוטציות (והוא שווה לסיכוי הקודם בחזקת k-1):

(1 - (1 - (10 ^ -10 / 3) * 0.002) ^ B) ^ (n * (k - 1));

ו. הסיכוי ש-n מוטציות כלשהן מבין M המוטציות של מין מספר אחת, שמשתתפות באותו מנגנון, תופיענה ב-k-1 המינים האחרים (והוא שווה ל1 פחות הסיכוי שאף אחת מהן לא תופיעה):

1 - (1 - (1 - (1 - (10 ^ -10 / 3) * 0.002) ^ B) ^ (n * (k - 1))) ^ C_n_M;

ז. דרכים לבחור k מינים מתוך S מינים רלוונטיים ללא חשיבות לסדר:

S! / ((S - k)! * k!);

ח. הסיכוי שכל זה יקרה ב-k מינים כלשהם מתוך S המינים הרלוונטיים (והוא שווה ל1 פחות הסיכוי שזה לא יקרה בשום קבוצה של k מינים מתוך ה-S הרלוונטיים):

1 - (1 - (1 - (1 - (10 ^ -10 / 3) * 0.002) ^ B) ^ (n * (k - 1))) ^ (C_n_M * (S! / ((S - k)! * k!)));

אם עבור אחת ההתכנסויות במקביל הסיכוי הזה הוא אפסי, זה יסתור את תאוריית האבולוציה.

עבור n קטן, נצפה לסיכוי גבוה ש-n מוטציות זהות, ואפילו מאותו המגנון, הופיעו במקביל במינים שונים (למשל, לא נופתע אם נמצא בין שני מינים 2 מוטציות כאלה שהופיעו במקביל ובמקרה). עבור n מספיק גדול, לעומת זאת, עבור כל ערך הגיוני של C_n_M, כנראה שהסיכוי יהיה אפסי. בנוסף, כנראה ש-C_n_M יותר קטן ככל ש-n יותר גדול (למשל, כנראה שאין המון אפשרויות למצוא 100 מוטציות שכולן מאותו מנגנון).

כנראה שכדי שיצור ללא שום מערכת ראיה יתפתח לייצור רואה עם עין, המון מוטציות אמורות להופיעה (n מאוד גדול). זאת אומנם רק אינטואיציה כרגע, אבל מאוד קשה להאמין ש-C_n_M מספיק גדול עבור הערך של n הדרוש להתפתחות העין, כדי להפוך את התפתחות העין 3 פעמים במקביל לאפשרית.

ט. נסמן ב-i את מספר ההתכנסויות של מערכות מתוחכמות במקביל שרואים במציאות.

י. החישוב לעיל לא לוקח בחשבון שמערכות מתוחכמות התפתחו במקביל אלפי פעמים (i גדול מאלף). עבור כל התכנסות יש פרמטרים שונים (למשל n), ולכן אי אפשר לאגד את הכל לחישוב אחד. מה שכן אפשר לעשות זה למספר את ההתכנסויות השונות, ולסמן את הסיכויים של כל התכנסות P1,P2...Pi (בהנחה שהיו i התכנסויות). כל Pj כזה אפשר לחשב אם יודעים מספיק על הגנים, כמות הילודה וכו', וצריך ליצור הערכה כלשהי לערך של C_n_M.

נזכיר שכבר התחשבנו בחישוב הסיכוי עצמו בעובדה שבמקום המערכת ה-j, יכולנו לראות מערכת אחרת כלשהי עם אותו מספר מוטציות זהות שהופיעו במקביל, מאותו מנגנון (זה בא לידי ביטוי בפרמטר C_n_M, כאשר הנחנו שאפשר לבחור קבוצה של n מוטציות כלשהן מבין כל הקבוצות האלו שמשתתפות באותו המנגנון).

הסיכוי שנראה את כל ההתכנסויות המקבילות שאנחנו רואים במציאות:

P1 * P2 * ... * Pi;

אפילו אם כל Pj הוא מאוד גבוה, אם המכפלה כולה נותנת תוצאה אפסית, זה סותר את תאוריית האבולוציה. ומשום שכל Pj הוא סיכוי, ולכן קטן מ1, כל דוגמא של התכנסות מקבילה מחלישה את התאוריה.

יא. את כל החישוב לעיל אפשר לבצע גם עבור התכנסות מקבילה בה התפתח אותו המנגנון על ידי מוטציות לא זהות (בסיסים שונים השתנו, התוצאה היא אותה התוצאה), אך בשביל זה צריך לדעת, עבור כל מנגנון, בכמה דרכים שונות הוא יכול להיות מקודד בגנים.

יב. עבור כל n מוטציות שמשתתפות באותו המנגנון, יש מספר כלשהו של דרכים שונות לקודד אותן בגנים. נסמן ב-CAll_n_M את סכום כל הדרכים שאפשר לקודד כל n המוטציות שמשתתפות באותו המנגנון מבין M מוטציות. כלומר, עבור כל קבוצה של n מוטציות שמשתתפות באותו המנגנון מבין ה-M מוטציות שהופיעו באורגניזם בסך הכל, נעריך בכמה דרכים שונות אפשר היה לייצג אותן, ואז נסכום את כל ההערכות האלה.

יג. עתה אפשר להחליף בחישוב לעיל את C_n_M ב-CAll_n_M.

עתה נבחן עוד מרכיב בתאוריית האבולוציה שהאינטואיצה אומרת שהוא בלתי אפשרי הסתברותית - התכנסות מערכות בפתאומיות.

יד. עבור מערכת מורכבת שחייבת להופיעה בפתאומיות בשלימותה לפחות באופן מינימלי (כמו מערכת הראיה), נסמן ב-n את מספר המוטציות המינימאליות שחייבות להופיע בילודה אחת כדי שהמערכת תתפתח. ההבדל מהחישוב הקודם הוא שפה n המוטציות חייבות להופיע בילודה אחת ולא כל אחת בנפרד באחת מ-B הילודות.

נסמן ב-X_n את מספר הדרכים השונות שאפשר לבחור n מוטציות כך שתתפתח מערכת כלשהי שלא יכולה להתפתח בהדרגה (למשל, במערכת הראיה, במקום שהעיניים תהיינה מקדימה הן יכולות להיות מאחורה, בתנאי שגם החיישן יהיה כנגדן ויתחבר למנגנון הפיענוח במוח). לפי זה, יכולות להתפתח מערכות חדשות וחושים חדשים ומסתוריים שאנחנו לא יכולים לדמיין אותם בכלל כרגע, וגם בזה נתחשב בפרמטר X_n.

נסמן ב-B את מספר הילודות שהיו איי פעם בכל המינים שהייתה להם אפשרות שתופיענה בהם המערכות בשלימותן. בניגוד לסימון הקודם של B שהתייחס אז לכמות הילודה במין מסוים, פה הוא מתייחס למינים רבים, אך גם פה לא מדובר על כל הילודות איי פעם, כי אורגניזם חד תאי לא יכול לפתח מערכת ראיה, למשל.

נסמן ב-i את מספר המערכות שהתפתחו בשלמותן, לעומת i הקודם שדיבר על מערכות כלשהן שהתכנסו במקביל, ולאו דווקא בשלמות בילודה אחת.

טו. נניח שאם מערכת מופיעה בשלמותה היא בודאי שורדת, למרות שזו הנחה מאוד נדיבה, כי אפילו ראיה מושלמת לא מבטיחה שהאורגניזם לא ימות מאסון, וראיה מינימלית ודאי לא מבטיחה את זה.

נזניח את הסיכוי שתופיענה מערכת בשלמותה על ידי N מוטציות, כאשר N גדול מה-n המינימאלי להתפתחותה.

טז. הסיכוי שתהיינה n מוטציות ספציפיות בילודה אחת שייצרו מערכת ספציפית בשלימותה:

(10 ^ -10 / 3) ^ n;

יז. הסיכוי שתהיינה n מוטציות כלשהן כאלה:

1 - (1 - (10 ^ -10 / 3) ^ n) ^ X_n;

יח. הסיכוי שזה יקרה באחת מתוך B הילודות שהיו (כל ילודה היא הזדמנות):

1 - (1 - (10 ^ -10 / 3) ^ n) ^ (X_n * B);

אם הסיכוי הוא אפסי עבור אחת מהמערכות שהתפתחו בפתאומיות בשלמותן, זה יסתור את תאוריית האבולוציה.

יט. עבור כל מערכת שהתפתחה בשלמותה - j, אפשר למצוא את הסיכוי Pj, ולחשב את הסיכוי שנראה את כל i המערכות שאנו רואים שהתפתחו בשלמותן (כמו ראיה, שמיעה וכו') (אם מערכת כלשהי התפתחה בשלימות יותר מפעם אחת, הסיכוי שלה פשוט יכול להופיע במכפלה כמה פעמים):

P1 * P2 * ... * Pi;

אפילו אם כל Pj הוא מאוד גבוה, אם המכפלה כולה נותנת תוצאה אפסית, זה סותר את תאוריית האבולוציה. ומשום שכל Pj הוא סיכוי, ולכן קטן מ1, כל דוגמא של מערכת שהתפתחה בשלמותה מחלישה את התאוריה. וכנראה שהקימה לתחיה של האורגניזם הראשון מאטומים דוממים, שהייתה חייבת להיות פתאומית, היא הסכנה ההסתברותית הכי גדולה לתאוריה.

אם תאוריית האבולוציה שואפת להיקרא תאוריה מדעית (ולא "דת"), על המאמינים בה לחשב לפחות חלק מהסיכויים האלה, ולהראות שיש סיכוי שפוי להתכנסות המקבילה שהם טוענים שהתרחשה, ולהתפתחות המערכות שהתפתחו בשלמות.

לעשות את זה זו אכן משימה קשה, וביחוד להעריך את ערכי הפרמטרים C_n_M ו-X_n. אבל, עם כל הסימפטיה שיכולה להיות לנו למאמיני האבולוציה, עליהם לבצע אותה אם הם מצפים שמישהו שמכיר את העובדות יאמין שאטומים דוממים הולידו במקרה בני אדם. עד אז, המחשבה שתאוריית האבולוציה נכונה היא רק אמונה, וכל מי שמאמין בה - מאמין בה באמונה עיוורת, או פשוט לא מכיר את העובדות ולא בדיוק יודע במה הוא מאמין.

גלגל הצלה: על אף כל הנאמר לעיל, יש דרך מפתיעה בה תאוריית האבולוציה יכולה להינצל גם מבלי להוכיח שיש מליון מוטציות מועילות בכל צעד אבולוציוני. מסתבר שמעריכים שישנם המון כוכבים בגלקסיה שלנו שיש בהם תנאים לחיים, ולפי ויקיפדיה, יתכן שיש 40 מליארד כאלה. אם בכל אחד מהם התחיל תהליך האבולוציה, מספיק שרק באחד מהם יתפתחו יצורים חכמים כמונו שיוכלו לחשב את הסיכוי שהם עצמם יתפתחו.

עם זאת, לא ידוע עדיין כלום על תהליך החיאת המתים ועל הסיכוי שלו להתרחש. אם הסיכוי שבכוכב כלשהו שיש בו את התנאים המתאימים לחיים יקומו לתחיה אטומים דוממים הוא נמוך מ1 ל40 מליארד, היינו מצפים שבגלקסיה שלנו יתחיל תהליך אבולוציה רק בכוכב אחד או כוכבים בודדים, ואם כך, הסיכוי שבאחד מהם תהיה תוצאה דומה (מבחינת רמת הסיבוך של המינים שנוצרו) למה שיש בכדור הארץ תישאר אפסית.

אפשר גם לטעון שיש עוד גלקסיות חוץ משביל החלב (הגלקסיה שלנו), ואם בכל אחת יש 40 מליארד כוכבים שמאפשרים את תהליך האבולוציה, הסיכוי עולה שתהליך תחיית המתים יתרחש על מספיק מהם כדי שיהיה סיכוי שפוי שבאחד מהם יתפתחו מינים חכמים שידעו לחשב את הסיכוי שהם עצמם יתפתחו.

יהיה מעניין אם זה יהיה גלגל ההצלה של התאוריה, אבל בכל מקרה, כל עוד לא ידוע מספיק על כוכבים המאפשרים חיים בגלקסיות אחרות, וכל עוד מספר הכוכבים המאפשרים חיים בגלקסיה שלנו הוא רק ספקולציה, וכל עוד לא יודעים כלום על תהליך החיאת המתים, אי אפשר באמת להשתמש בגלגל ההצלה הזה להציל את תאורייה האבולוציה כתאוריה מדעית, אלא רק להציל אותה בתור אמונה פחות עיוורת.

יש לשים לב שאפילו אם עושים שימוש בגלגל ההצלה הזה, זה יכול להציל את התאוריה רק מהדרישה שתהיינה כמליון מוטציות מועילות שיכולות להוביל למין חדש בכל צעד אבולוציוני (הדרישה תוכל להיות יותר נמוכה).

אפילו אחרי השימוש בגלגל ההצלה, עדיין יצטרכו מאמיני האבולוציה להוכיח שיש סיכוי סביר להתפתחות מקבילה של מנגנונים מתוחכמים, משום שאם הסיכוי לזה אפסי, אפילו איפה שהתפתחו מינים חכמים כמו בני אדם שיודעים לחשב הסיכוי שהם עצמם יתפתחו, יש סיכוי אפסי לראות תופעות כמו התפתחות מקבילה של מנגנונים כאלה.

בנוסף, אפילו אחרי השימוש בגלגל ההצלה, עליהם להוכיח שיש סיכוי סביר להתפתחות מערכות כמו ראיה בשלימות, כי אם אין, אז אפילו אם נצפה שבלפחות אחד הכוכבים יתפתח יצור חכם כבני אדם, נצפה שהוא וכל היצורים שחיים איתו יהיו עיוורים (וחרשים, ולא מריחים וכו').

בנוסף, אפילו אחרי השימוש בגלגל ההצלה, עליהם למצוא לפחות מוטציה אחת שמוסיפה אינפורמציה ויכולה להוביל התפתחות מין אחד למין אחר, כי כל עוד, ככל הידוע לנו, אין אפילו אחת כזאת, אי אפשר לחשב את הסיכוי שזה יקרה, ואי אפשר לדעת כמה כוכבים צריכים להיות כדי שגלגל ההצלה יצוף ולא יטבע ביחד עם התאוריה.

סיכום: כדי להציל את תאוריית האבולוציה מהחישוב של דר' לי ספטנר, על המאמינים בה לגלות שיש כמליון מוטציות מועילות שיכולות להוביל למין חדש בכל צעד אבולוציוני.

לחלופין, הם יכולים למצוא לפחות מעט מוטציות שמוסיפות אינפורמציה, ולנסות לגלות את תהליך החיאת המתים ולהעריך יותר במדויק את מספר הכוכבים שמאפשרים חיים ביקום הנראה, ולהוכיח שבתוחלת, תהליך האבולוציה התחיל על מספיק כוכבים כך שיש סיכוי שפוי להתפתחות מינים חכמים לפחות באחד מהכוכבים, אף שיש הרבה פחות ממליון מוטציות מועילות, בכל צעד אבולוציוני, שיכולות להוביל למינים חדשים.

בכל אחד מהמקרים, עליהם להוכיח שהסיכוי הוא סביר לכל ההתכנסויות במקביל שהם טוענים שהיו ולהופעת המערכות שהיו צריכות להופיע בפתאומיות.

ועוד על תהליך החיאת האטומים. לא ידוע עדיין על שום תהליך טבעי שמחיה אטומים והופך אותם לאורגניזם חי. זה באמת לא אומר שאין תהליך כזה, אבל זה בודאי אומר שאין שום דרך לדעת מה הסיכוי שתהליך כזה יקרה באופן לא מכוון. אם, למשל, דרוש לבנות מכונה ברמת תחכום של מכונת כביסה כדי להפעיל את התהליך הזה, אז כדי שהתהליך הזה יקרה, קודם צריכה להיווצר מכונת כביסה, והסיכוי שמכונת כביסה תיווצר באופן טבעי הוא מגוחך.

בודאי שאפשר לטעון שאולי התהליך באמת יכול לקרות באופן טבעי ללא מכונות מתוחכמות, אבל למה שנאמין באמונה עיוורת ברעיון המוזר שאטומים דוממים הולידו באופן טבעי את מסי, מייקל ג'ורדן, לויתנים, קרישים, פילים, ציפורים, נחשים, עצים, אבטיחים וכו'? מי שטוען שזה קרה צריך להוכיח שיש סיכוי סביר שזה יקרה, ואם הוא לא יכול להוכיח את זה כי תהליך ההחיאה לא ידוע, זו אכן בעיה, אבל זו בעיה שלו ולא ראוי להאמין לו בינתיים.

בנוסף, יש סברה שהיו תנאים באטמוספירה שיכלו לגרום לאטומים להפוך איכשהו לחומצות אמינו, ואולי לדברים קצת יותר מתקדמים ודומים למבנה הכימי של תא חי (דברים אלו הם עדיין דוממים), אבל אף אחד עוד לא הראה חישוב מתמטי שמוכיח שיש סיכוי שפוי שכל זה יקרה. כלומר, אם יש סיכוי אפסי שיהיו תנאים באטמוספירה שמאפשרים חיים (על כוכב כלשהו), והיו תנאים כאלה, זה בדיוק אומר שקרה נס.

ועוד נושא בעייתי הוא נושא המבנה של התא הראשון. אותו אורגניזם ראשון שהיה אמור להיווצר במקרה לפי סברת מאמיני האבולוציה, היה חייב להכיל פונקציונליות בסיסיות, כמו היכולות להמיר חומרים לאנרגיה, וכמו היכולות להתרבות (לשכפל את ה-DNA ולהתפצל מתא אחד לשניים), שבלעדיה האורגניזם הראשון ודאי לא יכול היה להתפתח לכלום והיה מהר מאוד נכחד. רק אחרי שלתא מסוים כבר היו את היכולות האלה, יכול היה תהליך החיאת המתים להפוך אותו לאורגניזם חי ולשורש תהליך האבולוציה כולו.

האינטואיצה אומרת שהסיכוי שתא כלשהו ייוצר עם הגנים המדוייקים שיאפשרו לו את כל היכולות האלה, ושאז יפעל עליו במקרה תהליך החיאת המתים המסתורי, אפילו בהינתן כל הכוכבים ביקום ואפילו בהינתן הרבה יותר כוכבים, הוא פשוט מגוחך. אף אחד עד היום לא הוכיח אחרת.

והאמת, דווקא האמונה שהיה מהנדס שהוביל את התהליך היא אולי הסיכוי הכי טוב של התאוריה, כי זה יטרוף את כל הקלפים ויסיר את כל הבעיות.

וליתר דיוק, מוכח לוגית ואמפירית שבכל מקרה יש מהנדס שליווה את התהליך, אלא שאותו מהנדס יכול ללוות את התהליך על דרך הטבע, או על ידי עשיית ניסים מלבד הליווי הטבעי, כלומר, תוך כדי שהמהנדס גורם לדברים עם הסתברות אפסית לקרות, כמו שהאדם בונה מכונות כביסה למרות שהסיכוי שייווצרו במקרה היא אפסית.

הבעיה היא שאם נניח שהמהנדס חולל ניסים, אפילו אם זה היה רק בהחיאת האורגניזם הראשון, או אפילו רק ביצירת התנאים באטמוספירה לתהליך החיאת המתים, מה הטעם בהנחה שמין אחד התפתח ממין אחר? הרי יש הסתברות גדולה מאפס שכל האטומים של האדם יתאגדו למקום אחד ותהליך ההחיאה יופעל ויקומו לתחיה זכר ונקבה ביחד... ובדומה למה שאמרנו לגבי האמונה העיוורת שהיה סיכוי גבוה שתהליך ההחיאה יקרה, אם כבר מניחים שקרו דברים עם הסתברות אפסית, למה לא להניח שכל מין קם לתחיה מאטומים דוממים ישירות? נכון שההסתברות לזה היא עוד יותר אפסית, אבל אם גם ככה מניחים שהתהליך הובל על ידי מהנדס שעשה ניסים, אין שום חשיבות להסתברות.

ובאמת יש ראיות נסיבתיות לטובת התאוריה. למשל, המאובנים מראים על סדר מסוים, כאשר יצורים פשוטים יותר נוצרו מוקדם יותר. דרך אחת להסביר את זה היא אם המינים ילדו אחד את השני. אבל גם אם האטומים הדוממים קמו לתחיה ישירות ונוצר כל מין ומין, ברור שהיה סיכוי יותר גבוה למינים הפשוטים להיווצר, ולכן זה מסביר, גם ללא צורך בהנחה שהם הולידו אחד את השני, למה מינים מסובכים יותר נוצרו אחרי יותר "הזדמנויות", כלומר, אחרי יותר זמן, הרי זה מה שהיינו מצפים שיקרה (בתוחלת, ייווצרו מינים מסובכים אחרי יותר זמן מאשר מינים פשוטים). או אולי למהנדס היו כל מיני שיקולים שלא חשופים בפנינו.

גם יש את הראיה הגנטית, למשל, שימפנזה מאוד דומה גנטית לבן אדם. דרך אחת להסביר את זה היא אם שימפנזה היא הורה קדמון של האדם או ההפך, או שיש להם הורה משותף. אבל שוב, אם יש מאפיינים מסוימים לתהליך החייאת האטומים או לאופן התקבצותם, זה יכול להסביר הרבה מהדמיון בין המינים. וכן אם יש הייתה העדפה למהנדס ליצור יצורים דומים.

מה שלא יהיה, עם התורה התאוריה מסתדרת, הרי כל מי שיבין שאפשר לפרש את הפסוק על יצירת האדם מעפר לפי הכלל של רבותינו - שיתכן שיש הסבר טבעי לניסים, ובמקרה הזה אפשר ליישם אותו אם נאמר שבעת בריאת העפר (יסוד הדומם) היה בו הכוח (היה בטבע התהליך שפועל על הדומם) להפוך לאדם (בתהליך טבעי כלשהו, ארוך ככל שיהיה), לא תהיה לו בעיה ליישב את תאוריית האבולוציה עם התורה.

דרך אגב, דעו שמתרחשת מלחמה דתית באינטרנט, בין מאמיני הבריאה הישירה (מדענים מהזרם המדעי של ה-creationists, המאמינים שכל מין נברא ישירות, כמו שהוא היום, על ידי מהנדס, כמו שאפשרי לפי התורה אבל לא מחויב) לבין מאמיני האבולוציה, כאשר שני הצדדים מוכנים לפרש כל עובדה רק לפי האמונה שלהם, ולא באופן אובייקטיבי.

מי שיקרא מאמרים באתרים של creationists (כמו ICR) יגלה שיש אנשים שמוכנים לדחות גם את הראיות הכי ברורות אם זה לא מתאים להם לאמונה, ולכן לא מתכחשים רק לאבולוציה אלא גם לגיל היקום וכד' (אף שהוכחנו לעיל שאת היהדות גיל היקום ממש לא סותר, את פירושם לתורה זה כן סותר).

מצד שני, מי שיקרא באתרים של מאמיני האבולוציה (כמו Wikipedia, עליה השתלטו מאמיני האבולוציה, כנראה בזכות הכמות שלהם) יגלה שגם הם מוכנים להתעלם מראיות ברורות אם זה לא מתאים להם לאמונה, כמו, למשל, מה שנראה ככישלון התאוריה בניסויים אמפיריים.

ואף על פי שנראה יותר טבעי לחשוב שדווקא מאמיני הבריאה הישירה מונעים משיקולים של אמונה, וזו נקודה שמאמיני האבולוציה אוהבים להתפאר בה, מי שיקרא על הבעיות הנזכרות באתרים של שני הצדדים יגלה בודאות שגם מאמיני האבולוציה מונעים משיקולי אמונה (או משיקולים מקצועיים, למשל, מי שכבר כתב הרבה מאמרים בנושא האבולוציה שעלולים כולם להיסתר, או כל שיקול לא מדעי אחר), ויגלה גם איך הרבה אנשים שאמורים להיות אנשים רציניים, מדרדרים לכינויים לא מחמיאים ותקיפות אישיות ולא ענייניות על הצד השני הטוען טענה מדעית טהורה בניגוד לדעתם.

בתור דוגמא לחוסר האובייקטיביות הכל כך בולט, אפשר לקחת את הניסוי בבקטריות שמוצג בויקיפדיה כאילו אין שום דרך אחרת להגדיר אותו מלבד כהצלחה אדירה, ומתעלמים ומעלימים כל טיעון שיש נגד הניסוי.

תומכי הבריאה הישירה (creationists), לעומת ויקיפדיה, טוענים כלפי הניסוי שהמוטציות שעזרו לבקטריה להשתפר בכלל לא נובעות מעליה באינפורמציה המקודדת בגנים של הבקטריות, אלא דווקא מירידה באינפורמציה, כלומר, גן מסוים שמכיל אינפורמציה מסוימת הלך לאיבוד ורק בזכות זה הבקטריה השתפרה (ואי אפשר להגיע לבני אדם מבקטריות על ידי איבוד אינפורמציה אלא דווקא על ידי צבירת אינפורמציה). לכן, לטענתם, לא רק שהניסוי לא מהווה ראיה לטובת האבולוציה אלא הווה ראיה נגדה.

בתור דוגמא לתקיפות אישיות, אפשר לקחת את כתבת הבלוג הזאת, בה פורפ' מאוניברסיטת טורונטו נזהר לקרוא לכל מי שלא מסכים איתו "אידיוט", ומציג טענה לא משכנעת בתור תשובה לטענת מאמיני הבריאה הישירה, כשהוא טוען שהבקטריה צברה אינפורמציה חדשה, אבל מודה שהאינפורמציה הייתה כבר בגנים והמוטציה רק הדליקה גן שכבר היה קיים - משהו מנע ממנו לפעול והמוטציה הסירה את המונע.

למה הדבר דומה? לאדם חכם שהשתשכר, ועכשיו הוא יותר טיפש מנעל. ברגע שהאלכוהול יצא ממנו, הוא יחזור להיות חכם. במהלך חזרת החכמה אליו, הוא לא לומד שום דבר חדש, אלא רק מוסר דבר שמונע מחכמתו לבוא לידי ביטוי. וכדי לחזור להיות חכם אחרי הסרת מונע החכמה, הוא היה צריך מתישהו בעבר ללמוד ולהחכים. רק על ידי הסרת מניעים אדם לא יכול להפוך לחכם.

כך בדיוק עם הבקטריה, הסרת המונע לא "לימדה" אותה שום דבר שהיא לא "ידעה" קודם לכן, ורק היה משהו שהפריע לידע לבוא לידי ביטוי. המונע הוסר, והידע בא לידי ביטוי. מתישהו בעבר הבקטריה אכן הייתה צריכה לצבור את הידע הזה, והסרת המונע לא מיצג את למידתו, בדיוק כמו שיציאת האלכוהול מהדם לא מייצגת את צבירת החכמה של האדם שהיה שיכור. דוגמאות למוטציות שהסירו "מונעי חכמה" יש בשפע, אבל אין אפילו דוגמא אחת למוטציות מקריות שהוסיפו אפילו מעט חכמה (אף שזה יכול לקרות במקרה גמור, זה עוד לא קרה בניסויים).

לא צריך להיות מבין גדול בביולוגיה כדי להבין שבקטריה לא יכולה להתפתח לבן אדם רק על ידי זה שיוסרו מונעי חכמה שמפריעים לבקטריה להשתמש באינפורמציה שכבר נמצאת בה, כי אם כך היה, נצטרך להאמין שהאטומים הולידו אורגניזם ראשון שכבר הכיל את כל המידע שיש בגנים של בני אדם ורק משהו מנע מהמידע לבוא לידי ביטוי. ואם כך קרה, זה אחד הניסים הכי גדולים שאפשר לדמיין, הרבה יותר מקריעת ים סוף וכמעט כמו בריאת העולם. ולכן, קשה להאמין שאותו פרופסור, שמאמין באמונה עיוורת בתאוריית האבולוציה והינו אתאיסט בודאות, בעצמו מאמין בטענה שהוא טוען.

וכמו שאמרנו לעיל, מספר הדורות שעברו על הבקטריות בניסוי שקול לכשישית ממספר הדורות שעברו על האב הקדמון של האדם עד להתפתחותו לאדם, שלפי תאוריית האבולוציה היה פחות מפותח משימפנזה (ובמהלך התפתחותו, הוא פיתח יכולות לבנות מטוסים, לדבר, ועבר עוד שינויים קיצוניים). ולכן, לכאורה, התעלמות אותו פרופסור מהשינוי הענק שהיינו מצפים שיחול בבקטריות ביחס למספר הדורות שעברו, ונסיונו להציג את הניסוי כמוצלח, מוכיח אמונה עיוורת והיעדר גמור של אובייקטיביות. וכן לגבי כל הכתבות שמנסות להציג את הניסוי הזה כהצלחה אדירה (ובכללן ויקיפדיה).

ומה שמעניין זה שהטענה שהם צריכים לטעון זה שיש סיכוי גבוה לזה שלא ראינו שום מוטציה מועילה שמוסיפה מידע, אבל הטיעון הזה רק מגן על התאוריה - שלא תיסתר, ולא מחזק את אמונתם העיוורת בתאוריה, ואולי בגלל זה הם בוחרים לטעון את הטענה השקרית מאשר לדבוק באמת.

וכמה מלים על הביקורת על הספר Not by chance, ועל הראיות שהיא מגיעה ממניעים דתיים ממש של מאמיני האבולציה. נכון להיום - 4.9.2015, אני, הכותב, קראתי בע"ה את כל המאמרים הביקורתיים כלפי לי ספטנר ב5 עמודים הראשון של גוגל כשמחפשים את הערך Lee Spetner (ואל נא תתפלאו שלא חיפשתי במאמרים אקדמיים, כי המלחמה בין המדענים מאמיני האבולוציה לבין המדענים המתנגדים מתרחשת בעיקר באינטרנט). כולם, אולי חוץ מהדיון עם דר' מקס שכבר הזכרנו, קראו את הספר רק ברפרוף ולא בעיון, או לחילופין, סילפו את דברי דר' ספטנר בכוונה. וכל אותם מאמרים, כתוצאה מהקריאה בריפרוף או מסילוף הדברים, שינו את הטענות של דר' ספטנר לטענות אחרות שהם יכולים לתקוף, ואז תקפו אותן. ואין צורך להאמין לי, כי כל אחד יכול לקרוא את הספר Not by chance ואז את אותם מאמרים ולזהות את זה מיד.

במאמר הזה, למשל, הכותב תקף את אחת הדוגמאות של דר' ספטנר על כך שמוטציה מועילה שהופיעה בעצם הפחיתה את האינפורמציה בגינום. הכותב טען שהמוטציה לא בהכרח הפחיתה את האינפורמציה, ויש מצב שהוסיפה.

הדוגמא של דר' ספטנר מדברת על אינזים שמתאים כמו כפפה ליד לחומר מסוים A ולא מתאים ל2 חומרים אחרים B ו-C. בדוגמא המדוברת, בקטריה שהייתה בסביבה של חומר B עברה מוטציה שהפכה את האינזים הזה למתאים יותר לחומר B. נראה כמו ניצחון גדול לתאוריית האבולוציה, אבל המוטציה הזאת הפכה את האינזים הזה לפחות מתאים לחומר A ממה שהוא היה, ועל הדרך גם שיפרה את ההתאמה שלו לחומר C, לכאורה, במקרה. האינזים היה ספציפי לחומר A, כמו מפתח למנעול, ולכן הוא לא התאים למנעולים אחרים. המוטציה הפכה אותו, לטענת דר' ספטנר, לכללי יותר, כך שהוא מתאים ליותר מנעולים אבל פחות מתאים למנעול A. לכן, האינזים הפך להיות פחות ספציפי, ולפי תאוריית האינפורמציה, יש יותר מידע ככל שאלמנט הוא יותר ספציפי, ולכן, אינפורמציה הלכה לאיבוד.

כותב המאמר טוען שכדי לדעת האם אינפורמציה נוספה או פחתה צריך לבדוק את האינזים על המון חומרים, ואי אפשר לבדוק אותו רק על החומרים המדוברים כדי לגלות את זה. לא צריך להיות מבין גדול בביולוגיה כדי לדעת שאם "מטרת" המוטציה הייתה לשפר את התאמת האינזים לחומר B, אין צורך ללכת ולבדוק המון חומרים אחרים. מספיק לראות ששיפור ההתאמה לחומר B בא על חשבון ההתאמה לחומר A, כדי להבין שבמקרה הטוב האפקטיביות נשארה אותו הדבר. שיפור ההתאמה לחומר C, שלא היה בסביבה של הבקטריה בכלל, הוא תוצאה של מקריות גמורה, ולפי תאוריית האבולוציה, תהליך הברירה הטבעית אמור לנתב את האורגניזמים כדי שיתאימו יותר לסביבה שלהם, ולא לסביבה אחרת שהם בכלל לא נמצאים בה. כלומר, אפילו אם המוטציה הוסיפה במקרה מידע לגינום, זאת לא מוטציה שאפשר לבסס עליה את תאוריית האבולוציה, כי הוספה כזאת של מידע היא מקרית ולא בזכות תהליך הברירה הטבעית.

בנוסף, דר' ספטנר כתב (הדוגמא מתורגמת מאנגלית לעברית), שבאות א' יש פחות אינפורמציה מאשר באותיות א'ג', כי האות א' יכולה להתחבר להרבה יותר מלים מאשר האותיות א'ג'. זה ברור, כי כל מלה שאפשר להרכיב מהאותיות א'ג', כמו "שאג" או "דאג", אפשר גם להרכיב מהאות א'. הכוונה של דר' ספטנר בדוגמא הזאת הייתה, וזה ברור לכל מי שקרא את הספר בעיון, להדגים לאדם שלא מבין מספיק בתאוריית האינפורמציה שספציפיות מורה על אינפורמציה. האות א' היא פחות ספציפית מהאותיות א'ג', ולכן, יש בה פחות אינפורמציה בפני עצמה מאשר בצירוף האותיות. הרי אם מישהו היה צריך לרמוז לחברו שסיסמה כלשהי היא המלה "שאג", והוא היה אומר לו שיש בסיסמה את האות א' בלבד זה היה פחות עוזר לו, ולכן, פחות אינפורמטיבי, מאשר אם היה אומר לו שיש במלה את האותיות א'ג'. מכאן רואים שבגלל שהאות א' היא פחות ספציפית, ומתאימה ליותר מלים, היא מכילה פחות אינפורמציה.

אז אמר דר' ספטנר, לגבי מה שקורה בגנים, שאם שאינזים פתאום, כתוצאה ממוטציה, מתאים ליותר חומרים ופחות מתאים לחומר מסוים שקודם הוא התאים לו מאוד, אז אינפורמציה הלכה לאיבוד, כמו שקורה עם האותיות א'ג' שמתאימות טוב יותר לפחות מלים מאשר רק האות א', ולכן, אם הרמז לסיסמה כלשהי ישתנה מא'ג' לאות א' בלבד, הוא יתאים ליותר מלים פחות טוב, ובכך אינפורמציה הלכה לאיבוד.

כותב המאמר משקיע הרבה אנרגיה כדי להראות שהדוגמא שדר' ספטנר כתב לגבי אינפורמציה מול ספציפיות במלים לא תופסת לגבי תהליכים ביולוגיים, וזה ניסיון יפה לתקוף את הספר, אבל הוא משנה את הטענה של דר' ספטנר ואז תוקף את הטענה השונה, שקל לתקוף אותה. דר' ספטנר רק רצה להסביר את הקשר בין אינפורמציה לספציפיות, ולא טען שזה משקף מה שקורה באינזימים. כל התקיפה של כותב המאמר באה להראות שבבילוגיה, בניגוד לשפה, אם, על דרך משל, אינזים מסוים מורכב מה"אותיות" א'ג', ואינזים אחר רק מהאות א', עדיין יתכן שהאינזים השני, שמורכב מהאות א' בלבד, הוא אפקטיבי באותה מידה כמו האינזים א'ג'. אחלה טענה, ואם דר' ספטנר היה טוען מה שכותב המאמר חושב שדר' ספטנר טוען, אולי כל זה היה רלוונטי.

דר' ספטנר לא טען בשום מקום שמספר ה"אותיות" באינזימים קובע את כמות האינפורמציה באינזים, כמו שקורה באותיות. הוא רק טען שהפציפיות קובעת את כמות האינפורמציה. במקרה של שפה, כמות האותיות קובעת את הספציפיות, ובמקרה של אינזימים יש אולי פרטים אחרים שקובעים את הפציפיות. מי שלא קרא את הספר עוד עלול להתבלבל מכל המושגים הביולוגיים והציורים, אבל מי שקרא את הספר ידע בודאות שכותב המאמר הזה לא קרא את הספר בעיון או סילף את הטענה של דר' ספטנר בכוונה, כי כל מי שקרא את הספר בעיון היה ודאי מבין למה דר' ספטנר התכוון כשכתב את הדוגמא עם האותיו. והמעשה הזה של קריאה בריפרוף או סילוף הטענה הוא מעשה של קנאות דתית, לא מעשה מדעי.

ועל כל פנים, מתפספסת פה הנקודה שמי שרוצה לבנות את תאוריית האבולוציה סביב מוטציות כאלה צריך להוכיח שאכן נוסף מידע, וזה שאולי נוסף מידע זה לא מספיק. כלומר, מתנגדי האבולוציה לא צריכים להוכיח שלא נוסף מידע, אלא מאמיני האבולוציה צריכים להוכיח שכן נוסף.

בנוסף, הכותב החליט שדר' ספטנר טען בספר שמוטציה לא יכולה להוסיף אינפורמציה. כל מי שקרא את הספר יודע שדר' ספטנר אמר במפורש שמוטציה בודאי יכולה להוסיף מידע, והטענה היא רק שהסיכוי שזה יקרה הוא אפסי, ושעדיין לא נצפתה בניסויים דוגמא למוטציה כזאת. וגם הטעות הזאת יכולה לנבוע רק מקריאה בריפרוף או מסילוף הטענה, כי הטענה שהוא הציג היא שגויה, וקל וראוי לתקוף אותה, אלא שהיא לא הטענה של דר' ספטנר, וכל מי שקרא את הספר בעיון ודאי הבין את זה. וזו שוב דוגמא למעשה של קנאות דתית.

פה לא נגמרת החוצפה. כותב המאמר זורק לאויר שהיה ניסוי שהוכיח שבקטריה עברה מוטציות שאיפשרו לה להשיג ספציפיות בפירוק חומרים חדשים. סוף סוף טיעון שיכול להיות מנצח, שמגיע אחרי המון טקסט לא רלוונטי. אלא שהוא לא מפרט כלום על הניסוי. הוא רק נותן קישור לספר לרכישה באמזון. אני מודה שלא קראתי את הספר, ובתאוריה, זה לא בלתי אפשרי שיש בספר ראיה כלשהי נגד הטענה של דר' ספטנר. אבל... אם הייתה כזאת, כותב המאמר היה פשוט מסביר אותה ופה היה נגמר הסיפור. במקום זה הוא השקיע כמות אדירה של מלים כדי להוכיח שטענה שדר' ספטנר לא טען היא שגויה. אם הייתה ראיה אמיתית בספר, הכותב היה כותב את הראיה הזאת בפירוט והמאמר היה יכול להיות כך מאוד קצר וקולע.

מי שכן קרא את הספר הוא מיקל בהה (Michael Behe), שניתח את הניסוים המדווחים בספר במאמר הזה, ומה שבאמת קרה בניסויים המדווחים באותו הספר זה שהיו מוטציות שהרסו גן מדכא. כל עוד הגן המדכא פעל, הוא מנע מגן אחר לפרק את אותם חומרים ביעילות (גן מדכא הוא גן שמדכא גן אחר ומונע ממנו לפעול, או מפחית את יעילותו), וברגע שנהרס, הגן שכבר היה קיים מההתחלה, ועכשיו לא היה מדוכא, יכול היה לפעול טוב יותר. זה באמת הועיל לבקטריה בסביבה בה היא היתה, אבל שום אינפורמציה לא נוספה. וכמובן, על ידי חיסול גנים מדכאים בקטריה לא יכולה להפוך לבן אדם. היו עוד סוגים של מוטציות, לפי מיקל בהה, בניסויים עליהם מדווח הספר, אבל אף אחד מהם לא היה כזה שהוסיף אינפורמציה לגנים, למרות שהמוטציות היו מועילות.

אגב, מיקל בהה מאמין שזה שיש מנגנונים מורכבים מאוד באורגניזמים, כך שכל חלק במנגנון חשוב, מוכיח שהאורגניזמים לא יכלו להתפתח במקרה באופן הדרגתי, כמו שטוענת התאוריה הדרווינית (בפרט, מערכת הראיה המינימלית חייבת הייתה להתפתח בפתאומיות ולא בהדרגתיות, וכן מערכת השמיעה, הטעם, הריח והמישוש). מי שיקרא עליו באתר של האוניברסיטא שלו, יגלה שם הצהרה שחוסר אמונתו של מיקל בהה באבולוציה זה רעיון פרטי שלו, שהאוניברסיטא שלו לא תומכת ברעיון הזה, ושרוב העמיתים שלו חולקים עליו. אם אבולוציה היא תאורייה מדעית, וכולם מסכימים שהיא לא מוכחת בשום צורה, למה בן אדם שלא מאמין בה צריך להתנצל ועוד להצהיר שהאוניברסיטא לא תומכת באמונה שלו?

מי שיודע קצת היסטוריה של המדע, ודאי מכיר את הסיפור על התגלית המרעישה שכדור הארץ סובב סביב השמש. הראשון שגילה את זה היה קופרניקוס, אבל זה סתר את התאוריה של הכנסייה הקתולית שהייתה אז בשלטון, והכנסייה מנעה את פרסום התגלית. לאחר מכן, גלילאו גלילי הוכיח שהתאוריה של קופרניקוס היא הנכונה, ולא של הכנסייה הקתולית, אבל אז הכנסייה שפטה והרשיעה אותו בכפירה, הכריחה אותו לחזור בו מהתאוריה, ושמה אותו במעצר בית לשארית חייו (אגב, לפי תאוריית היחסות, תנועה היא יחסית ואפשר לבחור כל נקודה בתור ראשית הצירים, ולכן, באותה מידה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש גם נכון לומר שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ, אבל זה לא רלוונטי לנקודה הנוכחית שלנו). אכן העולם התקדם, ומיקל בהה לא נמצא במעצר בית ולא הוכרח לחזור בו מדעתו. השאר לא רחוק ממה שהיה לפני מאות שנים.

ואפשר להבין את המניע של מאמיני האבולוציה, הרי הם טיפסו על עץ מאוד גבוה שקשה לרדת ממנו. ראשים ושאר בכירים בפקולטות לביולוגיה ברוב (או כל) האוניברסיטאות כתבו עשרות ואולי מאות מאמרים שמתייחסים לאבולוציה הדרווינת כאל עובדה. אז התגלו ראיות חותכות שסותרות את תאוריית האבולוציה הדרווינית. אם הם יודו בזה, הם ייראו די מגוחים, הרי כל המאמרים שהם כתבו פתאום יתגלו כאוסף של שטויות. עם זאת, עם כל הכבוד לאמביציות האישיות שלהם, האמת היא אובייקטיבית, ולא מתחשבת ברצונות שלהם ובמאמרים שהם כבר כתבו.

ונחזור למאמר החצוף. החוצפה ממשיכה כשהכותב שם קישור למאמר הזה, בו יש, לכאורה, דוגמא למוטציות שהפכו אינזים ליותר ספציפי. ובגלל שהוא לא השתמש במאמר הזה כדי לסתור את דברי דר' ספטנר באופן קצר וקולע, סביר להניח שהוא ידע טוב מאוד את מה שנגיד עתה. המאמר הזה מציג דוגמא של 4 מוטציות שהוסיפו אינפורמציה לגנים ועזרו לבקטריה להפוך ליותר ספציפית בפירוק חומר מסוים. הסיכוי ל4 מוטציות ספציפיות הוא בסביבות ה10 בחזקת מינוס 40, ולכן, להאמין ש4 המוטציות האלה התקבלו במקרה בניסוי, בדיוק כשהיה צריך דווקא אותן, היא אמונה מגוחכת ולא רציונלית.

וזה בדיוק מה שדר' ספטנר טוען בספר, כשהוא מציג סוג כזה של מוטציות, וטוען שמוטציות כאלה הן ראיה שיתכן שהייתה אבולוציה, אבל לא מקרית, כלומר, האורגניזם יודעת איכשהו, לפי הסביבה, לייצר במכוון מוטציות ספציפיות כדי להתאים את עצמו. ואכן, במאמר הזה דווח שנצפתה כמות כזאת של מוטציות ספציפיות (4) שלא יתכן הסתברותית שהופיעו במקרה בהינתן קצב המוטציה האפסי. ואותו דבר נכון גם לגבי המאמר הזה שמופיע בהמשך.

חוץ ממוטציות מכוונות (לא אקראיות), בהן האורגניזם גורם למוטציות במכוון כדי להתאים את עצמו לסביבה, יש עוד דרך לקבל מספר גדול של מוטציות במקביל. חלק ממאמיני האבולוציה הדרווינית, שהאמת לא כל כך חשובה להם, עורכים לפעמים ניסוים בהם הם מגבירים בסדרי גודל את קצב המוטציה. הבעיה היא שאם קצב המוטציה גבוה מידי, האורגנים נכחד כי המוטציות משמידות פונקציות חשובות בגנים. לכן מה עושים? מגבירים את קצב המוטציה משמעותית דווקא לחלק מאוד מסוים בגנים, ושומרים על שאר הגינום. כתוצאה מכך, אפשר לקבל מוטציות כפולות ומשולשות שאכן יביאו תועלת לאורגניזם. תוצאות של ניסוים מסוג זה לא מוכיחים שתאוריית האבולוציה יכולה להיות נכונה, כי ניסויים כאלה הם רלוונטיים רק אם נניח שהטבע נוהג בדיוק כך - מגביר את קצב המוטציה דווקא במקומות מסוימים בגנים, ועוד דווקא במקומות בהם יכולה לבוא תועלת. הבעיה היא, כמובן, שהטבע לא מנסה להוכיח את תאוריית האבולוציה הדרווינית בכל מחיר, ולכן, הטבע לא נוהג כך. כל ניסיון להציג ניסוים מסוג זה כהוכחה לאבולוציה הוא לא יותר מדמגוגיה דתית.

בתור דוגמא למקרה כזה, בו מאמיני האבולוציה מנסים בכל יכולתם להוכיח את התאוריה הדרווינית, אפשר לקחת את המאמר הזה. הנה ציטוט מתוך המאמר (מופיע במאמר ללא הדגשות):

Derivation of the Phage Clones Constituting Each Generation. The SfiI fragment containing RP3-42 or its derivative sequences were amplified under error-prone PCR conditions as described previously (Arakawa et al. 1996) using primers P6 and P7. The amplified products were digested with SfiI, and the SfiI fragment was cloned into the corresponding region of the fresh fd-RP vector previously digested with SfiI. Fresh fd-RP vector means the shorter vector prepared by first digesting the fd-RP DNA by BamHI (Fig. 1A) and ligating the resultant vector fragment, yielding a vector with a shorter SfiI fragment (700 bp). The fresh vector hence was used to discriminate colonies without insert and to ensure that mutations occurred solely in the SfiI fragment of the fd-RP (Fig. 1A). T

ובמילים פשוטות יותר ובעברית, עורכי הניסוי גרמו למוטציות בקצב גבוה בחלק המעניין בגנים, ודאגו שהקצב הגבוה יחול רק על אותו החלק ולא על שאר הגנים. אם הקצב היה גבוה בכל הגינום, האורגניזם היה נכחד, ואכן, בטבע קצב המוטציה נמוך באופן משמעותי מאשר זה של הניסוי. ומשום שלפי תאוריית האבולוציה בזמן שהבקטריה הראשונה התחילה להוליד אבטיחים, פילים, דולפנים ובני אדם, עדיין לא היו בני אדם שידאגו לקצב מוטציות גבוה רק בחלקים רלוונטים בבקטריה שיאפשרו לה להוליד בני אדם שעוד לא נולדו, הניסוי לא רלוונטי.

חשוב להדגיש שאף אחד לא טוען שזה בלתי אפשרי שבקטריה תתפתח. ניסויים כאלה לא מוכיחים שום דבר לגבי התאוריה הדרווינית, אלא רק מוכיחים את מה שכבר כולם יודעים, באופן לא מקרי (מכוון), בקטריה יכולה להתפתח. כל הטענה היא שהסיכוי שבקטריה תתפתח לכל מיני האורגניזמים במקרה הוא אפסי, ולכן, ברגע שבאים מדענים וגורמים לבקטריה להשתפר באופן מבוקר (מכוון), הם לא מוכיחים את מה שהם רוצים להוכיח. מילא אם הם היו כנים ומודים שהם הוכיחו שאבולוציה לא מקרית היא אפשרית, אבל כשהם טוענים בחוצפתם שהם הוכיחו שהאבולוציה הדרווינית היא אפשרית הם פשוט שקרנים.

אגב, כותב המאמר המדובר כנראה ידע את כל זה וקיווה שאף אחד לא יבדוק על מה מדברים המאמרים שהוא הפנה אליהם, או שהוא כל כך מאמין באבולוציה דרווינית שהוא האמין למאמרים האלה מהכותרות ולא טרח בכלל לקרוא אותם.

השיא מגיע באחד המאמרים שנמצא בעמוד הראשון בחיפוש בגוגל נכון להיום. אחרי שהכותב סיים לתקוף את דר' ספטנר ולהאשים אותו שהוא מונע על ידי אמונה, כאילו יש קשר בין חישוב מתמטי לאמונה, הוא העיז לטעון שזה שיש לאירוע מסוים הסתברות אפסית לקרות זה לא רלוונטי... וטען שאם היו N אירועים שיכלו לקרות, ואחד מהם בטוח צריך לקרות, אז זה לא פלא שהוא קרה, אפילו שזה היה בניסיון הראשון. זה באמת נכון אם כל ה-N אירועים הם מעניינים באותה מידה, למשל, אם יש הגרלה בין הרבה משתתפים ואחד מהם בטוח יזכה, אז כשמישהו זכה זה לא פלא גדול. אבל מה שהוא פיספס זה את העובדה שאם N-1 מהאירועים הם לא מעניינים, ורק אחד מעניין, ודווקא האירוע המעניין קרה בניסיון אחד, זה אולי לא פלא אם N קטן מ10, אבל כש-N גדול ממליון זה פלא עצום. למשל, אם יש הגרלה של מספר בין 1 למליון, ויש רק משתתף אחד שניחש מספר כלשהו, כך שיש סיכוי של 0.999999 שאף אחד לא יזכה (אירוע לא מעניין) ורק סיכוי של 0.000001 שמישהו יזכה (אירוע מעניין), והמספר שלו באמת זכה, זה פלא עצום. ואם על זה מתבססת תאוריית האבולוציה, היא מתבססת על ניסים. ואם זו ההסתברות שהוא למד באוניברסיטה, צריך לבדוק טוב טוב איפה הוא למד ולסגור את הפקולטה. אלא אם הוא ידע שהטיעון שלו מגוחך, וטען אותו כדי לבלבל את מי שלא מבין בהסתברות. והאפשרות השניה יותר הגיונית.

ואת זה שמאמיני האבולוציה מונעים מאמונה ולא משיקולים מדעיים אפשר עוד לקבל. הם לא הראשונים שחשים קנאות לדת שלהם. מה שצורם זו הצביעות הגדולה שלהם, כאשר הם מנסים להציג את מאמיני הבריאה הישירה כמי שמונע מאמונה. ואף שהטענה נכונה, אין להם שום זכות לטעון אותה כדי להחליש את האמינות של הצד השני כשהם בעצמם נוהגים כך.

לא רק זה, אלא שחלקם כבר הגיעו ליאוש כל כך גדול שבמקום לטעון שיש סיכוי גבוה שהייתה אבולוציה, הטיעון שלהם הוא שיש פחות סיכוי שיש מהנדס שיצר באופן ישיר את המינים בנס גדול על טבעי (סוג של "קסם") מאשר שהייתה אבולוציה, כאילו זה שהסיכוי יותר נמוך לבריאה ישירה על טבעית מעלה את הסיכוי לאבולוציה - כאילו אלו שתי הברירות היחידות (אם יש רק שתי ברירות, אז סכום הסיכויים הוא 1, ואם סיכוי אחד הוא נמוך, השני גבוה. אם יש יותר משתי ברירות, זה שסיכוי אחד נמוך לא מעלה את הסיכוי של ברירה מסוימת אחרת בהכרח).

לצורך העניין, כל מכונת כביסה שנראה לפנינו יכולה הייתה להיווצר בהדרגתיות על ידי אבולוציה של החלקים שלה, וגם יכולה הייתה להיבראות יש מאין בנס על טבעי. אבל מה שכנראה קרה זה שבן אדם כלשהו השתמש בחוקי הטבע הרגלים, מבלי לעשות שום דבר על טבעי ובלי אבולוציה, ופשוט בנה את המכונה. והנה, אם נס על טבעי ואבולוציה הן לא הברירות היחידות להיווצרות מכונת כביסה, למה שהן תהיינה הברירות היחידות להיווצרות מיני החיים השונים?

יש מהנדס שהינדס את הטבע בודאות, וזה מוכח בכמה אופנים שונים ובפרט - מוכח לוגית. ואותו מהנדס בודאות יצר את כל המינים. כל המלחמה הדתית בין מאמיני הבריאה הישירה ומאמיני האבולוציה היא האם אותו מהנדס יצר בנס גדול על טבעי את המינים באופן ישיר, או הינדס את הטבע באופן כזה שהמינים יתפתחו לפי חוקי הטבע הרגילים. בשני המקרים המהנדס יצר את המינים.

כנראה שלדעת מאמיני הבריאה הישירה, אם המינים התפתחו לפי חוקי הטבע זה יסתור את דתם, ולכן הם מתעקשים על בריאה ישירה. וכנראה שמאמיני האבולוציה חושבים שאם המינים התפתחו לפי חוקי הטבע, זה פוטר אותם מלהסביר מי עשה את חוקי הטבע, ולכן הם חושבים שזה סותר את זה שיש מהנדס, ומוכיח את דתם (שבעצמה באה בסתירה לכללי הלוגיקה, ולכן סותרת את עצמה). ואיכשהו, אף אחד מהצדדים לא באמת מעוניין באמת - לדעת מה באמת קרה.

וזה שמאמיני הבריאה הישירה מונעים ממניעים דתיים בא לידי ביטוי, למשל, בציטוטים שהם מצטטים שאם מחפשים טוב מגלים שאלה ציטוטים מפוברקים, ומספר גדול של מאמיני הבריאה הישירה המשיכו לצטט את הציטוט מבלי לבדוק שהוא אמין. ובכל מקרה, את זה שמאמיני הבריאה ישירה מונעים מאמונה כל אחד יכול לקבל באופן טבעי גם מבלי שנוכיח את זה באריכות.

בכל מקרה, לקרוא רק באתר של אחד הצדדים לא יוביל בשום אופן לאמת, וגם בקריאה סימולטנית, צריך לברור בפינצטה את העובדות מתוך ערימת ההנחות הלא מחויבות והפרשנויות הלא אובייקטיביות שמלוות את האתרים הנזכרים, שממש נלחמים במלחמה דתית על דעת הקהל. מפני שכך המצב, ההגעה לאמת היא תהליך ארוך ומייגע שאי אפשר לסיים בכמה שעות בודדות.

אם מנסים להפעיל את השכל באופן אובייקטיבי על העובדות, יוצא מצד אחד שלא ראוי לדחות את כל הראיות שיש לגיל היקום, ואף שאף אחת מהן לא מוכחת, קשה לראות איך היקום נוצר רק לפני פחות מ6000 שנה כמו שחושבים מאמיני הבריאה הישירה, וגם נראה לפרש את התורה על פי הקבלה שהיקום יותר זקן מ6000 שנה. ומצד שני, מאוד קשה להאמין שאטומים דוממים הולידו בני אדם במסגרת הזמן שהיקום קיים, ובפרט - שקם לתחיה האורגניזם הראשון ומערכות מתוחכמות התכנסו במקביל ומערכות שלימות הופיעו בפתאומיות במגה-מוטציה ביולדה אחת, כמו שמאמינים מאמיני האבולוציה, מבלי שהתרחשו ניסים גדולים בדרך (לאו דווקא על טבעיים. כמו שאפשר לזכות בלוטו 100 פעמים ברצף, זה יהיה נס, אבל זה לא יהיה על טבעי).

ובגלל שהוכחנו שאין שום בעיה תורית עם גיל היקום ואפילו עם תאוריית האבולוציה כולה, על כל פרטיה, ובגלל שגם אם לא הייתה אבולוציה, נסכים להודות שאולי היה תהליך טבעי אחר (הרעיון שיש רק שתי אפשרויות - אבולוציה או בריאה ישירה על טבעית, הוא פשוט מופרך), אי אפשר להאשים את המאמר הזה בחוסר אובייקטיביות. ובין אם הייתה או לא הייתה באמת אבולוציה, זה לא מחזק ולא מחליש את היהדות (אגב, לעומת האבולוציה, יש דברים שיכלו לקרות (והיינו יכולים לדעת בודאות שקרו) שהיו סותרים את היהדות, כמו שנציג בהמשך המאמר, ואפילו היה סיכוי גבוה שיקרו. הם אומנם לא קרו, והיהדות לא נסתרה).

בינתיים, המלחמה הדתית מעכבת אותנו מלגלות מה באמת קרה. היה נס על טבעי ובריאה ישירה? הייתה אבולוציה טבעית - ללא ניסים? הייתה אבולוציה עם ניסים טבעיים כך שאירועים טבעיים שהיה להם סיכוי אפסי לקרות קרו? אולי האטומים פשוט קמו לתחיה - כל פעם למין אחר על ידי ניסים טבעיים (כמו שאדם בונה מכונת כביסה)? אולי תהליך החיאת המתים הוא כזה שיש סיכוי גבוה שהמינים השונים יקומו לתחיה באופן ישיר, ולכן זה יכול לקרות ללא ניסים (והנס יהיה בכיוונון תהליך החיאת המתים, אבל כל חוקי הטבע הם גם ככה מכווננים, ולכן לא נופתע אם נגלה שיש עוד חוק מכוונן)? אולי תהליך החיאת המתים החיה אורגניזם ראשון בנס טבעי גדול, כך שאותו אורגניזם ראשון כבר הכיל את כל האינפורמציה של כל המינים שחיו אי פעם אבל היו בו הרבה "מונעי חכמה", ואז, בתהליך אבולוציוני טבעי, מונעי החכמה הוסרו אחד אחרי השני? או אולי תהליך החיאת המתים הוא כזה שיש סיכוי גבוה שיקום לתחיה אוררגניזם ראשון עם כל המידע של כל המינים, ולכן אותה תחיה לא תוגדר כנס (ורק כיוונון חוק הטבע שמאפשר את התהליך יחשב לנס, או כיוונון מה שכיוונן את החוק, או כיוונון מה שכיוונן את מה שכיוונן את החוק וכו')? או אולי האורגניזמים יודעים לייצר מוטציות באופן מכוון (לא אקראי) כדי להתאים עצמם לסביבה, וכמו שהאדם לובש מעיל כשקר, הגנים בונים בעצמם פונקציוליות חדשה כשהסביבה מחייבת אותם (ובניגוד לשאר הרעיונות, ובכללם תאוריית האבולוציה המקרית - הרגילה, דווקא לסוג כזה של אבולוציה יש כמה ראיות מצמררות שיער, המובאות בספר Not by chance)? ואם הייתה אבולוציה מכוונת, האם באמת אורגניזם אחד התפתח לכל מיני החיים או שמא בהתחלה היו מספר מינים וכל אחד התפתח במקביל לאחר? ואולי יש עוד אפשרויות שלא חשבנו עליהן עדיין?

התורה גילתה לנו שהאדם נוצר מהדומם (מהעפר), אבל לא פירטה איך זה קרה, כמה זמן לקח לתהליך להסתיים, ואילו שלבי ביניים היו באמצע. מאוד מאוד מעניין אותנו לדעת את האמת - איך ה' יצר את האדם. מרתקת העובדה שאנחנו יודעים, מהקבלה, יותר על התהוות האדם העליון (בחינה רוחנית שנקראת אדם) מאשר על התהוות האדם הגשמי. הלוואי שבעזרת ה' המלחמה הדתית הלא רציונלית תפסק בקרוב ואולי נוכל להתקדם בכיוון הנכון ולהפסיק לדרוך במקום.

אפשר לענות תשובה פשוטה. ההסבר הטבעי לא רלוונטי לעבודת ה', וכל מטרת התנ"ך וכל הספרים שנכתבו אחריו היא שנדע מה ה' רוצה מאיתנו. כל מה שכתוב הוא רק למטרה הזאת, אפילו שלפעמים אנחנו לא מבינים את ההקשר מקוצר השגתינו. דוגמא טובה לקוצר ההשגה שלנו, ושכל מה שכתוב הוא למטרה המדוברת, היא המלכים שמלכו באדום לפני שמלך מלך על ישראל (בראשית ל"ו), שלא היינו מבינים לבד את מי זה אמור לעניין ולמה השמות שלהם מפורטים בתורה, ואנחנו יודעים למה זה כתוב רק בזכות האריז"ל שהסביר את הפרשה על פי הקבלה.

אפשר היה לחשוב שאם התורה הייתה מפרטת את ההסבר הטבעי היו פחות שאלות ופחות כפירה. האמת היא שזה לא בטוח ואם זה היה בטוח אז זה היה יכול להיות הפך החפץ של ה' שתהיה בחירה חופשית. ובכל מקרה, למנוע כפירה זה מטרה אחת, ולדעת מה ה' רוצה מאיתנו זו מטרה אחרת, ורק השניה היא מטרת כל מה שכתוב.

הוכח מדעית שהחיה שאנחנו קוראים לה "ארנבת" לא עושה את הפעולה של מה שאנחנו קוראים "העלת גרה" אף על פי שכתוב בתורה שארנבת מעלה גרה. אף שמי שמאוד רוצה לכפור בתורה קופץ על ההזדמנות להיתפס במה שנראה כמו טעות, הוא כמובן שמח מוקדם מידי.

ארנבת היא חייה לא כשרה ולכן לא נאכלת, לא נעשה בה שימוש חקלאי כזה או אחר ולא משמשת לרכיבה וכד'. עם ישראל היה 2000 שנים בגולה ודיבר שפות שונות ומשונות כמו אידיש לאשכנזים, לאדינו ליהודי ספרד, וערבית-יהודית בשלל מדינות ערביות. השפה העברית שמשה לתפילה ולימוד תורה (וגם לימוד תורה היה רק חצי עברית חצי ארמית) אבל לא לחיי היום יום. לא רק זה, אלא אף בתקופת בית שני (החל מלפני יותר מ2000 שנה), בעקבות שיבת ציון אחר גלות בבל, השפה המדוברת הייתה ארמית. לכן זה בהחלט הגיוני שתשתכח משמעות המלה "ארנבת", וכן נוכיח עתה מתוך דוגמאות למלים אחרות בלשון הקודש שנשכחו משמעויותיהן.

המקרה הכי דומה שאפשר למצוא הוא המלה תוכי. במלכים א י כ"ב כתוב על אנית תרשיש של המלך שלמה שאחת לשלוש שנים הייתה חוזרת מהפלגתה ובין היתר הייתה מביאה איתה "תוכיים". מה זה תוכיים? כל ישראלי שיודע עברית מודרנית יגיד שזאת צפור ידועה שמסוגלת ללמוד להגיד מלים. אבל בתרגום יונתן בן עוזיאל של התנ"ך לארמית (חי בזמן בית שני) תוכי מתורגם לטווס. מפרש המקרא שנחשב להחשוב ביותר רש"י (לפני כ900 שנה) פשוט ציטט את רבי יונתן (וגם סובר שתוכי זה טווס), והרב מצודת ציון כתב "תוכיים הם העופות היפות מאד בנוצותיהם בחלוף מראות והוא הטווס". היות והיום אנחנו משתמשים בשמות תוכי וטווס להתייחס לשני עופות שונים לגמרי, לפחות אחת המלים שינתה את המשמעות מאז ימי בית שני, כי אז טווס היה תרגום לארמית של תוכי. אם כן זה לא פלא בכלל אם גם המלה ארנבת מקבלת היום משמעות שונה ממה שהייתה לה לפני 3300 שנה, כמו הרבה מלים אחרות.

דוגמא נוספת למלה שנשכחה מגיעה מפירוש רש"י על הפסוק (בראשית מ"ג י"א): "ויאמר אליהם ישראל אביהם, אם-כן איפוא זאת עשו--קחו מזמרת הארץ בכליכם, והורידו לאיש מנחה: מעט צורי, ומעט דבש, נכאת ולוט, בוטנים ושקדים". אומר רש"י: "בטנים - לא ידעתי מה הם ובפירושו של ר' מכיר ראיתי פושטציא"ס (מלה כנראה בצרפתית עתיקה) ודומה לי שהם אפרסקין". אם כן, רש"י אומר שהוא לא יודע מה זה בוטן. עלול מיד לקפוץ הישראלי החוצפן ולהגיד - מה הבעיה, אנחנו יודעים בדיוק מה זה בוטן! לא נכון, אנחנו קוראים למשהו מסוים בוטן, זה בכלל לא אומר שבעברית שדברו בעת ההיא היה לזה אותה משמעות, ושזה מה שציווה יעקוב אבינו את האחים לקחת ליוסף (זהו הקשר הפסוק). כל העברית שאנחנו יודעים השתלשלה אלינו לאורך השנים מרש"י ושאר היהודים שחיו באותה בתקופתו לפני כ800 שנה, אם רש"י לא ידע מה זה, ומפרש אחר לא גילה הפירוש, מאיפה לנו... ועוד הוא כותב שזה אפרסקין!

כלי הנגינה שנקרא בתהילים "גיתית" - מישהו יכול לומר בודאות מה הוא?

עורות תחשים - מהם עשו את המשכן במדבר, ויש מחלוקת אם תחש הוא סוג בעל חיים ולא ברור איזה, או בכלל על סוג של צבע, והמחלוקת כבר הייתה לפני 2000 שנה, ואנחנו בכלל חושבים שזה סוג של כלב

חנמל (תהילים ע"י מ"ז: "יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל") - יש מחלוקת אם זה כינוי לאבן גדולה, מין של ארבה או שם נרדף לכינה.

תוספתא חולין פרק ג הלכה ז מובאות ספקות לגבי אילו עופות כשרים, ובפירוש חסדי דוד מובאות עוד יותר ספקות לגבי מי הם העופות המוזכרים בתורה שאינם כשרים, שהם בדומה לארנבת נזכרים בפירוש בתורה, וידוע בודאות שאנחנו לא יודעים בודאות מי הם חלק מאותם עופות כי העניין נשכח. אם כן, זה שאנחנו קוראים לחיה מסוימת ארנב, לא מוכרח שהיא היא הארנבת המוזכרת בתורה, והאמת שמשום שאינו מעלה גרה דוקא מוכח שאינה אותה חיה שנקראת בתורה ארנבת.

יש גם הרבה מלים בתנ"ך שכנראה שהייתה היו בעלות משמקות שונה אחת מהשניה אבל עתה נחשבות לנו כמלים נרדפות כי שכחנו ההבדל. למשל -

ההבדל בין המלים עם, גוי, לאום (מופיעות למשל בתהילים, מזמור ס"ז)

המלים משפט, צדק, דין

ישועה, גאולה, הצלה

לשמוח, לעלוז, לגיל, דיצה, אושר

לרנן, לשיר, לזמר

אף שלחלק מהמלים לעיל ההבדלים ידועים, בטח שלרוב העם היום יום אין שום מושג מה ההבדל האמיתי בין המלים ואפשר רק לנחש. וחלק מהמלים האלה מופיעות בתפילות והיה ראוי שנדע את הפירוש, הרי עד לפני כ-200 שנה כל העם התפלל (לפני שהתחילה התופעה של חילוניות באירופה) ועד העליה לארץ רוב בני עדות המזרח התפללו ודאי, ועדיין רוב הדתיים שמתפללים יום יום לא יודעים להבדיל בין המלים (אפילו המלים שעבורן ההבדל באמת ידוע ליחידים לפחות).

כתוב בתורה על קטורת הסמים (שמות ל ל"ד): "קח-לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה". מי מאיתנו יודע מה זה נטף, שחלת, חלבונה ולבונה? בתקופת בית שני הקטירו את הקטורת בבית המקדש, מסורת שנמשכה יותר מ1000 שנה, ממדבר סיני ועד אז, עם הפסקה קטנה בעת גלות בבל, ולכן רבותינו שחיו מעט אחרי חורבן הבית השני ודאי ידעו ובאמת פירשו לנו מה הם הסמים האלה: "צרי, ציפורן, חלבנה, לבונה, מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום, קושט, קילופה, קינמון". חלק מהמלים שנאמרו בתקופת בית שני אנחנו באמת מזהים (כמו קינמון), חלק אין לנו מושג, וגם אלה שאנחנו מזהים לא בטוח בכלל שמה שאנחנו מבינים מהמלים זו המשמעות שהייתה למלה. ואת הפסוקים האלה, בניגוד לפסוק על הארנבת, קוראים כמה פעמים כל יום. עברו שנים רבות בלי קטורת בעוונותינו ושכחנו.

ועל ניקוד, יש מחלוקת בין אשכנזים לספרדים על איך לקרוא קמץ, ועוד נקודות שונות, ועם התימנים, והתימנים בינם לבין עצמם. אף אחד לא יודע לקרוא ר' דגושה, לאשכנזים אין ג' רפויה, לספרדים ב' רפויה אבדה, מחלוקת ב-ת' רפויה בין עירקים לאשכנזים ושאר ספרדים איבדו לגמרי, מעטים יודעים איך לקרוא ד' רפויה, ורק תמנים מבדלים בין צירה לסגול. ה-ר' שאנחנו אומרים היום היא בכלל לא ר' לפי אף אחד והיא בדיוק כמו ג' רפויה של ספרדים. צירה ואז י' במחלוקת. הו' אצל אשכנזים היא כמו ב' רפויה ולספרדים כמו האות w... ויש עוד.

רבינו דונש (מאותה תקופה של רש"י בערך) אומר שהצבע "ירקרק" הוא צבע של זהב, הרא"ש שחי גם באותה תקופה בערך (נקראת תקופת הראשונים), אומר שהצבע "ירוק" שמופיע במשנה ובתלמוד הוא צבע של החלמון של הביצה, והתוספות (אותה תקופה) כתבו שירוק זה הצבע של אתרוג כשהוא בהיר ולא כשהוא כהה (ובודאות, אתרוג ירוק הרבה יותר כהה מאתרוג צהוב). אם כן, התחלפה לנו המשמעות של ירוק מ-yellow או gold ל-green.

יש מלים כמו פרה, חמור וכו' שברור שמשמעותם נשמרה, כי היה בהן שימוש יומיומי. לעומת זאת, מלים שלא היה בהן שימוש יומיומי, כמו הארנבת, שכמעט ואין שימוש למלה, הגיוני מאוד שישתכחו כמו שנשכחו הרבה מלים. וזה שאנחנו קוראים היום לחיה מסוימת בשם "ארנבת" לא מוכיח שמשה רבינו עליו השלום, כשכתב את הפסוק הזה בנבואה מפי ה', התכוון לאותה חיה. זה שהחיה שאנחנו היום קוראים ארנבת לא מעלה גרה מוכיח בודאי שזאת לא אותה חיה, וכנראה היא דומה לה ובגלל זה התבלבלנו, למרות שאפילו אין הכרח לחשוב שהן דומות (הרי ירוק לא דומה לצהוב או זהב, ויש הבדל ענק בין סוג של חיה לסוג של צבע כמשמעות המלה תחש).

אין להבין מכאן שאי אפשר לסמוך על ההבנה שלנו בתנ"ך חס ושלום, וברור שאת רוב המלים אנחנו בטוח מבינים. כשבמשך 2000 שנה של פירוד נשמרו משמעויות של מלים באופן זהה בתימן, פרס, עיראק, רוסיה, פולין, גרמניה, ליטא, צרפת, איטליה, ספרד, ג'רביה, ישראל, ועוד, ברור שאת המלים האלה אנחנו מבינים נכונה (משחק טלפון שבור שהסתיים באופן זהה אחרי ששוחק אלפי שנים במקומות רחוקים אחד מהשני, כנראה לא נשבר). אלא שיש מלים מסוימות, ובעיקר כאלה שנעשה בהם פחות שימוש כמו ארנבת, שבעוונותינו שכחנו בגלות הקשה ובמהלך היותר מ2000 שנה בהן לא דיברנו עברית אלא בעיקר התפללנו ולמדנו בה. וכמו מלים אחרות שכבר ידענו ששכחנו משמעותם, ואף לא הופתענו מזה יותר מידי עקב הנסיבות, הוכיח המדע ששכחנו גם את משמעות המלה "ארנבת" אליה כיוון משה רבינו כשכתב בתורה את המלה.

אגב, כמו שמוכח שיתכן ששכחנו את משמעות המלה "ארנבת", כך יתכן ששכחנו מה המשמעות המדוייקת של המושג "מעלה גרה", ויתכן שאם נבדוק מה בדיוק משותף לכל החיות עליהן כתוב שהן מעלות גרה, נגלה את המשמעות. אבל יותר סביר ששכחנו מה זו ארנבת. וכתוב בתוספתא (חולין ג ז) "כל מעלת גרה אין לה שינים שלמעלה", ואף על פי שבגמרא השיגו על זה ואמרו (חולין נט) שהשפן והארנבת מעלים גרה ויש להם שיניים למעלה וחלקו על המאמר הזה בתוספתא וטענו שנפל בו טעות, יתכן שבמאות שנים שבין התוספתא לגמרא כבר נשכחה המשמעות של ארנבת ושפן, וכן קרה עם הרבה מלים המופיעות במשנה ובתוספתא ובימי הגמרא כבר היו מחלוקות לגבי מה המשמעות שלהן.

לסיכום, לפי היהדות, זה שיש הסבר טבעי לאירוע שמוגדר כנס, ממש לא סותר את היותו נס. הרי ממילא הכל קיים בזכות ה', כולל הטבע וחוקיו, כמו שהוכחנו, והתואר "נס" ניתן לאירוע שהיה לו סיכוי אפסי לקרות וקרה בדיוק בזמן ובמקום ובאופן הנכון, ולא בגלל שקרה משהו בלתי אפשרי לפי הטבע. והוכחנו שזו גישה מקובלת אצל רבותינו ויש לה ראיות מפורשות בתורה.

לא רק זה, אלא זה שיש הסבר טבעי אפשרי לאירוע מקל מאוד להאמין שהאירוע קרה, ללא קשר לאם האירוע מצויין בתורה או לא. והנה, פיזיקה קוונטית מספקת הסבר טבעי אפשרי לבריאת היקום יש מאין ולנבואה, ותאוריית האבולוציה, לא מוכיחה אבל מניחה, שתחיית המתים אפשרית על פי הטבע.

המדע המודרני גם התקדם מספיק כדי לגלות שהתפחות של חיים, בהינתן חוקי טבע אקראיים, אפילו בהינתן מליארדי השנים שלפי המדע היקום קיים, זה הכי קרוב לבלתי אפשרי שאפשר, וכנראה שיש מעט מאוד אירועים שיש להם סיכוי עד כדי כך אפסי לקרות. ומשום שכולם, ואפילו הכופרים הגדולים ביותר, מסכימים שזה לא רציונלי להאמין שאירוע עם הסתברות כל כך אפסית יקרה במקרה (וזו הסיבה שלא נעלה על דעתינו שמכונת כביסה נוצרה מעצמה במקרה בלי שמישהו יצר אותה, אף שיש סיכוי גדול מאפס שזה יקרה), מוכח אמפירית שיש מהנדס שתכנן את חוקי הטבע כך שיאפשרו היווצרות חיים. ולא רק שמוכח אמפירית שיש מהנדס לטבע, אלא משום שיש סיכוי אפסי שעולם כלשהו שמתחיל יאפשר חיים, והעולם שלנו התחיל ומאפשר חיים, התחלת העולם ראויה לתואר "נס".

הסברנו גם שהדרך של חלק מהמדענים לנסות לברוח מההנחה שיש מהנדס שתכנן את חוקי הטבע היא לא מדעית, אלא בסך הכל ניחוש שלא מבוסס על שום ראיה, והיא גם דיי אומללה משום שהיא עונה על שאלה אחת על ידי שאלה אחרת לא פחות בעייתית. והמוטיבציה לדרך בה הולכים אותם מדענים היא רק עצם הבריחה מאמונה שיש מהנדס, מה שהופך לא רק את התאוריות ללא מדעיות אלא גם את המוטיבציה לחיפוש אחר תאוריות כאלו, שלאור ההוכחה שהוכחנו (שיש מהנדס), הופכת גם ללא רציונלית. על הדרך גם הסברנו למה זה לא רק שלא מצאו הסבר שיעלים את הצורך האמפירי להאמין במהנדס, אלא זה בלתי אפשרי להעלים את הצורך הזה ולכן גם בעתיד לעולם לא יימצא הסבר כזה.

הוכחנו מתוך התורה שזה בהחלט אפשרי לפרש את מעשה בראשית כתהליך ארוך שהתרחש במשך יותר מ6 ימים של 24 שעות, ולפי פירוש זה, יישבנו את התאוריות המדעיות המקובלות כרגע לתחילת היקום והתפתחות צורות החיים השונות עם התורה.

לבסוף, הסברנו שזה שארנבת לא מעלה גרה יכול לסתור את הכתוב בתורה רק אם מניחים שהעברית שלנו השתמרה במשך יותר מ2000 שנה באופן כמעט מושלם, וסתרנו את ההנחה הזאת כשהוכחנו שבודאות העברית שלנו לא השתמרה באופן עד כדי כך מושלם, ולכן סביר מאוד והגיוני להניח שכשאנחנו אומרים היום "ארנבת" אנחנו לא מתכוונים לאותה חיה שמשה רבינו התכוון אליה כשכתב בתורה "ארנבת". ואם כך, זה שהארנבת לא מעלה גרה רק מוכיח שיש עוד מלה מבין מלים רבות שאנחנו לא יודעים את פירושה.

אם כן, אין שום סתירה בין המדע ליהדות, ואם כבר, המדע הולך ומוכיח אמפירית את היהדות מרגע לרגע, בניגוד גמור לרצונם, ולצערם הגדול של הרבה מהמדענים שעוסקים בעבודת הקודש הזו.